ת"פ 14763-04-15 יחידת תביעות להב 433 נ' מאיר

נגד הנאשם (להלן: "טריגר") הוגש כתב אישום (מתוקן) האוחז 14 אישומים שעניינם קשירת קשר לביצוע עוון ושידול להטרדה באמצעות מתקן בזק, שתיהן – בריבוי עבירות.

בקליפת אגוז, טריגר פעל, על פי התביעה, בכדי להטריד ולאיים על עובדי חברות ואחרים, אשר נמנעו מלפרסם מודעות בעיתון "הפלס", ובחרו לעשות כן דווקא בין דפי "יתד נאמן".

על פי כתב האישום, טריגר הקים מרכזייה טלפונית שהתביעה מכנה "קו המאבק", שדרכו ניתן היה לקבל הנחיות מוקלטות ביחס לזהות עובדי החברות הנ"ל, לרבות מספרי טלפון, כאשר טריגר משדל המתקשרים להתקשר, להפעיל לחץ ולהטריד את הללו, והכל כדי "לשכנעם" לפרסם בעיתון ה"פלס".

כתב אישום מתאר כיצד רבים שעו לכאורה להנחיותיו או שידוליו של טריגר, ומכאן 14 האישומים, כאשר כל אישום מתאר כיצד אומלל אחר, זכה לעשרות שיחות, אם לא למעלה מכך, מאת משודליו של טריגר.

ההגנה ביקשה, במסגרת ישיבת יום 11.10.15, לטעון טענות מקדמיות משפטיות, וכך עשתה, התביעה הגיבה בכתב, ועל אותה תגובה השיבה ההגנה, אף היא בכתב.

קראתי בעיון רב את הטענות, חלקן סמנטיות, חלקן מהותיות, את התגובה ואת התשובה לה, והגעתי לכלל מסקנה חד משמעית, לפיה אין דרך להכריע בטענות, אלא לאחר שמיעת ראיות.

על פני הדברים – אולם מבלי לקבוע מסמרות לעתיד לבוא - אינני מקבל את התזה של ההגנה כי הנחיה איננה יכולה להיות שידול, מה עוד שסעיף 9 לכתב האישום המתוקן ממילא מייחס לטריגר גם שידול, לא רק "הנחיה".

אף לא הלכתי שבי אחר הטענה בדבר הצורך במפגש אישי, פנים אל פנים, בכדי לבצע עבירת שידול או קשירת קשר, בוודאי ובוודאי שלא בעידן המודרני בו אנו חיים. רוצה לומר, כי גם כאן, לא נראה לי – בוודאי שלא על פני הדברים ומבלי לשמוע ראיות בתיק – לקבוע כי פלוני חייב להיפגש עם אלמוני, או אלמוניים, בכדי לקיים את יסודותיה של עבירת קשירת קשר או השידול.

אשר על כן, אין מנוס מלשמוע ראיות בתיק, לעמוד על נסיבותיו, ורק אז – לשקול שוב את טענות ההגנה.