רע"א 4743-08-15

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני) מיום 2.7.15 בת.א. 52783-01-13, בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים לדחיית התביעה שכנגד, שהגישו המשיבים נגדם, על הסף.

בבית משפט קמא מתנהלים הליכים שעניינם נחלה מס' 32 במושב בית זית. בין המבקשים לבין המשיבים מס' 1-2 (להלן: "המשיבים") נכרת חוזה שלפיו התחייבו המבקשים לפעול לפיצול הנחלה ולהעביר את זכויות החכירה בנכס המפוצל למשיבים. החוזה לא קוים ולימים ביקשו המשיבים להעביר את זכויותיהם מכוחו לצד שלישי, המשיב מס' 3. המבקשים התנגדו להמחאת הזכות אך זו נערכה חרף התנגדותם ובניגוד לנכונות שהייתה קודם לכן לביטול ההסכם.

משכך פנו המבקשים לבית משפט קמא בתביעה לפסק דין הצהרתי שלפיו בטלה המחאת הזכות, יש לאכוף את ההסכם לביטול החוזה וכן תבעו פיצויים. המשיבים מצדם הגישו תביעה שכנגד בעילות של הפרת הסכם, מצג שווא רשלני והיזק בדיבור, וכן תבעו פיצויי קיום.

על רקע טענת המשיבים כי המחו את זכויותיהם למשיב מס' 3 – הוגשה לפני בית משפט קמא הבקשה לסילוק התביעה שכנגד, וזאת מחמת היעדר יריבות.

בהחלטתו מושא הבקשה שלפני דחה בית משפט קמא את ההכרעה בבקשה כטענת סף וקבע כי טענות המבקשים בכל הנוגע ליריבות ייבחנו לאחר שמיעת הראיות. את החלטתו נימק בית משפט קמא בכך שלא הובא נימוק ממשי לשיהוי שנפל בהגשת הבקשה, ההכרעה בבקשה מצריכה בירור עובדתי מסוים שעיקרו בשאלה האם הזכות לפיצויים אכן הומחתה למשיב 3 ולפרשנות לשונו של סעיף 5 להסכם המחאת הזכות. עוד הטעים בית משפט קמא כי אין באי קבלתה של הבקשה וקיום דיון בתביעה שכנגד כדי להשליך על היקף הבירור שיידרש בגדרי ההליך.

דעתם של המבקשים אינה נוחה מהחלטת בית משפט קמא. הם סבורים כי הוא שגה בכך שדחה את בקשת הסילוק. לדידם נוסחו של סעיף 5 להסכם המחאת הזכות ברור וכולל גם המחאה של הזכות לפיצויים כלפי המבקשים. מאחר ורק המבקשים חולקים על תוקף הסכם ההמחאה יש לברר את תחולתו רק במסגרת תביעתם שלהם ולא במסגרתה של תביעה שכנגד. המשיבים, כך הטענה, אינם יכולים לאחוז בטענה כי הסכם ההמחאה תקף אך להגיש תביעה שכנגד כאילו אינו קיים. בנוסף נטען כי אין ממש בנימוק שלא תהיה לדיון בתביעה שכנגד השלכה על היקף הבירור שיתבקש והמבקשים עומדים על זכותם שלא להיות "מאוימים" בתביעה שכנגד. הם מוסיפים כי בירור התביעה יצרוך זמן ומשאבים וניתן לייתרו. לצד טענות אלה נטענות טענות כלפי קביעת בית משפט קמא לעניין השיהוי וכן להנחתו כי מצב הדברים העובדתי אינו חד משמעי.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים ועיינתי בבקשה ובצרופות ובתיק בית משפט קמא הסרוק במערכת נט המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ככלל מקומן של ההשגות על החלטות הערכאה הדיונית הוא בתום ההליך ורשות ערעור תינתן רק במצב שבו אם הערעור על ההחלטה לא יידון באופן מידי אלא במסגרת הערעור על פסק הדין עלול להתנהל הליך מיותר או שגוי (כ' סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. בענייננו מלינים המבקשים על דחיית בקשתם לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

על פני הדברים שאלת המחאת הזכות מהמשיבים למשיב 3 ומשמעותה הן שעומדות ביסודן של שתי התביעות : התביעה והתביעה שכנגד וההכרעה במערכת היחסים ההסכמית ובמעמדן המשפטי של ההסכמות נדרשת לשתיהן.