ת"א 43293-01-11 עקיבא נ' לנציצקי

1.במוקד התביעה שלפניי סכום של 170,000 ש"ח שהתובע העביר לנתבע. המחלוקת בין בעלי הדין מתרכזת בשאלה לאיזו מטרה הועבר הסכום האמור. לטענת התובע, סכום זה ניתן לנתבע כהלוואה לצורך רכישת פריט עתיקות. לטענת הנתבע, בינו ובין התובע נרקמו קשרי שותפות לצורך עסקה של רכישת פריטי עתיקות ומכירתם ברווח. בפועל, העסקה לא צלחה, הואיל ופריט העתיקות שהנתבע רכש אבד. לטענת הנתבע, נוכח קשרי שותפות, לא חלה עליו חובה להשיב את הסכום האמור בנסיבות המיוחדות שנוצרו.

2. הנתבע עוסק בסחר בעתיקות ויודאיקה. הוא נוהג לרכוש כתבי יד, ספרי קודש עתיקים ופריטי אספנות מגורמים שונים ופועל למציאת קונה פוטנציאלי ולמכירת העתיקות ברווח. מטענות בעלי הדין עולה כי לנתבע אין את מקורות המימון הנדרשים לשם רכישת העתיקות. לפיכך, פנה הוא מספר פעמים לתובע לשם קבלת מימון כספי. בהתאם לסיכום בין הצדדים, לאחר שנמכרו העתיקות או ספרי הקודש היה התובע מקבל חזרה את הכסף שהעביר לנתבע בתוספת שיעור מסוים מהרווחים.

3.בשנת 2004 פנה הנתבע לתובע וציין בפניו כי הוא מעוניין לרכוש פריט עתיקות. לצורך מימון הרכישה נדרש הנתבע לסך של 50,000$. לטענת התובע, בעלי הדין סיכמו ביניהם כי התובע יעביר לנתבע את הסכום האמור, וכי עם מכירת הפריט ישיב הנתבע לתובע סכום של 200,000 ש"ח, המגלמים את הסכום ששילם בתוספת הרווח לו יזכה התובע. יוער בשלב זה כי התובע טען שלשם הבטחת הסכום האמור הפקיד הנתבע בידיו שיק על סך של 200,000 ש"ח. הנתבע הכחיש שמסר שיק כאמור לתובע.

4.עסקת המכירה, כאמור, לא יצאה אל הפועל. לטענת הנתבע, לאחר שרכש את פריט העתיקות (כתב יד) הוא אבד. כשהתובע ביקש לקבל חזרה את כספו הנתבע סירב. לטענת הנתבע, בינו לבין התובע התקיימו קשרי שותפות, ולפיכך, לא היה מדובר בהלוואה אלא בהשקעה כספית הכרוכה מטיבה בסיכון. משכך, בנסיבות שנוצרו אין הוא מחויב בהשבה ושני הצדדים נושאים באחריות משותפת להפסד הכספי.

5.התובע לא השלים עם עמדת הנתבע, שכן לשיטתו דובר בהלוואה אותה מחויב הנתבע להשיב. לאחר שניסיונותיו לקבל מהנתבע את כספו עלו בתוהו, הגיש התובע את השיק שנמסר לו כבטוחה לביצוע בהוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר. בהתנגדות העלה שורה של טענות, ובהן, שהתובע אינו אוחז כשורה בשיק, שכן זה מעולם לא ניתן לו על ידי הנתבע וככל הנראה הוצא מחזקתו שלא כדין; וכן כי בין הצדדים לא נרקמו יחסי לווה-מלווה, כי אם עסקאות המכירה בוצעו במסגרת של שותפות.

6.הליך ההתנגדות לביצוע שטר הועבר לבית משפט השלום ונשמע לפני כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה ז"ל (בש"א 11430/08; להלן: ההליך הראשון). במסגרת ההליך הראשון נחקר הנתבע על תצהירו. במסגרת החקירה, שתפורט בהמשך, נשאל הנתבע אם הוא חייב לתובע כסף בגין כתבי יד וספרים עתיקים, ותשובתו הייתה: "אני חייב". עוד נשאל מה הסכום שהוא חייב, ולאחר שהרהר בדבר, השיב: "בסביבות 170,000-160,000 ש"ח" (בש"א 11430/02, פרוטוקול הדיון מיום 15.6.2009). ביום 14.12.2009 ניתנה החלטת כב' השופטת באום-ניקוטרה ז"ל בהתנגדות. בהחלטה נקבע, בין היתר, כך:

"[הנתבע] אישר, כי הוא חייב [לתובע] סך של 160,000 ש"ח או 170,000 ש"ח כאשר לחוב זה אין כל ערבויות וכי חוב זה נוצר על רקע מערכת האמון ששררה בין השניים...

... בהתקשרות האחרונה שבין הצדדים – איתר המבקש חפץ מסוים בגינו קיבל מימון מאת [התובע] (לטענת [התובע] – סך של 200,000 ש"ח ולטענת [הנתבע] סך של 160,000 או 170,000 ש"ח), אלא שהעסקה לא יצאה לפועל מקום בו הוטס החפץ על ידי צד שלישי לחו"ל לצורך ביצוע העסקה, אך החפץ אבד בדרך. כך נותר [הנתבע] חייב ל[תובע] את הסכום שנמסר לו כאמור" (שם, בעמ' 3, 5 להחלטה).

על יסוד הדברים האמורים קבע בית המשפט כי הגנת הנתבע ביחס לסכום הכסף האמור (היינו, בין 160,000 ל-170,000 ש"ח) היא הגנת בדים ולפיכך, יש לאפשר לו התנגדות מפני 30,000 ש"ח בלבד.