1.התובעת, תושבת קצרין, נסעה לאריאל כדי לרכוש רכב מסחרי מהנתבע (המשמש כ"גזלן"). לטענתה, עוד לפני שנסעה לאריאל, עלה מהפרסום בענין הרכב באינטרנט ומדברי הנתבע כי הרכב "בסדר גמור", למעט מספר פגמים מזעריים. כן טענה התובעת כי הדגישה בפני הנתבע כי היא חולת סרטן ועומדת לנסוע מרחוק כדי לראות את הרכב, כך שחשוב לה לדעת כבר בטלפון אם יש בעיות ברכב שהיא צריכה לדעת עליהן. התובעת נסעה עם "מכר" שלה לראות את הרכב באריאל. בנסיעה קצרה ברכב המסחרי (לאחר שניסיונות ראשונים להתניעו לא צלחו), "שמע המכר שהיה איתי רעש שבקע מן האוטו כמו דפיקה שנשמעה בעייתית". לטענת התובעת, הנתבע מסר כי ידוע לו על בעיה בציריה, כאשר לפי הבנתה עלות תיקונה מגיע כדי מספר מאות שקלים בלבד. עוד טוענת התובעת כי הנתבע האיץ בה; טען כי הוא צריך ללכת כי הוא קיבל צו 8; והעסקה נעשתה בחוצות, בקור. לטענתה, היא החליטה לקחת את הרכב בגרר לקצרין על מנת לבדוק אותו שם; הוסכם על מחיר 17,000 ₪; היא מסרה לנתבע 1000 ₪ במזומן כדי לשמור את הרכב עבורה עד הגעת הגרר למחרת; וכן שיק על סך 15,500 ₪ שמועד פרעונו דחוי בשבוע, מאחר והיא אינה יודעת את מצב הרכב ואינה מחזיקה מזומן בסכומים אלה. כן טוענת התובעת כי שילמה על הגרר לקצרין סך של 1500 ₪ אשר היווה חלק מהמחיר (כאשר היה על התובע להחזיר לה את הסך 1000 ₪ שהיא מסרה במזומן עם פרעון השיק). לטענת התובעת, במוסך למחרת התבררה האמת שתיבת ההילוכים הרוסה לחלוטין ואין אפשרות לנהוג ברכב, כאשר התיקון יעלה 7000 ₪, ועוד מתברר כי נדרשת החלפת המצמד בסך 1800 ₪ ותיקון נזילת שמן בסך 2100 ₪ נוספים. לטענת התובעת, הנתבע ידע על מצב הרכב והטעה אותה. היא תובעת פיצוי בסך 15,080 ₪.
2.הנתבע הכחיש את כל טענות התובעת. הוא טען, תוך הפניה לרישיון הרכב, כי הרכב עבר מבחן כשירות שבועות ספורים לפני המכירה. כן טען כי הוא לא ידע דבר ולא חצי דבר על מצב הגיר ברכב ומעולם לא נתקל בבעיה בתיבת ההילוכים, ומסר לתובעת כי הוא עשה נסיעות קצרות בלבד עם הרכב, מאריאל לצומת תפוח. לטענתו, ה"מכר" יוסי הציג עצמו כי בעל מכון בדיקת כלי רכב ומכונאי רכב במשך שנים. לטענת הנתבע המכירה כלל לא נעשתה בלחץ. לטענתו יוסי והתובעת מסרו לו מהן התקלות שנמצאו ברכב, ומאחר והוא חסר ידע בתחום המכונאות הוא הסכים לדבריהם, ולאחר התמקחות, לרבות הורדת המחיר נוכח טענת התובע שהיא חולת סרטן, הוסכם על המכירה, והוא הסכים לקבל שיק דחוי כי התובעת טענה כי אין לה כסף בחשבון.
3.הגעתי למסקנה שהתובעת לא הוכיחה את תביעתה.
4.התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה בענין התקלות הנטענות ברכב. בית המשפט לתביעות קטנות, אשר אינו קשור לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר ופועל "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" (סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), אמנם רשאי להכריע ללא חוות דעת מומחה, גם בנושאים שבפני בית משפט אחר היו מצריכים הגשת חוות דעת מומחה; עם זאת נקבע, גם בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, כי "עדיף להכריע לפי חוות דעת מומחה" (רת"ק (חי') 1946-05-12 דוראל דלתות מקב' דלויה בע"מ נ' ברנגר (10.6.2012)). באותה פרשה נמנע בית המשפט המחוזי מלהתערב בפסק דין בו התקבלה תביעה ללא חוות דעת מומחה, אולם לא מצאתי מקום בנסיבות תיק זה, לקבוע כי התקלות הנטענות ברכב הוכחו ללא חוות דעת. אבאר.
5.התובעת הציגה בכתב התביעה, ולא פעם אחת, את מר יוסי שרון אשר נסע עמה למעמד רכישת הרכב, כ"מכר" ותו לא. התובעת לא הביאה את יוסי לעדות תחילה; בהמשך, כאשר נשאלה מדוע לא הביאה אותו לעדות, היא קראה לו להגיע לבית המשפט. הוא הגיע ואישר, כטענת הנתבע, כי הוא "מתעסק ברכב ובאיתור תקלות" (פרוטוקול 20.1.2016 ע' 3 ש' 20). הצנעה זו בענין מקצועו של יוסי משפיעה על הערכת המהימנות של התובעת. ההצנעה אמנם אינה שוללת מניה וביה את האפשרות שהרכב לקה בתקלות הנטענות; אולם כאשר התובעת לוותה, כבר ממועד הנסיעה לראות את הרכב ואילך, בבעל מכון רישוי, וכאשר נטען כי הוא גם נכח במוסך ברגע גילוי התקלות הנטענות, העדרה של חוות דעת מומחה בולט עוד יותר. זאת, במיוחד, כאשר העלות הנטענת של תיקון הליקויים החמורים אשר, לטענת התובעת, יוסי ראה במוסך, מגיעה כמעט עד למלוא מחיר הרכב. הצנעת העובדה שבעל מכון רישוי, היודע את רזי עסקאות מכר רכב ובדיקתו, השתתף בכל ההליך, מעלה גם הרהורים. יוסי גם אישר כי הוא מכיר את התובעת הרבה זמן, והיה חבר של בן זוגה לשעבר (ע' 3 ש' 18).
6.התובעת טענה בכתב התביעה כי נדרשה לשאת בעלות יום העבודה של ה"מכר" יוסי. אלא שהנתבע השמיע בדיון שיחה מוקלטת (ע' 5 ש' 8) בינו לבין יוסי, ובה יוסי אומר כי הוא לא קיבל תשלום מהתובעת.
7.התובעת טענה בכתב התביעה, בענין נזילת השמן הנטענת, כי "ראו בבירור כי היתה ידועה מלפני ולפנים כי נעשו ניסיונות רבים להסתיר אותה על ידי המון סיליקון ודבק שנמרח באיזור הנזילה". לו היתה התובעת מגישה צילום של מריחת הסיליקון ודבק הנטענת, ייתכן והיה בכך ראיה בעלת משקל של ממש לשם הוכחת טענותיה בענין הסתרת פגמים, גם ללא חוות דעת. אולם לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה חמורה זו.
8.התובעת טענה בכתב התביעה כי "אתמול" הודיעו לה על הצורך לתקן את המצמד וכי בנוסף נדרש תיקון נזילת שמן. התביעה הוגשה ביום 28.5.2015. התובעת הגישה העתקי מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס קבלה בגין התיקונים הנטענים. מסמכים אלה אינם חתומים. המסמך בקשר לשיפוץ הגיר והמצמד נושא תאריך 1.4.2015 והמסמך בקשר לשמן נושא תאריך 20.4.2015. לא נהיר, כאשר המסמך בענין השמן נושא תאריך החל כמעט שלושה שבועות לאחר המסמך בענין תיבת ההילוכים והמצמד, כיצד זה שדווקא בענין המצמד הודיעו לה "אתמול". התובעת טוענת בכתב התביעה כי "מאז ועד היום עקב השתלשלות העניינים האוטו לא עבד ולו יום אחד...". אולם גם בהנחה שכתב התביעה נכתב זמן רב לפני שהוגש בסוף חודש מאי 2015, נשאלת השאלה, אם חשבונית מס/קבלה הוצאה בגין תיקון המצמד ותיבת ההילוכים כבר ביום 1.4.2015, ורק כשלושה שבועות לאחר מכן הוצאה חשבונית המס/קבלה בגין נזילת השמן (20.4.2015), כיצד זה שהרכב, לו התובעת טוענת שהיא זקוקה לצורך פרנסה, לא עבד ולו יום אחד במהלך שלושת השבועות הללו.
9.לא נעלמה מעיני טענתה הנכונה של התובעת, לפיה הנתבע פרסם את הרכב כרכב עם 3 בעלים קודמים, כאשר לפי רישיון הרכב מדובר ב-4 בעלים קודמים. אולם, על רקע כל האמור לעיל לא ראיתי בכך נתון המטה את מאזן ההסתברויות לטובת מסקנה שהתובעת הוכיחה כי הליקויים המכאניים החמורים הנטענים אכן התקיימו ברכב. כן טענה התובעת כי הנתבע הסתיר כי הרכב היה בעבר בבעלות חברת השכרה. בענין זה העיד הנתבע כי הוא התבקש באתר הפרסום לציין את סוג הבעלות האחרונה, וזו היתה בעלות פרטית. בפרסום (נספח 3 לכתב התביעה) אכן כתוב "ב. קודמת: פרטית". זה אולי אינו ניסוח מוצלח אם הכוונה היא לציין האם איזו מבין כל הבעלויות הקודמות היתה בלתי-פרטית; אולם אדם תם לב יכול להבין מנוסח זה כי הוא מתבקש למלא את המידע דווקא לגבי הבעלות האחרונה.