ת"א 23573-02-12 עוקבי נ' טרבלסי

בפני תביעה לתשלום כספים עבור תיווך בעסקאות ביטוח.

התובע טוען כי יצר עבור הנתבע, אשר הינו סוכן ביטוח, קשר עם מבוטחים פוטנציאלים, בעקבותיו נכרתו עסקאות ביטוח. הנתבע קיבל בגין אותן עסקאות, עמלות מחברת הביטוח. התובע דורש לקבל את חלקו באותן עמלות.

טענות התובע

1. לתובע ידע וניסיון בעסקי ביטוח. התובע היה בעבר סוכן ביטוח.

2. בין התובע לבין הנתבע התקיים קשר עסקי בין השנים 2003 ועד אמצע שנת 2009, במהלכו סיפק התובע לנתבע עסקאות ביטוח, כדי לקבל מהנתבע תמורה עבור עסקאות אלו. בחלק מהתקופה בה התקיים הקשר העסקי בין הצדדים, היה התובע מתמחה של הנתבע (החל מיום 25/7/05). התובע ביצע את ההתמחות על מנת לנסות ולקבל רישיון חדש לאחר שרישיונו הקודם נשלל.

3. התובע הוא שפנה לנתבע כאשר היה בתהליך של השבת רישיונו. התובע היה אז טרם תקופת התמחות ורצה לשלב תקופה זו עם עבודה כסוכן משנה, תוך מתן שירות ללקוחות שהכירו אותו מעברו כסוכן ביטוח, ופנו אליו על מנת לבטח דרכו את מכוניותיהם.

4. הלקוחות/המבוטחים בעסקאות הביטוח נשוא התביעה, לא הכירו את הנתבע ולא הגיעו למשרדו אלא למשרדי התובע שברחוב העצמאות 31 באר שבע. הלקוחות מסרו לתובע את כל פרטי הרכב המבוטח, סיכמו אתו את פרטי הביטוח וחתמו אצלו על כל המסמכים הנדרשים. התובע קיבל מהנתבע כמויות של טפסים ריקים לצורך כך. לאחר שהלקוחות ביצעו מול התובע את העסקה, הועברו מסמכי העסקה לנתבע והוא בחר את חברת הביטוח אצלה יתבצע הביטוח, טיפל בהשגת הביטוח והעביר לתובע את הפוליסות למסירה ללקוחות. העובדה שהתובע מחזיק בפוליסות תומכת בטענותיו כי הפוליסות בוצעו דרכו. התובע עבד מול הנתבע ואין זה מעניינו אם בחלק מהפוליסות נרשמו שמות של סוכני משנה אחרים.

   גם לפי תיאור הנתבע את מערכת היחסים בין הצדדים, לפיה התובע היה איש קשר בין חלק מהמבוטחים שעברו מביטוח סלומון לבין הנתבע, עדיין יש לקבוע כי לתובע מגיעים כספים מהנתבע. שכן אין זה סביר שהתובע שימש איש קשר בין אותם מבוטחים לבין הנתבע, ללא שהובטחה לו תמורה כלשהי בגין כך.

5. במסגרת דו"ח שמילא הנתבע על התמחות התובע (צורף כנספח 2 לתצהיר התובע), הודה הנתבע כי התובע סיפק לו חמישים עסקאות ביטוח בתקופה שבין 1/9/03 – 15/5/06 (להלן: "דו"ח ההתמחות").

6. על הנתבע לשלם לתובע 15% מכל סכום שהמבוטחים בעסקאות הביטוח נשוא התביעה שילמו לחברות הביטוח, למעט בעסקאות ביטוחי חובה, שם על הנתבע לשלם לתובע 4% מאותם סכומים. האחוזים הנקובים לעיל סוכמו בין הצדדים בעל פה. לחילופין זהו השכר הראוי והמקובל בעסקאות כאלו. כאשר בוחנים את העמלות שקיבל הנתבע מהעסקאות נשוא התביעה רואים כי בפוליסות הרכוש קיבל כ – 20% מהסכומים ששלמו המבוטחים, ובפוליסות חובה קיבל כ – 3%. העובדה שהנתבע קיבל מחברת הביטוח עמלה נמוכה יותר מזו שסוכמה עם התובע, אינה מעניינו של התובע.

   כמו כן העובדה שחברת הביטוח שלמה לנתבע לפי סכומי הנטו ששילמו לה המבוטחים (להבדיל מסכומי הברוטו), מקפחת את הנתבע, אולם התובע לא צריך להינזק מכך.