רע"א 8420/14 מרדכי מורל ואח' נ' רונן צור ואח'

השופט י' דנציגר:

לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט סגן הנשיא א' שילה) בה"פ 15455-11-09 מיום 10.11.2014 ומיום 24.11.2014. עניינה של הבקשה בהחלטת בית המשפט המחוזי בעקבות פטירתו של בורר שלא למנות בורר חליף אלא להסתפק במינוי מומחה שהוא רואה חשבון שינסה להשלים את החלטת הבורר המנוח, תוך שמירה של האפשרות שלמומחה תינתנה סמכויות של בורר בשלב מאוחר יותר.  

תמצית הרקע העובדתי וההליך בבית המשפט קמא

1.         הצדדים היו שותפים בעבר בחברת מורל צור תקשורת (2007) בע"מ, שפעלה בתחום יחסי הציבור (להלן: החברה המשותפת). המבקשת 2, מורל ושות' תקשורת בע"מ, החזיקה ב-74% ממניות החברה המשותפת, ואילו המשיבה 2, צור יעוץ אסטרטגי ואחזקות בע"מ, החזיקה ב-26% ממניותיה. מנהלי החברה המשותפת היו המבקש 1, מרדכי מורל, והמשיב 1, רונן צור. בשנת 2010 התגלע סכסוך חריף בין הצדדים ודרכיהם נפרדו, תוך ששני הצדדים טוענים טענות בדבר הפרת הסכם המייסדים שנכרת ביניהם ובדבר התחשבנות כספית שיש לערוך ביניהם. המבקשים פנו תחילה לבית המשפט המחוזי בדרך של המרצת פתיחה, אך בהמשך הסכימו הצדדים להעביר את המחלוקת להכרעה לפני בורר, וזאת לאור המלצת בית המשפט ולאור סעיף בוררות שנכלל בהסכם המייסדים. ביום 16.3.2010 מינה בית המשפט המחוזי את השופט (בדימוס) ו' זיילר ז"ל לשמש כבורר בסכסוך (להלן: הבורר). הליכי הבוררות בין הצדדים נמשכו כשלוש שנים עד לפטירתו של הבורר ביום 2.4.2013, ובמהלך תקופה זו ניתנו על ידי הבורר מספר החלטות.

2.         החלטתו האחרונה של הבורר ניתנה ביום 28.3.2013. בהחלטה זו ציין הבורר כי מדובר בהליך "עתיר החלטות" שנמשך זמן רב, וכי "החלק הארי של זמן זה נבע מחוסר מעש, מחילופי עורכי דין, ומגיבוש לא סדור של עמדות לו היו שותפים הצדדים שניהם או מי מהם". לצד זה ציין הבורר כי עיכוב מסוים של כחודשיים נבע מבעיה בריאותית שלא איפשרה לו לעבוד באופן שוטף או לעיין בחומר הרב שהיה צריך לעיין בו. הבורר ציין כי המחלוקות בין הצדדים נובעות מכך שהחברה המשותפת פוצלה כך שכל צד מקים עסק משלו, וכי "פיצול בלתי מתוכנן זה, של חברה פעילה במהלך העסקים השוטף שלה, שבוצע ללא סדר, גרם למחלוקות כספיות ותפקודיות נוספות". הבורר ציין כי משהתברר כי קיימות מחלוקות שונות בין הצדדים לא היה מנוס מפיצול ההתדיינות לשני חלקים, כך שתחילה תוכרענה המחלוקות הנוגעות לחיובים ולזיכויים שנוגעים לתקופת המעבר, ולאחר מכן תוכרע המחלוקת העיקרית שעניינה בדרך הראויה שבה תיעשה ההיפרדות בין הצדדים. הבורר ציין כי החלק הראשון של ההתדיינות נמשך זמן רב – יותר ממה שניתן היה לצפות מראש – ורק משהסתיים חלק זה ניתן היה לעבור לדון במחלוקת העיקרית. גם לגבי המחלוקת העיקרית, שעניינה כאמור בדרך הראויה להיפרדות הצדדים, ציין הבורר כי התעורר צורך לחלקה לשני שלבים וכי "קשה לתאר את עומס המחלוקות שהיה על הליך זה לשאת". הבורר ציין כי בהחלטה קודמת שלו מיום 5.11.2012 נקבע כי הנכס העיקרי של החברה המשותפת הם הלקוחות, שאותם יש לחלק – בעין או בשווה כסף – בין הצדדים, בהתאם לחלקם בבעלות בחברה המשותפת (74%-26%). הבורר קבע כי מלאכת חלוקת הלקוחות במצבים כאלה אינה פשוטה, בציינו כי שני הצדדים ביקשו "ליהנות ממצבים עובדתיים מעורפלים" וכי אף אחד מהם לא הניח תשתית עובדתית מלאה. הבורר קבע כי החברה המשותפת פעלה זמן קצר יחסית, וכי הפתרון הכלכלי וההגיוני היחיד במצב של העדר נתונים מלאים ואמינים הוא לכנס את כל תקבולי החברה מיום רישומה ועד 12.4.2010, "תוך הצבת כל אחד מהם למחנה המתאים, היינו למחנה לקוחות הנמנים על המחנה שנהה בשניית ההיפרדות אחרי מי מהצדדים". לצד זה נקבע כי "יש לכנס את כל ההוצאות העסקיות הרשומות בספרים או ששולמו בדרך אחרת, ויש להם אינדיקציה רישומית מצד אחד, ושזיקתם לעסק המשותף היא ברורה", וכי הוצאות אלה ינוכו מהתקבולים. נקבע כי התוצאה שתתקבל תבטא את השווי הכלכלי המלא של החברה המשותפת "והשווי הכלכלי הזה יפוצל כך שהוא יצביע על השווי הכלכלי של כל אחד משני המחנות האמורים". עוד נקבע כי "מתוך השווי האמור יחולץ שווי הלקוחות של "שנה ממוצעת", הכל על בסיס מבנה משותף של מדד משותף... בדרך זו יתברר מהו האחוז מכלל לקוחות החברה המשותפת שנהה אחרי כל אחד מהצדדים. הסטיה מחלוקת השווי הכלכלי לו היה זכאי כל אחד מהצדדים לפי ההסכם המוקדם תתוקן על ידי תשלום שיחזיר את האיזון לתקפו". נקבע כי "התוצאה הסופית תהיה שעל צור יהיה לשלם למורל סכום שיגשר על פער הסטיה", וכי סכום זה יישא תשלומי ריבית והצמדה מיום 10.4.2010 ועד התשלום בפועל. לבסוף נקבע כי "שווי הלקוחות של החברה המשותפת לצרכי היחסים בין מורל לצור ככל שהם רלבנטיים להחלטה זו, יהיה 75% משווי הלקוחות הכולל בשנה ממוצעת כמשמעותה בהחלטה זו. השיעור שנקבע לעיל מקפל בתוכו את הגורמים הרלבנטיים שיש להביא בחשבון לצורך קביעת שווי הלקוחות, ובהם את ההתפתחויות המרשימות של החברה המשותפת בתקופה הקצרה בה היא פעלה, וכן את הקושי לבסס על תקופה קצרה תמונה של חזות הכל". הבורר העיר כי "נוכח הנחיתות של נתונים וטענות שהוצגו בפני בנושא זה...לא היה מנוס מללכת בדרך זו, שהיא פרימיטיבית יותר, אבל לא בלתי מדויקת". לאחר כל אלה ציין הבורר כי הוא מקווה שהצדדים ישכילו לעשות את הדרוש כדי ליישם את ההחלטה ויגישו לו את התוצאות האמורות. לבסוף ציין הבורר בשולי החלטתו כי "שערי ההסכם בעניין מנוי מומחה לשווי הלקוחות לא ננעלו, וטוב יעשו הצדדים אם ישקלו מחדש נושא זה ברצינות, דבר שיביא לפי המצופה לקביעת השווי על בסיס מקצועי יותר".

3.         ביום 2.4.2013, מספר ימים לאחר מתן ההחלטה דלעיל, נפטר הבורר. לאחר פטירתו של הבורר ניסו הצדדים לסיים את הסכסוך בכוחות עצמם לנוכח החלטות הבורר, אך ניסיון זה לא צלח. ביום 5.6.2014 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר חליף בהתאם לסעיפים 8 ו-12 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), במסגרתה טענו כי יש למנות בנסיבות העניין בורר חליף שישלים את הליך הבוררות. המשיבים הגישו תגובה לבקשה, במסגרתה נטען כי הליך הבוררות נמשך מספר שנים, באופן שחרג מכל קנה מידה סביר של זמן והוצאות כספיות, וכי הגיעה העת לסיים את ההליך ואת עינוי הדין שנגרם להם לטענתם. נטען כי החלטתו האחרונה של הבורר מהווה "פסק בוררות", וכי לאחריה נותרו רק "זוטות", אשר אינן מצדיקות מינוי בורר חליף. לפיכך ביקשו המשיבים שבית המשפט יורה לצדדים להגיש חוות דעת חשבונאיות שיכילו תחשיב בהתאם לפסק הבוררות, וכי במידת הצורך אם יתגלו פערים בין הצדדים יהיה על בית המשפט לשקול מינוי מומחה בלתי תלוי מטעמו בתחום ראיית החשבון שיערוך את התחשיב בהתאם לאמור בפסק הבוררות, ובכך יגיע לקיצו ההליך רב השנים שמתנהל בין הצדדים.

4.         ביום 15.7.2014 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "אין חולק שנותרו מחלוקות בלתי פתורות, ולמרבה הצער עקב פטירתו של הבורר השופט בדימוס ו' זיילר ז"ל, שלא הספיק להשלים את הפסיקה בכל המחלוקות, נראה שיש למנות בורר חלופי. אני ממנה את השופט בדימוס עמירם בנימיני בורר. הבורר יודיע עד ליום 30.7.14 אם יש מניעה כלשהי לכהונתו". בהתאם לאמור בהחלטה זו הודיע השופט (בדימוס) בנימיני כי לעניות דעתו, ולאחר שעיין בחומר, מוטב שימונה במקרה דנן בורר שהוא רואה חשבון (ושרצוי שיהיה גם עורך דין) משום שהמחלוקות שנותרו בין הצדדים הן כנראה חשבונאיות-כלכליות. עם זאת ציין השופט (בדימוס) בנימיני כי ככל שיסבור בית המשפט ויסברו הצדדים כי עדיף שבכל זאת שופט בדימוס ישלים את המלאכה בה החל הבורר, אזי יקבל על עצמו את המינוי. למען שלמות התמונה יוער כי תחילה הגישו המשיבים על ההחלטה מיום 15.7.2014 בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 6539/14), אך בהמשך הסכימו – לנוכח ההחלטות המאוחרות של בית המשפט המחוזי שתפורטנה להלן, ובהמלצת בית משפט זה – למחוק את בקשתם.

5.         ביום 12.8.2014 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להודיע האם הם מעדיפים להמשיך את הבוררות לפני השופט (בדימוס) בנימיני או שהם מעדיפים מינוי רואה חשבון. ביום 14.9.2014 הודיעו המבקשים כי הם מקבלים את המלצת השופט (בדימוס) בנימיני ומבקשים למנות רואה חשבון כבורר לשם הכרעה במחלוקות שנותרו בין הצדדים. המשיבים מצידם הגישו "בקשה לקביעת ישיבה קצרה בפני בית המשפט הנכבד", במסגרתה טענו כי נותרו מספר "סוגיות קריטיות" שעל בית המשפט להכריע בהן. בהחלטה מיום 15.9.2014 הורה בית המשפט למשיבים להבהיר מהן אותן "סוגיות קריטיות" וציין כי "כל שנותר הוא לקבוע בורר חליפי, וככל הנראה רואה חשבון". לאחר הגשת הבהרה מטעם המשיבים קיבל בית המשפט את בקשתם והורה על עריכת ישיבה קצרה לפניו ביום 10.11.2014. במהלך הישיבה הועלו טענות על ידי שני הצדדים בשאלה האם החלטתו האחרונה של הבורר מהווה "פסק בוררות" או שמא מדובר ב"החלטה אחרת" בדומה להחלטותיו הקודמות. בא-כוח המשיבים טען כי כל שנותר לעשות בעקבות החלטתו האחרונה של הבורר הוא "להציב מספרים בנוסחה" שנקבעה על ידי הבורר, וכי לשם כך די במינוי מומחה מטעם בית המשפט.