|
|
תאריך פרסום : 16/11/2015
|  גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
|
7277-15
16/11/2015
|
בפני השופט:
נ' סולברג
|
| - נגד - |
המבקש:
א' ת'
עו"ד אמנון ירושלמי
|
המשיב:
נ' ט' ב'
|
| החלטה |
- בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט י' שפסר) מיום 11.10.2015 בה"פ 18507-16-15, בגדרה קבע בית המשפט כי הוא נעדר סמכות לדון בהמרצת הפתיחה שהגיש המבקש, וכי הדיון בה יועבר לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
- המבקש, תושב דרום אפריקה, הוא בנו של המנוחה ד' ת' ז"ל (להלן: "המנוחה"). המשיב הוא בן אחותו של המבקש, ונכדה של המנוחה. בשנת 2007 רכשו המנוחה והמבקש דירת מגורים בחלקים שווים. ביום 15.4.2007 ערכה המנוחה צוואה נוטריונית, בה הורישה את מחצית הדירה שברשותה לבנה, המבקש. לטענת המבקש, החל משנת 2007 החלה ירידה קוגניטיבית מתמשכת במצבה של המנוחה, ובפברואר 2008 היא אובחנה כסובלת ממחלת השיטיון (אלצהיימר). ביום 5.4.2012 הועברה המנוחה למוסד סיעודי וביום 11.6.2012 נפטרה לבית עולמה. או אז התברר למבקש, לטענתו, כי מחצית מהדירה אשר היתה רשומה על שם המנוחה הועברה למשיב, במסגרת הסכם העברה ללא תמורה שנערך ביום 17.5.2011 (להלן: "הסכם המתנה").
- לאחר שניסיונות הידברות בין הצדדים לא הסתייעו, הגיש המבקש ביום 9.6.2015 תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המשיב לבית המשפט המחוזי. בהמרצת הפתיחה טען המבקש נגד תוקפו של הסכם המתנה, שנחתם לכאורה במועד בו לא היתה מסוגלת המנוחה לבצע את העסקה בגמירות דעת, בשל מצבה הרפואי. כמו כן נטען כי עוד בשנת 2008 הציעה אחותו של המבקש להכריז על המנוחה כחסויה וכי המבקש הסכים לכך, אך לא ידוע לו האם נעשה דבר בעניין זה. עוד טען המבקש, כי קיבל מכתב מאת בא-כוח המשיב לפיו קיימת צוואה מאוחרת יותר של המנוחה מיום 10.1.2011, ואולם המשיב לא פנה לאשר צוואה זו ואף לא התנגד לאישור הצוואה של המנוחה משנת 2007, אשר ביחס אליה ניתן צו קיום צוואה. לאור האמור, דרש המשיב את ביטול הסכם המתנה בהתאם לאמור בסעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולחלופין בשל עילות של עושק ותרמית.
- המשיב הגיש בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, וזאת בטענה שעניינה של התובענה הוא בתקיפת צוואה והעברה ללא תמורה שנעשו בתוך המשפחה. המבקש התנגד לבקשה וטען כי מדובר בתובענה אזרחית אשר איננה בין אדם לבין בן משפחתו, שכן אחיין איננו נכלל בהגדרת "בן משפחתו" שבסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). עוד נטען, כי מדובר במחלוקת אזרחית נקודתית גרידא, וכי כתב התביעה אינו מגלה סכסוך משפחתי כלשהו. בתשובה לתגובת המבקש ציין המשיב כי עניינה של התובענה הוא למעשה כשרות פעולה משפטית שנעשתה בתוך המשפחה, והיא העברת נכס במתנה בין סבתא לנכדה. עוד נטען כי המבקש טוען לכאורה כי המנוחה לא היתה כשירה משפטית לביצוע הפעולה, ולפיכך הדבר מצוי בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיף 1(6)(ג) לחוק וכן לפי סעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). בנוסף לכך טען המשיב כי גם לפי מהותה אין מדובר בתובענה אזרחית בין זרים, אלא בבני משפחה החלוקים ביניהם בכל הנוגע למימוש עזבונה של המנוחה. לאור זאת, כך נטען, אין מנוס מהעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.
- ביום 11.10.2015 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. בהחלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע בית המשפט כי עיון בכתב התביעה מלמד כי "שזורה בו כחוט השני הטענה בדבר העדר כשירותה של המנוחה לעריכת ההסכם (ואף הצוואה במשמע), זאת בהיותה למעשה "פסולת דין", על רקע מחלת האלצהיימר והשטיון בו היתה שרויה". המקום לדיון בטענה זו, קבע בית המשפט, הוא בבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיף 1(6)(ג) לחוק וסעיף 78 לחוק הכשרות המשפטית. עוד נקבע, כי בתובענה מועלות גם שאלות בדבר תקפות צוואותיה של המנוחה מהשנים 2007 ו-2011, וכי גם סוגיה זו נופלת תחת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, לפי סעיף 1(6)(ה) לחוק. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי, כי גם בבחינת מהות הסכסוך ברור כי קיים קשר ברור בין עילת התובענה לבין הסכסוך בתוך המשפחה, כשסכסוך זה תרם משמעותית לגיבושה של התביעה. זאת, גם אם צודק המבקש בטענתו כי אחיין איננו מוגדר כ"בן משפחה" לצורך החוק. במכלול האמור קבע בית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, כי הדיון בתובענה יועבר לבית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז.
- מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי שגגה נפלה תחת ידו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, החלופה הרלבנטית בחוק היא זו שבסעיף 1(2) הכולל שני תנאים – כי מדובר בתביעה אזרחית שבין אדם לבין בן משפחתו, וכי מדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. לשיטת המבקש, די בכך שהמשיב אינו נכלל בהגדרת "בן משפחה" על מנת לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה. לעניין זה הוא נסמך, בין היתר, גם על פסיקת בית משפט זה ברע"א 6624 כבישי נ' כבישי (24.10.2007) (להלן: "עניין כבישי"). מכל מקום, כך נטען, התובענה גם איננה עומדת בתנאי השני שבחוק. המבקש טוען כי התובענה כולה נסמכת על הוראות חוק החוזים, ועל חוות דעת רפואית שהגיש לפיה המנוחה לא היתה כשירה לחתום על מסמכים ולתת מתנה כפי שנחזה שעשתה. המבקש סבור כי טעה בית המשפט המחוזי במסקנתו לפיה כוללת התביעה גם תקיפה של צוואה. המבקש מלין על כך שהבקשה להעברת מקום הדיון לא נתמכה בתצהיר או באסמכתא כלשהי, והיא התמקדה בטענות העולות מתוך כתב התביעה עצמו. המבקש מוסיף וטוען כי העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה תביא להתמשכות ההליכים ות'ום לו לנזקים נוספים, כגון הצורך להגיע פעמים מספר לדיון בבית המשפט.
- דין הבקשה להידחות, וזאת גם ללא צורך בתגובה מאת המשיב.
- עיקר טענתו של המבקש מבוסס על כך שהמשיב איננו נכלל בהגדרת "בן משפחה" בסעיף 1(2) לחוק. בעניין זה הצדק עמו, כפי שגם ציין בית המשפט המחוזי, וכך נפסק בעניין כבישי. באשר לסיווגן של תביעות אזרחיות כבר נקבע כי בהתחשב בתכליתו המיוחדת של החוק, וייחוד סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה, יש לעמוד באופן קפדני על תנאיו של הסעיף ואין להעניק לו פרשנות מרחיבה יתר על המידה (ראו בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פסקה 18-19 (29.4.2012)). בהתאם לכך, אילו סברנו כי המרצת הפתיחה מושא הבקשה דנן היא אזרחית גרידא, הרי שהיה מקום לקבלת הבקשה.
- יחד עם זאת, סבורני כי הצדק עם בית המשפט המחוזי בעניין שלפנינו, במסקנתו כי אין מדובר בתביעה אזרחית טהורה. בית משפט זה כבר פסק בעבר, כי לצורך קביעת הסמכות של בית המשפט לענייני משפחה אין מקום להסתכל אך ורק על הסעדים המבוקשים באופן מפורש בכתב התביעה (מבחן הידוע בשם "מבחן הסעד"), אלא גם על הטענות המהותיות העולות מתוך הסכסוך ומההליך כולו (מבחן הידוע בשם "מבחן העילה" או "מבחן מהות הסכסוך") (ראו ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט (3) 529, 533-534 (2004); רעא 3749/12 בר-עוז נ' סטר, פסקה 5 לפסק דינו שלהנשיא (כתוארו אז) א' גרוניס (1.8.2013); רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, פסקאות 40-41 (14.10.2015) (להלן: "עניין רוחם"); רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 343-342 (2000)). הלכה זו נובעת ממהותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה, ומהרצון לקבץ את כל סוגי הסכסוכים הרלבנטיים הנוגעים לענייניה של המשפחה תחת קורת גג אחת, הניחנת במקצועיות וברגישות הדרושה לטיפול בעניינים מעין אלו (ראו רע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ, פסקה 12 ופסקה 26 (5.10.2014) (להלן: "עניין שיוביץ")).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|