1. התובע, מר עמית כהן, השכיר לנתבע, מר עמית גלזר, דירה ברח' אברהם אבינו בבאר שבע, לתקופה: 1.10.09 עד 30.9.10. הנתבע שכר את הדירה בהיותו סטודנט בבאר שבע.
התובע הגיש לביצוע בהוצאה לפועל שיק של הנתבע, ע"ס 1,640 ₪, למועד פירעון: 9.9.10, שהוא שיק על שכר הדירה לחודש השכירות האחרון; וכן - שיק לביטחון ע"ס 5,000 ₪, שמתוך סכומו תבע התובע תשלום בסך 1,800 או 1,900 ₪. שתי התביעות של התובע אוחדו.
2.הנתבע טוען כי בשל בעיות רטיבות בדירה, שלא תוקנו למרות פניותיו אל התובע, הסכים התובע שהנתבע יעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות, ועל כן אין הנתבע זכאי לפרוע את השיק לתשלום שכר הדירה לחודש האחרון.
מנגד טוען התובע כי הוא לא הסכים לעזיבתו של הנתבע לפני תום השכירות, אלא אם ימצא דייר חלופי, בהתאם לסעיף 5.2 לחוזה השכירות, דבר שהנתבע לא עשה. התובע טוען כי הנתבע התלונן על בעיות הרטיבות כבר בראשית 2010, אך לא ביטל את החוזה ולא עזב את הדירה, אלא במחצית אוגוסט 2010, לאחר תום שנת הלימודים, ומבלי שמצא דייר חלופי. על כן טוען התובע כי הנתבע חייב לשלם את שכר הדירה לחודש האחרון של תקופת השכירות.
אשר לשיק הביטחון, הנתבע טוען כי הוא ניתן רק להבטחת תשלומים עבור מים, חשמל, ארנונה וכד', ועל כן אין התובע יכול להיפרע באמצעותו בגין חוסרים נטענים של פריטים בדירה; וזאת נוסף על כפירתו של הנתבע באחריותו לחוסרים הנטענים הללו.
הנתבע המציא מסמך שמתעד כי ביום 27.6.10 הוא ביצע, באמצעות מ.ג.ע.ר, תשלום בסך 64.8 ₪ עבור מים. על כן טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי להיפרע על פי שיק הביטחון, ובכל מקרה – לא במלוא סכומו.
התובע מסר, בישיבה המקדמית, כי לגבי התשלומים לרשויות ולספקים – חוב המים הוא היחיד שהנתבע לא שילם. התובע טוען כי חוב זה עמד על סך 1,007 ₪, וכי הוא שילם אותו לחב' "מי שבע" ביום 4.5.11, כמתועד בחשבונית-קבלה, המוצג ת/ 1.
התובע טוען כי הסכום של 64.8 ₪, שהנתבע שילם ביום 27.6.10, אינו חלק מהסכום האמור בסך 1,007 ₪.
הנתבע טוען כי בראשית יולי 2010 נותקה צנרת המים בבניין, בשל עבודות שיפוץ, ולפיכך חשבון המים, שהנתבע שילם בסוף חודש יוני, הוא החשבון האחרון שהיה עליו לשלם.
מחלוקת נוספת בין הצדדים נסבה על טענת התובע, כי הנתבע לקח מהדירה מיקרוגל, מגירת מטבח ומנעול של דלת. התובע טוען כי ערכם הכספי של שלושת הפריטים הללו, יחדיו, הוא
כ- 700 – 800 ₪.
הסכום של חוב המים, ביחד עם ערכם של שלושת הפריטים האמורים, הוא הסכום של
כ- 1,800 ₪, אשר התובע מבקש להיפרע באמצעות שיק הביטחון.
אין מחלוקת כי המיקרוגל לא נכלל בין פריטי הציוד שבדירה, אשר נמנו בחוזה השכירות. הנתבע טוען כי מדובר במיקרוגל ישן ומוזנח, אשר הוא סבר שהיה שייך לאחד הדיירים הקודמים. הנתבע טוען כי לפני שעזב את הדירה הוא כתב לתובע מייל ובו שאלו אם להשאיר את המיקרוגל בדירה. לטענתו, התובע לא השיב לו בעניין זה, ועל כן השליך הנתבע את המכשיר הישן, כאשר פינה את הדירה. התובע טוען כי אמר לנתבע בטלפון שלא לזרוק את המיקרוגל, ואילו הנתבע טוען כי לו היה התובע מבקש זאת ממנו, הוא לא היה זורק את המכשיר. לגבי מגירת המטבח ומנעול הדלת, כופר הנתבע בטענת התובע, כי פריטים אלה חסרו בדירה, וכופר בכך שהוא הוציאם ממנה.
3.התובע אישר בעדותו כי היו בדירה בעיות של רטיבות, אך טען כי הן נפתרו לפני שהנתבע החל בשכירות. הוא העיד כי מדובר בדירה שבקומה עליונה מתחת לגג, וכי בנובמבר 2009 הוא זיפת את הגג מעל לדירה.