ת"א 30832-06-15 פנינת הצומת בע"מ ואח' נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ ואח'

בקשות 21, 27, 28 ו-37

1.האם על התובעת/הנתבעת שכנגד – פנינת הצומת בע"מ (להלן: "התובעת"), להמציא לנתבעת/התובעת שכנגד – ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ (להלן: "הנתבעת") דיסק בו הוקלטו שיחות בין נציגי הנתבעת לבין נציג התובעת ותמלילי שיחות אלה (להלן יכונו יחדיו: "הראיות"). התובעת טענה, כי אינה חייבת בגילוי הראיות, ולמצער, ביקשה לדחות את מועד הגשת הראיות עד לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה של הנתבעת, ולעניין זה תמכה טענותיה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן: "הלכת סויסה") ומנגד, טענה הנתבעת, כי הלכת סוויסה לא חלה בנסיבותה עניין ויש להקיש מרע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15.8.2010), (להלן: "עניין פלוני"), ועל התובעת להציג את מלוא ראיותיה.

רקע לבקשה- ההליכים המשפטיים בתיק זה

2.ביום 15.6.15 הגישה התובעת תביעה כספית, חוזית, אכיפת הסכם נגד הנתבעת על סך 2,920,500 ₪. לטענתה, הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, שנכרת בין השתיים ביום 28.2.13, במסגרתו הוסכם כי התובעת תשכיר לנתבעת נכס מקרקעין (להלן: "ההסכם"). בין היתר, טענה התובעת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עת לא שילמה את המוטל עליה על פי ההסכם וכן כי היא פינתה את הנכס שלא על פי תנאי ההסכם.

3.בתביעתה טענה התובעת, כי על אף ההסכם גובשו הסכמות בעל פה בינה לבין הנתבעת.

ההסכמות בעל פה הושגו לאחר פגישה שהתקיימה ביום 30.12.14 בין נציגיה לבין נציגי הנתבעת, ואף ב"כ הנתבעת נכח בפגישה. לטענתה, הן לפני הפגישה והן לאחר הפגישה הנ"ל, נערכו שיחות רבות בין מר יוסי מסיקה, בעל השליטה בתובעת (להלן: "מסיקה"), לבין מר שמשון אשורי, נציג הנתבעת (להלן: "אשורי"), בהן מעולם לא נטען על ידי הנתבעת כי בכוונתה לבטל את ההסכם, והנתבעת אף יצרה כלפי התובעת מצג לפיו בכוונתה לקיים את ההסכם, על אף הקשיים שעלו בקשר לרישיון העסק.

ההסכמות בעל פה הן לעניין להוצאת רישיון עסק, תשלום דמי שכירות בגין החודשים 01/15 עד 03/15 (סעיף 11 ו–13 לכתב התביעה); עוד הוסכם בעל פה, לטענת התובעת, כי ככל שלא יתקבל רישיון עסק עד לתאריך 3/2015 יפגשו הצדדים שוב ויחליטו כיצד להמשיך לפעול (סעיף 13 לכתב התביעה); על אף שמועד מסירת החזקה היה ביום 14.3.2013, ישולמו דמי שכירות לתובעת רק החל מהמועד בו תחל הנתבעת בפועל את פעילותה במושכר, קרי, החל מתאריך 1.10.2014 (סעיף 8 לכתב התביעה); הוסכם על תשלום של דמי שכירות עתידיים לחודשים 1/2015-3/2015 (סעיף 11 לכתב התביעה); לפנים משורת הדין התובעת תשלם לנתבעת סך של 55,000 ₪ בשני תשלומים (סעיף 13 לכתב התביעה).

4.הנתבעת טענה כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם שוב ושוב, וכי היא יצרה כלפיה מצגי שווא הן בשלב הטרום חוזי והן לאחר החתימה ההסכם.

באשר לסיכום בעל פה, הכחישה הנתבעת את ההסכמות להן טענה התובעת, אך לא פירטה, לא בכתב ההגנה ולא בכתב התביעה שכנגד את ההסכמות בעל פה. ראה סעיפים 19 ו-21 לכתב ההגנה: -

"19. מוכחש האמור בסעיף 11 לכתב התביעה... אכן, הצדדים נפגשו בסוף חודש דצמבר 2014 נוכח העובדה שטרם ניתן רישיון עסק. אולם תוכן הפגישה היה שונה מן הנטען על ידי המשכירה. באותה פגישה, הלינה שלמה סיקסט על כך שהמשכירה טרם השיגה רישיון עסק, ונשקלו אפשרויות שונות להמשך הפעילות בין הצדדים. לאחר מכן, כשהתברר לשלמה סיקסט שלא ניתן לקבל רישיון עסק למקום – הודיעה על ביטולו של ההסכם בהתאם לתנאיו.

...

21. מוכחש האמור בסעיף 13 לכתב התביעה. מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה תטען שלמה סיקסט כי אכן התקיימה בין הצדדים פגישה (אם כי פגישה זו נערכה ביום 28.12.2014 ולא ביום 30.12.2014 כפי שנטען על ידי המשכירה). אולם כאמור בסעיף 19 לעיל, בפגישה זו סוכמו דברים שונים מן הנטען בכתב התביעה. שלמה סיקסט תחזור על כך שהאחריות לקבל רישיון עסק הייתה, ונותרה, של המשכירה. לאחר הפגישה, התברר לשלמה סיקסט לצערה, כי בניגוד למצגים שהציגה המשכירה, אין כל אפשרות לקבל רישיון עסק למקום. לפיכך הוחלט על ביטול החוזה, בהתאם להוראותיו".