השופטת יעל וילנר:
1. מהן תוצאותיו האזרחיות של הסכם לא חוקי מכוח סעיף 193 לצו המועצות המקומיות, שנחתם בין האזרח לרשות המקומית; האם חלים לגביו הוראות הדין הכללי ובהם, חוק החוזים, דיני עשיית עושר ודיני הנזיקין? זו הסוגייה המרכזית הנדונה בערעור זה.
רקע
2. בית משפט קמא דחה את תביעת המערער לחייב את המשיבה בתשלום בגין שירותי ניידות טיפול נמרץ, בנימוק כי התחייבות המשיבה כלפי המערער אינה עומדת בדרישות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א - 1951 (להלן: "
צו המועצות המקומיות").
3. המערער (להלן: "
מד"א") הוא גוף ציבורי הפועל על פי חוק (חוק מגן דוד אדום, תש"י - 1950), ומספק שירותי עזרה ראשונה לכלל תושבי מדינת ישראל, ובין היתר, שירותי ניידות לטיפול נמרץ (להלן: "
שירות
נט"ן" או "
השירות").
4. מד"א מנוהלת על ידי ועד פועל (סעיף 4 לחוק מד"א, תש"י-1950), ובעניין שירות הנט"ן, על ידי ועדת נט"ן עליונה הפועלת במשרד הבריאות, ולה שותפים קופות החולים, המוסד לביטוח לאומי, והמרכז לשלטון מקומי. בועדה זו הוחלט כי עלות הפעלת השירות תתחלק בין משרד הבריאות, קופות החולים (ולאחר מכן, המוסד לביטוח לאומי) והרשויות המקומיות בחלקים שווים (ראו סיכום ישיבות ועדת משנה של ועדת שח"ל (נט"ן - י.ו.) עליונה מיום 27.5.81, ושל ועדת נט"ן עליונה מיום 9.9.99 סומן כנספח ט'-י"א בתיק המוצגים של מד"א).
בהתאם, מממנים משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי שני שלישים מעלויות שירות הנט"ן, ועל הרשויות המקומיות, במשותף, לשאת בשליש הנותר. אלא, שהרשויות המקומיות אינן גוף אחד הימנו ניתן לגבות את אותו שליש של עלות הפעלת השירות, כי אם ערב רב של גופים הנבדלים זה מזה בעיקר, לענייננו, במספר התושבים להם יש להעניק את השירות. מטעם זה, ועל מנת לאפשר גבייה הגיונית ומידתית מהרשויות המקומיות, הוכן תחשיב הקובע תעריף תשלום המבוסס על מספר תושביה של כל רשות מקומית שמצטרפת לשירות (להלן: "
התחשיב"). התחשיב התעדכן לאורך השנים בהתאם לעלויות השירות בפועל, ובהתאם להחלטות ועדת הנט"ן.
5. המשיבה הצטרפה לשירות הנט"ן בשנת 1983 ומאז ועד היום היא מקבלת שירותי נט"ן באופן שוטף. הצטרפות המשיבה הוסדרה בהתאם למכתב מיום 29.5.83 בו הודיעה המשיבה למד"א על הצטרפותה להסכם האזורי להפעלת השירות, וכן הודיעה, לצורך התחשיב, כי היא מונה 6,000 תושבים (להלן: "
הודעת ההצטרפות").
על הודעת ההצטרפות חתום יו"ר המשיבה דאז, בצירוף חותמת המשיבה, אך חסרה בה חתימת גזבר המשיבה. מטעם זה הודעת ההצטרפות אינה עומדת בדרישות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות.
6. המשיבה חדלה לפתע לשלם למד"א בגין השירות שקיבלה ממד"א בשנת 1996, זאת, לאחר 13 שנים בהן היא שילמה למד"א באופן שוטף, ובהתאם לדרישות תשלום שהוצגו לה. לטענתה, בהיעדר חיוב כדין ונוכח מצוקה כלכלית בה היא שרויה, אין לחייבה בתשלום למד"א.
7. בשנת 2000 הגישה מד"א כתב תביעה לבית משפט השלום בחדרה (ת"א 1491/00). המשיבה נמנעה מלהגיש סיכומים, וניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה (חיוב המשיבה בעלות הפעלת השירות עד לחודש מרץ 1999 )( להלן:"
פסק הדין הראשון").
8. בשלב מאוחר יותר, ומאחר שהמשיבה המשיכה במחדלה לשלם בגין שירות הנט"ן, הגישה מד"א את כתב התביעה נשוא ההליך דנן, בו טענה כי המשיבה חייבת לה סך של 156,000 ש"ח בגין השירות שניתן לה, על בסיס הודעת ההצטרפות והחלטות ועדת הנט"ן המטילות שליש מעלות השירות על הרשויות המקומיות. לטענתה, יכולתה לספק את השירות לכלל אזרחי ישראל מותנית בכך שהרשויות המקומיות יממנו את חלקן בעלויות הפעלת השירות, בהתאם להחלטות ועדת הנט"ן.
פסק הדין של בית משפט קמא
9. בית משפט קמא קבע כי המשיבה קיבלה ומקבלת שירותי נט"ן ממד"א, וכי ראוי לחייבה בגין שירות זה. אף על פי כן, בית משפט קמא מצא עצמו אנוס לדחות את התביעה מאחר ומצא כי הודעת ההצטרפות אינה עומדת בדרישות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות. עוד נקבע כי אין כל מקור חלופי לחיוב המשיבה, שכן אין להחיל כנגד רשות מקומית את הדין הכללי לרבות, דיני המניעות ועשיית עושר ולא במשפט, על מנת שלא לרוקן מתוכן את סעיף 193 לצו (להלן: "
פסק הדין").
כנגד פסק הדין הוגש הערעור דנן.
הערעור
10. לטענת מד"א, הודעת ההצטרפות מחייבת את המשיבה שכן מד"א סיפקה לה את שירות הנט"ן במשך שנים בהסתמך על הודעת ההצטרפות, ואף המשיבה עצמה פעלה על פיו, ושילמה למד"א בגין השירות במשך השנים 1983 ועד 1996. עוד לטענתה, החלטות ועדת הנט"ן העליונה מחייבות את המשיבה משום שנציג מרכז השלטון המקומי היה שותף להחלטות אלה, והן מהוות מקור נוסף לחיוב המשיבה בתשלום.
בנוסף, לטענת מד"א, המשיבה חבה בתשלום בגין שירות הנט"ן מכוח דיני תום הלב, עשיית עושר ולא במשפט, ודיני המניעות.
המשיבה סומכת ידיה על פסק הדין. לטענתה, בהיעדר מקור חוקי לחיוב, אין לחייבה בתשלום, ובפרט נוכח קשייה הכלכליים. עוד לטענתה, מד"א לא הוכיחה את גובה החוב.