א.ר. נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. לפני בקשה מטעם התובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: ועדת העררים) בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2. התובע, יליד 17.12.82, נפגע בשתי תאונות דרכים; אחת ביום 19.11.08 (להלן: התאונה הראשונה) והשנייה ביום 23.4.10 (להלן: התאונה השנייה). בשתיהן התלונן התובע על כאבי גב. התאונות הוכרו כתאונות עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר בדקה את התובע בקשר לתאונה הראשונה, קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בשל הגבלת תנועות קלה בעמוד שדרה מתני לפי סעיף 37 (7)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) (דו"ח הוועדה מיום 3.6.10). הוועדה הרפואית מדרג ראשון, אשר בדקה את התובע בקשר לתאונה השנייה, קבעה כי לא נותרה נכות בגינה (דו"ח הוועדה מיום 11.5.11). ערעורו של התובע לוועדת העררים נדחה (דו"ח הוועדה מיום 18.7.11). בפרק "סיכום ומסקנות" נרשם על ידי ועדת העררים כדלקמן:

"הדיון יסוכם עם קבלת תיק תאונה קודמת ללא נוכחות התובע.

הוועדה בדעה שכיום לא קיימת נכות אורטופדית או נוירולוגית הקשורות לכאבי גב תחתון. במחשבה שנייה אין צורך בקבלת תיק תאונה קודמת מאחר ובסה"כ נכותו הינה 0%".

3. התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים בגין התאונה הראשונה נגד הנתבעת 1, "איילון חברה לביטוח בע"מ" (להלן: חברת איילון). בתביעתו הסתמך התובע על קביעת הוועדה הרפואית אשר קבעה לו נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בגבו. חברת איילון הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. בקשתה התקבלה מהטעם שהתובע לא עדכן את הוועדה, אשר דנה בפגיעתו עקב התאונה הראשונה, בכך שעבר תאונה נוספת – היא התאונה השנייה - כחודשיים לפני שנבדק על ידה (החלטתי מיום 12.7.15). בהמשך להחלטה מונה ד"ר שרגא רוזנר כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקתו של התובע.

4. ד"ר רוזנר קבע לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה המתני לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל ונכות בשיעור 5% בגין גירוי שורשי של הצב הסכיאטי מימין לפי סעיף 32(1)(א)(I) לתקנות המל"ל (חוות דעת מיום 29.1.16). כמו כן ד"ר רוזנר קבע כי לא ניתן לקבוע בבירור את החלק היחסי של כל אחת מהתאונות בגרימת הנכויות ולכן יש לחלקן בין התאונות באופן שווה.

5. לאחר שהתקבלה חוות דעתו של ד"ר רוזנר הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שיכלול גם את התאונה השנייה. הבקשה התקבלה ובכתב התביעה המתוקן צורפה כנתבעת "מגדל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: חברת מגדל). במקביל, הגיש התובע את הבקשה שלפני, להביא ראיות לסתור את קביעת ועדת העררים בקשר לתאונה השנייה. חברת מגדל מתנגדת לבקשה.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. דעתי היא כי המקרה דנן נכלל בגדרם של מקרים חריגים אלה. אכן, על מנת לסתור את קביעת ועדת העררים אין די בכך שלא נקבעה לתובע נכות בעוד שבחוות דעתו של ד"ר רוזנר נקבעה לו נכות. אולם אין להתעלם מחוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, כארבע וחצי שנים לאחר שהתובע נבדק על ידי ועדת העררים. העובדות והממצאים בחוות הדעת מראים כי התובע סובל מהגבלה קלה בתנועות הגב התחתון ומגירוי שורשי סכיאטי. בנסיבות אלה יש להתיר לתובע להביא את חוות הדעת כראיה לסתור את קביעת ועדת העררים. למעלה מן הנדרש יצוין כי לא נטען שד"ר רוזנר חרג מסמכותו בכך שהתייחס לשתי התאונות. בשתיהן נפגע התובע בגבו ולא ניתן היה לקבוע מהו שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה הראשונה מבלי לקבוע את דרגת נכותו בגין שתי התאונות.

7. אין בידי לקבל את בקשתה של חברת מגדל לפיה אם תתקבל הבקשה להבאת ראיות לסתור ימונה מומחה רפואי אחר בתחום האורתופדיה שכן לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה לכך. עם זאת, מקובלת עלי טענתה של חברת מגדל לפיה לא הייתה צד להליך בעת שד"ר רוזנר מונה כמומחה בית המשפט ולפיכך הייתה מנועה מלהציג לפניו חומר רפואי לגבי התאונות. פגם זה ניתן לרפא בכך שלחברת מגדל תינתן ההזדמנות לשלוח לד"ר רוזנר חומר רפואי מטעמה וחוות דעתו תושלם לאחר מכן. ככול שבידי התובע או בידי חברת איילון חומר רפואי נוסף אשר לא היה קיים בעת הבדיקה המקורית, אף הם רשאים לשלוח אותו לד"ר רוזנר.

8. במצב דברים זה, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי קביעת ועדת העררים נסתרה באמצעות חוות דעתו של ד"ר רוזנר. הצדדים יפנו אל ד"ר רוזנר ויגישו לו חומר רפואי כאמור בפסקה 7 לעיל.

9. חוות דעת משלימה תוגש עד יום 15.3.17.