מ' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

לפני בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום כירורגיית חזה ובתחום הפסיכיאטריה.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעות בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך אירוע שהתרחש בסניף של הנתבעת 1 בבאר שבע. בעת שהתובע שהה בסניף הבנק, נכנס אדם אשר החל לירות לעבר האנשים שהיו נוכחים במקום. כאשר התובע ניסה להימלט הוא נורה על ידי שוטרים אשר עמדו בפתח הבנק.

לטענת התובע מצבו הכלכלי קשה ואין באפשרותו לשאת בעלויות הכרוכות במימון חוות דעת הנדרשות לצורך הוכחת נזקיו. לפני שנפגע באירוע הוא עבד כגנן והשתכר לפרנסתו אולם ממועד הפגיעה הוא אינו עובד בשל מצבו הרפואי. לטענתו הוא נכנס לבנק בריא ושלם ונפגע בעת שהותו שם ובנסיבות אלה הנתבעות אחראיות לפגיעתו הקשה. עוד נטען על ידו כי כתוצאה מהירי נגרמו לו נכויות משמעותיות בתחום הנפשי ובתחום הכירורגי. הנתבעות מתנגדות לבקשה.

לבית המשפט מוקנית סמכות לפטור בעל דין צירוף חוות דעת רפואית ולמנות מומחה מטעמו (שילוב תקנה 127 ו-130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984). אולם סמכות לחוד, ושקול דעת לחוד. בשים לב לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו "השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג" (רע"א 1358/12 מרכז רפואי בלינסון נ' עזבון אייזנבך פסקות 8-9 והאסמכתאות הנזכרות שם (8.5.12). ראו גם: רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה, פסקה 10 (23.10.12)). לא די בטענות בעלמא לעניין טעם מיוחד זה, אלא עליהן להיות מגובות בראיות (שם). טענה של חסרון כיס באה בגדר "טעם מיוחד". ברם טענה זו, כשלעצמה, אין די בה על מנת להיעתר לבקשה. תנאי מצטבר נוסף הוא קיום יסוד סביר לכאורי לתביעה. לשון אחר, על המבקש להראות כי אין מדובר בתביעת סרק.

לאחר יישום אמות המידה אלה על המקרה שלפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. אפרט את נימוקי.

התובע הצהיר כי מאז פגיעתו באירוע הוא אינו עובד, אין לו מקור הכנסה, הוא חי עם אמו ואחיו הצעיר בצריף בפזורה הבדואית והם מתפרנסים מקצבת נכות שמקבלת אמו מהמוסד לביטוח לאומי. התובע צירף כנספחים תעודת נכה של אמו ופלט מחשבון הבנק שלה. הנתבעות ויתרו על זכותן להעמיד את התובע לחקירה נגדית על תצהיריו. בנסיבות אלה נחה דעתי כי מצבו הכלכלי של התובע מקשה עליו להגיש חוות דעת מטעמו מפאת חסרון כיס.

מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה עולה כי כתוצאה מהירי סבל התובע מקרע של הסיגמואיד, דימום בכבד ופגיעה קרדיאלית. התובע אושפז במחלקת טיפול נמרץ במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ולאחר מכן שהה מספר שבועות במחלקה פנימית. הוא עבר מספר ניתוחים ואשפוזים. בשנת 2014 פנה התובע למרפאה פסיכיאטרית ומאז הוא מטופל על רקע זה. מהתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי טיב הפגיעות מצדיק לכאורה מינוי של מומחים רפואיים בתחומים שהתבקשו.

לצורך הבקשה שלפני איני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלת החבות והאחריות בתיק. די אם ייקבע שיש יסוד לכאורי סביר לתביעה או קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בענייננו התשתית העובדתית עדיין לא התבררה במלואה. כמו כן לנתבעות 1-2 טענות בעלות משקל לגבי אחריותן למעשה אלימות שבוצע על ידי אחר ולגבי סבירות האמצעים שנקטו על ידן. אולם בשים לב לכך שאין מחלוקת כי התובע נפגע בעת שניסה להימלט מאדם חמוש אשר ירה לעבר אנשים שנמצאו בסניף הבנק, הרי שבשלב זה של ההליך אין לשלול את האפשרות כי האירוע יצמיח אחריות לנתבעות. לפיכך אין מדובר בתביעת סרק.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים בהם ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, אף בהעדר חוות דעת מטעם התובע, וזאת על מנת לאפשר לו להוכיח את מלוא נזקיו. עם זאת, לאחר עריכת איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, איני סבורה שקיימת הצדקה לפטור את התובע באופן מלא מהעלויות הכרוכות במימון חוות הדעת הרפואיות. זאת שכן התובע לא הבהיר כיצד עלה בידו לממן את חוות הדעת האורתופדית שהוגשה מטעמו. כמו כן, התובע לא הבהיר מדוע אין באפשרותו להסתייע ולו באופן חלקי, במשפחתו המורחבת או במכריו לצורך מימון חוות הדעת. אף המשוכות שעל התובע לעבור בדרך להוכחת אחריות הנתבעות אינן זניחות ואינן מצדיקות פטור מלא מהשתתפות בעלויות חוות הדעת. בנסיבות אלה מסקנתי היא כי ראוי לחלק בין הצדדים באופן שווה, כמימון ביניים, את עלויות חוות הדעת שיוגשו על ידי המומחים מטעם בית המשפט.