ת"ק 25573-08-14 זגורי נ' בן עדי ואח'

1.בפניי תביעה כספית על סך 33,800 ₪ בגין הלוואות שהלווה התובע לנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

2.ביום 18/8/14 הגיש התובע תביעה נגד הנתבע על סך 33,800 ₪ בגין שלוש הלוואות שהלווה התובע לנתבע בסך כולל של 37,500 ₪. לכתב התביעה צורפו הסכם הלוואה מיום 2/2/14 על סך 22,500 ₪ אותם התחייב הנתבע להחזיר לא יאוחר מיום 26/5/14 (להלן: "ההלוואה הראשונה"), הסכם הלוואה מיום 29/5/14 על סך 10,000 ₪ אותם התחייב הנתבע להחזיר לא יאוחר מיום 10/10/14 (להלן: "ההלוואה השנייה") והסכם הלוואה מיום 10/6/14 על סך 5,000 ₪ אותם התחייב הנתבע להחזיר לא יאוחר מיום 15/7/14 (להלן: "ההלוואה השלישית").

3.נכון למועד הגשת התביעה הגיע מועד הפרעון של ההלוואות הראשונה והשלישית. הסכמי ההלוואה לגבי ההלוואות הראשונה והשלישית כוללים התחייבות לפיצוי כספי לא מוגדר אם הכסף לא יוחזר במועד שנקבע בהסכמים. ההלוואה השנייה כוללת התחייבות להחזיר מידי חודש 2,000 ₪. שלושת הסכמי ההלוואה נכתבו בכתב יד על גבי דף עם שורות ויש להם מבנה דומה במובן הזה שבחלק העליון של העמוד מופיעים תנאי ההלוואה הכוללים שגיאת כתיב שחוזרת על עצמה כך שנכתב "הקריא בפנאי" במקום הקריא בפניי. כמו-כן בשלושת ההסכמים יש שלושה מקומות המיועדים לחתימות ומתחת לחתימות צילום לא ברור של תעודת הזהות של הנתבע.

4.בכתב התביעה אין הסבר ברור הקושר בין סכום התביעה לבין סכומי החיוב המפורטים בכתב התביעה עצמו. בסעיף 4 לכתב התביעה נטען כי החוב עומד על סך של 37,500 ₪ שזה החיבור האריתמטי של סכומי שלושת ההלוואות. סעיף 8 לכתב התביעה , אשר נראה לכאורה כי נכתב בכתב יד קטן יותר מיתר סעיפי התביעה, מוסבר כי מבוקש לחייב את הנתבע לשלם פיצוי כספי בסך של 3,700 ₪ , שזה ההפרש בין סכום ההלוואה לבין סכום התביעה. כיוון שסכום התביעה הוא תקרת גבול הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות, אני מניח כי זו הדרך שמצא התובע כדי לנסות ולעקוף את מגבלת הסמכות של בית משפט זה.

5.ביום 19/8/14 הגיש התובע בקשה לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") כנתבעת נוספת. בהתאם להנחיות שניתנו לתובע בהחלטתי מיום 19/8/14 , הגיש התובע ביום 20/8/14 כתב תביעה מתוקן. התובע הסביר כי ביום 2/2/14 פנה אליו הנתבע בבקשה לסייע לו במתן הלוואה כיוון שהוא חייב כספים בשוק האפור ומאויים על ידם. נטען כי הנתבעת פנתה לתובע בבקשה לסייע לבן זוגה, הוא הנתבע וכן לתת לו הלוואה כספית עד לסכום של 40 אלף ₪ , שזה הסכום שהנתבעת חייבת לנתבע. עוד נטען כי הנתבעת מתחייבת לפרוע את החוב של הנתבע , חלק במזומן והיתרה בחמישה שיקים דחויים. נטען כי הנתבעת הסבירה לתובע כי במסגרת הסכם ההיפרדות שלה מהנתבע, היא תעביר לנתבע 40 אלף ₪ ולכן אין לה בעיה להתחייב לתובע לפרוע את החוב ויש לראות אותה כבעלת החוב. התובע טוען כי רק לאור ההבטחות האלו של הנתבעת הסכים להעביר לנתבע 37,500 ₪. בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן טען התובע כי טענותיו נתמכות במסרונים אותם קיבל מהנתבעת. נטען כי הנתבעת קבעה איתו פגישה כדי לשלם את החוב אבל מעולם לא הגיעה לפגישה.

6.ביום 1/9/14 הגיש התובע בקשה לצירוף מסמכים שהתקבלה. המסמך הראשון שצורף הוא הצהרה של הנתבע מודפסת במכונת כתיבה עם תיקונים בכתב יד. במסגרת הצהרה זו, שלכאורה נערכה בחודש 9/14 עבור בית המשפט, מאשר הנתבע באמצעות שתי חתימות וצילום ת.ז. , את גרסתו של התובע בתוספת התחייבות שלא קוימו של הנתבעת להחזיר את הכסף לתובע ביום 31/8/14. בסעיף 5 להצהרה מוזכר אירוע קודם מהעבר שהגיע לבית המשפט. כפי שהתברר בדיון הכוונה לתביעה קודמת שהגיש התובע כנגד הנתבעים בבית משפט זה בת.ק. 26861-12-09 , שהתקבלה בחלקה הארי בפסק דינו של כב' השופט קוטון (להלן: "ההליך הקודם").

7.המסמך השני הוא העברה של 700 ₪ ביום 26/5/14 מחשבונו של התובע לחשבונה של הנתבעת. התובע מסביר כי במסגרת הכספים שהעביר לנתבעים לכיסוי חובותיהם בשוק האפור, העביר סכום זה לנתבעת. התובע מספר כי סכום זה הוחזר לחשבונו למחרת. התובע מסביר כי הבין בדיעבד כי היה חשוב לנתבעת להראות באמצעות המסמך הזה כי היא קיבלה ממנו רק את הסך של 700 ₪.

המסמך השלישי, הוא שטר שנמשך מחשבונה של מרסל ענתבי מיוקנעם עלית (להלן: "מרסל") על סך 5,000 ₪ ז"פ 15/7/14 , ללא ציון שם נפרע. התובע מסביר כי קיבל את השטר הזה כפיקדון להבטחת החזר הלוואה על סך 6,000 ₪ אותה נתן לנתבע כדי שישחרר את השיק של הנתבעת מהשוק האפור. התובע טוען כי בדיקה שעשה העלתה כי השטר מזויף. התובע טוען כי כעבור כמה ימים נדרש להחזיר את השטר לנתבעים כי איימו עליהם. התובע טוען כי הנתבעים הבטיחו לו שתוך יומיים יקבל את הכסף אך עד לרגע זה לא קיבל כסף.

8.המסמך הרביעי הוא חליפת מסרונים בין התובע לנתבעת שהתנהלה מיום 16/7/14 עד 28/8/14. המסרונים הראשונים מבטאים ניסיונות חד צדדיים של התובע ליצור קשר עם הנתבעת. במסרון מיום 18/7/14 שעה 8:30 כותב התובע לנתבעת "אני אכלתי אותה כי עזרתי לך ללא ידיעתך ועל כך אני האידיוט". במסרון מאוחר יותר מאותו יום מהשעה 13:19 כותב התובע "סיכמתי עם אברהם שאת נותנת לי 22,000 ₪ מהכספים שאת חייבת לו, את מחלקת את הסכום ל – 5 חודשים, אבקש שתאשרי את זה ואני אחתום לך על הסכם שיכלול את כל החוב". במסרון מיום 20/7/14 כותב התובע לנתבעת "את פגעת בי קשות בזמן שאני מאוד אוהב אותך, סטלה אני נשבע בכל הילדים שלי בבריאות שלי ובתורה שאותה אני מקיים יום יום שאין לי שום קשר לשום אדם שעושק בהלוואות או בכספים, אני גם הפעם נשאבתי לפרשה מתוך רצון טוב לעזור לצערי עלה לי ביוקר, ביום שישי כבר הודיעו לי שאני אשלם את החוב של אברהם כי לטענתם הם נתנו לו כספים מתוך הבנה שאני אדאג שהוא ישלם אותם". במסרון מיום 21/7/14 שעה 11:26 כותב התובע לנתבעת: "צהרים טובים, לא חזרת אליי כי אני כן אוהב אותך ואת לא, אמתין ממך לקשר".