הנאשם הורשע על פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניסיון להברחה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 211(א1) לפקודת המכס [נוסח חדש] בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד לא ידוע, סיכמו ביניהם הנאשם, ואחרים, תושבי מצרים וישראלים, להבריח ממצרים לישראל, טובין בהיקף מסחרי, אשר טיבם אינו ידוע, (להלן: "הטובין"). בתאריך 22.10.14 סמוך לשעה 13:00, הגיעו לפחות שניים עשר תושבי מצרים סמוך לגדר הגבול בין מצרים לישראל, כשהם מצוידים בסולמות, ונושאים על גבם לפחות עשר חבילות גדולות המכילות את הטובין, וכשהם חמושים ברובי סער, ומקלעים, על מנת לעשות בהם שימוש נגד כוחות צה"ל, במידה ויתפתח עימות.
במקביל, הגיעו לאזור הגדר, הנאשם והישראלים, כשהנאשם וישראלי נוסף נוסעים בג'יפ פתוח מסוג סופה, ללא סימני זיהוי (להלן: "הסופה"), ולפחות שני ישראלים נוספים נוסעים בג'יפ סגור (להלן: "הג'יפ הסגור"). הנאשם והאחרים עצרו את הסופה על כביש הביטחון המקביל לגדר, והפנו את החלק האחורי לכיוון הגדר, על מנת לקבל את הטובין מהמצרים.
כוח צה"ל הוזעק למקום. חיילי הכח ירו מספר יריות אזהרה באוויר, על מנת להרחיק מהמקום את המצרים ולעצור את הנאשם והישראלים. במקביל, נורתה אש מכיוון מצרים לעבר חיילי צה"ל, בין היתר באמצעות טיל נגד טנקים.
הנאשם והאחרים הישראלים, פתחו בנסיעה מהירה על כביש הביטחון, ונמלטו מהמקום.
במהלך קרב היריות שארך שעה ארוכה, נפצעו שני חיילי צה"ל, והנאשם, ונורה לעבר חיילי צה"ל, טיל כתף. רק לאחר ירי משמעותי לעבר המצרים, חדלה האש לעבר כוחות צה"ל.
כתוצאה מהירי, חדר קליע לבית החזה של החייל א.ב. וגרם לאוויר בחזה, קרע בסרעפת., ושבר בעמוד השדרה, והוא נאלץ לעבור ניתוח. קצינה נוספת נפצעה בידה, והנאשם נפגע בגבו.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום לנוסח הנ"ל. סוכם כי הצדדים יעתרו במשותף להשית על הנאשם קנס כספי בסך 10,000 ₪. ומאסר מותנה. אשר לרכיב המאסר, סוכם כי המאשימה תגביל עתירתה לעשרה חודשי מאסר בפועל, ומאסר מותנה. ההגנה תטען באופן פתוח.
לנאשם הרשעה אחת, בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וייבוא סם מסוכן, בגינה נידון למאסר בן שבעים חודשים, ממנו שוחרר שחרור מוקדם, בתאריך 14.11.12. העבירה נשוא האישום בוצעה בתוך תקופת הרישיון.
ב"כ המאשימה עתרה לאמץ את הסדר הטיעון, ולהשית על הנאשם מאסר בן עשרה חודשים, מאסר על תנאי, וקנס כספי, כמוסכם. אשר למתחם העונש הראוי, טענה, כי אין בפסיקה אירוע שנסיבותיו דומות, ובעבירה בה הורשע הנאשם, הענישה המקסימאלית היא מאסר לתקופה קצרה.
לטענתה, המצרים, אליהם חבר הנאשם, הגיעו לגדר הגבול כשהם מצוידים, בין היתר בסולמות, שקים, וכלי נשק. במהלך האירוע, היו חילופי ירי בין כוחות צה"ל למצרים, ונעשה שימוש גם בטילים נגד טנקים. חילופי היריות נמשכו כמעט שעה, וגרמו לפציעת חייל וקצינה. גם הנאשם נפצע מהירי. הטובין שביקשו להבריח, לא נתפסו בסופו של יום, ולכן, לא ידוע טיבם.
ב"כ המאשימה עתרה ליתן משקל לחומרה, לעובדה שאין מדובר בניסיון הברחה שגרתי, אלא ניסיון הברחה בשטח סגור, בו מצויים כוחות צה"ל האמונים על שמירת בטחון תושבי מדינת ישראל, וכי כל האירוע התנהל תחת אש, ויכול היה גם לגבות קורבנות בנפש. שיקול נוסף לחומרה הוא ביצוע העבירות על ידי הנאשם, בהיותו אסיר ברישיון.
ב"כ הנאשם עתר לאמץ את הסדר הטיעון, ולהשית על הנאשם מאסר על תנאי בלבד. לטענתו, תיאור האירועים הקשים בכתב האישום, אינו קשור כלל לעבירה בה הורשע הנאשם בסופו של יום. חומרת העונש צריכה להיגזר מהעבירה בה הורשע הנאשם. עסקינן בעבירה כלכלית, ועל רקע אי הידיעה של סוג הטובין בהם עסקינן, לא ניתן לכמת את טובת ההנאה הכלכלית שהיתה אמורה לצמוח לנאשם. העונש בעבירות כלכליות נגזר מפרמטרים של רמת התחכום, מספר העבירות, והנזק למדינה מהעלמת המכס. נסיבות ההברחה המפורטות בכתב האישום, אינן נוגעות לנאשם. אין לייחס לו קשר לאירועים הללו, היות ולא נטען כי היה מודע להיתכנות האירועים האלימים.