תא"מ 29025-07-14 בוסקילה ואח' נ' בן דוד

זוהי תביעה של שוכרות דירה נגד מתווכת במקרקעין בגין נזקים שלטענתן נגרמו להן עקב מצגי שווא, שהובילו לכך ששכרו דירה שלא התאימה למגוריהן.

התובעות שכרו דירה בבניין חדש בטירת הכרמל. בעלת הדירה, גב' בלאנטש אלפי (להלן: "אלפי") הינה תושבת חוץ, והנתבעת, מתווכת במקרקעין, פעלה מטעמה להשכרת הדירה. ביום 24.11.13 חתמה תובעת מס' 1 על הסכם שכירות, שלפיו הושכרה לה הדירה למשך שנה החל מיום 1.1.14. התובעות, בנות זוג, עברו להתגורר בדירה ביום 1.1.14, ועזבו אותה ביום 8.5.14. טענת התובעות בתביעה זו הינה שהנתבעת הטעתה אותן והציגה בפניהן מצגי שווא, וכתוצאה מכך שכרו את הדירה ונגרמו להן נזקים. לגרסת התובעות, לא אמרה להן הנתבעת כי לדירה אין טופס 4, והתחייבויותיה ביחס להתקנת שעון חשמל, התקנת מטבח, התקנת דלת כניסה והפעלת המעלית לא קוימו.

התצהיר היחיד שהוגש מטעם התובעות הוא תצהיר של תובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") המאמת את העובדות הנטענות בכתב התביעה. על פי הנטען בכתב התביעה, רק לאחר שהתובעות נכנסו לדירה וחוו הפסקות חשמל חוזרות, גילתה להן הנתבעת שלדירה אין טופס 4, וכי היא מחוברת בחשמל זמני וזהו מקור התקלה.

הנתבעת מסרה בתצהירה כי בפגישתה עם התובעת מסרה לה כי הדירה נמסרה זה עתה לאלפי, וכי מדובר בפרויקט חדש מקבלן, אשר טרם ניתן לו טופס 4 וכי היא מקווה שיינתן לו טופס 4 בקרוב, אך הדבר אינו תלוי בה (סעיף 12 לתצהירה).

אני מעדיפה את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת. בסעיף 7 לכתב התביעה, שאת האמור בו אימתה התובעת בתצהירה, מצוין כי הנתבעת ציינה בפני התובעת בסמוך לחתימה על הסכם השכירות שהדירה אינה מוכנה לאכלוס. דברים אלה תומכים בגרסת הנתבעת, שכן חיבור הדירה לתשתיות חשמל, מים וטלפון, דבר שלשמו נועד טופס 4, מהווה חלק ממוכנות הדירה לאכלוס. בנוסף, מהימנה עליי עדות הנתבעת שהתובעות ראו את הדירה לפני החתימה על הסכם השכירות, וידעו את מצבה.

כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעת התחייבה לגבי מועדים שבהם יותקנו שעון חשמל, מטבח, דלת כניסה במקום הדלת הארעית שהייתה מותקנת ולגבי המועד שבו תופעל המעלית. לטענתה, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה זו (סעיף 7 לכתב התביעה). דברים אלה אינם סבירים בעיני. הנתבעת הינה מתווכת במקרקעין אשר שיווקה את הפרויקט. היא אינה היזם או הקבלן, ואינה יכולה להתחייב על מועדים להתקנת דברים בדירה, לחיבורה למערכת החשמל ולהפעלת המעלית בבניין. טענת התובעות כי הנתבעת התחייבה לדברים אלה אינה הגיונית, וגם הטענה שהתובעות, שידעו מה תפקידה של הנתבעת, הסתמכו על "התחייבויות" אלה ובגינן שכרו את הדירה, אינה הגיונית ואינה סבירה.

בעניין אחד אני סבורה שיש לקבל את טענת התובעות. כוונתי הינה להחזר דמי התיווך ששולמו לנתבעת. בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בניין שלא ניתן לגביו טופס 4 אינו נחשב כבניין שמותר לאכלסו, שכן רק עם קבלת טופס 4 מותר לחבר את הבניין לחשמל, מים וטלפון. הנתבעת תיווכה בעסקת מקרקעין להשכרת דירה בניגוד לחוק, ההסכם בוטל, ובנסיבות אלה אין הנתבעת זכאית לדמי תיווך. באשר לגובה דמי התיווך ששולמו, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, הנתמכת במסמכים בכתב, על פני גרסת התובעת. לכן אני קובעת כי גובה דמי התיווך ששולמו הוא 2,000 ₪.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

לנוכח הפער העצום בין סכום התביעה – 61,650 ₪, לבין הסכום שנפסק, איני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.