ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
30832-06-15
26/12/2016
|
בפני השופטת:
אספרנצה אלון
|
| - נגד - |
המבקשת:
פנינת הצומת בע"מ
|
המשיבה:
ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ
|
| החלטה |
בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה באופן שיתווסף נתבע נוסף, המנכ"ל מר אייל גור.
רקע
1.ביום 15/6/15 הגישה פנינת הצומת בע"מ, כתב תביעה שהוגדרה על ידה "כספית, חוזית, אכיפת הסכם" בסכום של 2,920,500 ₪, כנגד הנתבעת ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ.
הנתבעת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלות התובעת ומההוצאות שהוציאה בנכס, אשר ירדו לטמיון עם ביטולו של הסכם השכירות. כן עתרה הנתבעת להחזר דמי שכירות ששילמה לתקופה בה לא עשתה כל שימוש בנכס. התביעה שכנגד הוערכה על סך 1,203,462 ₪.
2.לצורך הנוחות ועל אף שהוגש גם כתב תביעה שכנגד, תקרא פנינת הצומת בע"מ "התובעת" ו-ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ תקרא "הנתבעת".
במסגרת הליכי ביניים, ניתנו 54 החלטות, התקיימו 3 ישיבות קדם משפט ודיוני ההוכחות נקבעו ליום 20/2/17, 7/3/17 ו-21/3/17.
כאן המקום לציין, כי דיוני ההוכחות שנקבעו ליום 1/11/16 ו-8/11/16, נדחו בשל אי עמידה בלוחות זמנים בהחלטות בית משפט (ראה בעיקר החלטה מיום 7/10/16).
3.בתמצית אומר, כי התובעת טוענת, שהנתבעת הפרה את הסכם השכירות, שנכרת בין השתיים ביום 28.2.13, במסגרתו הוסכם כי התובעת תשכיר לנתבעת נכס מקרקעין (להלן- "הסכם השכירות"). בין היתר, טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות עת לא שילמה את המוטל עליה ועל כי פינתה את הנכס, שלא על פי תנאי הסכם השכירות.
עוד טוענת התובעת, כי אף גובשו הסכמות בעל פה בינה לבין הנתבעת. ההסכמות בעל פה הושגו לאחר פגישה שהתקיימה ביום 30.12.14 בין נציגיה – מר שמשון אשורי (להלן: "אשורי") לבין נציגי הנתבעת מר יוסי מסיקה (להלן: "מסיקה") ובה אף נכח ב"כ הנתבעת. לטענתה, הן לפני הפגישה והן לאחר הפגישה, נערכו שיחות רבות בין מסיקה לבין אשורי והוסכם כי על אף הקשיים בהשגת רישיון העסק, ישולמו דמי שכירות בגין החודשים 01/15 עד 03/15; ככל שלא יתקבל רישיון עסק עד לתאריך 3/2015 יפגשו הצדדים שוב ויחליטו כיצד להמשיך לפועל; ישולמו דמי שכירות לתובעת רק החל מהמועד בו תחל הנתבעת בפועל את פעילותה במושכר, קרי, החל מתאריך 1.10.2014, ישולמו דמי שכירות עתידיים לחודשים 1/2015-3/2015; לפנים משורת הדין התובעת תשלם לנתבעת סך של 55,000 ₪ בשני תשלומים.
4.מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת היא זו שהפרה את הסכם השכירות שוב ושוב וכי יצרה כלפיה מצגי שווא הן בשלב הטרום חוזי והן לאחר חתימה על הסכם השכירות.
הנתבעת כפרה בטענת התובעת באשר לתוכן ההסכמות בעל פה; האחריות להוציא את הרישיון הוטלה לפתחה של התובעת, ומעולם לא הוסכם אחרת, על אף שנשקלו בפגישה אפשרויות שונות להמשך שיתוף פעולה. משהתברר לנתבעת כי לא קיים סיכוי של ממש לקבלת רישיון עסק ושהמשך הפעילות בנכס עלול להביא לנקיטת הליכים פליליים אף כנגד עובדי הנתבעת, לא נותרה בידי הנתבעת הברירה, אלא לבטל את הסכם השכירות, שבוטל כדין.