קבלת בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של חשוד

בפניי מונחת  בקשת ההגנה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של המבקש וזאת לאחר שביום 8/4/08 נתתי  החלטה לעצרו למשך 3 ימים בעקבות הצהרתה של התביעה הצבאית כי בכוונתה להגיש כנגד המבקש כתב אישום ולבקש לעצרו עד תום ההליכים.

הסניגורית לא נכחה בדיון המעצר ואתמול בשעות אחר הצהריים הגישה בקשה לשחרור המבקש ממעצר בטענה כי לא הוגש כנגדו כתב אישום כפי שהתחייבה פרקליטות המחוז ועל כן אין עילה להמשיך להחזיקו במעצר. עוד הוסיפה הסניגורית לטיעוניה הודעה מטעם תובע צבאי כי אין בכוונת התביעה הצבאית לטפל בתיק וכי התיק הוחזר ליחידת המשטרה אתגר.

נוכח הצהרה זו של התביעה הצבאית, מצאתי כי היא מהווה נסיבה חדשה ולפיכך עילה לקיומו של העיון החוזר.

בדיון שהתקיים בפניי חזרה הסניגורית על עיקרי טיעוניה בכתב והביעה תרעומת על התנהלות התביעה הצבאית והאזרחית וטענה כי העברת התיק בין התביעה האזרחית והצבאית מהווה מחטף שנועד לעקוף את החלטת בית המשפט השלום.

הפרקליט טען כי התיק הועבר בין התביעות השונות בעקבות קשיים הנובעים מהתפר שבביצוע העבירות בין האיזור לבין מדינת ישראל והדבר נעשה בהיוועצות עם גורמים בכירים בפרקליטות המדינה.  הפרקליט טען כי אי הגשת כתב האישום לא מבטלת את החלטת המעצר, כיוון שהחלטה זו ניתנה על בסיס הצהרה שהיתה נכונה לשעת הדיון.  לשאלת בית המשפט באשר לסמכות להחזיק את המבקש במעצר עפ"י דיני האיזור, כאשר הוחלט כבר כי לא יוגש כתב אישום באיזור, טען הפרקליט שקבלת עמדה שכזו לא תאפשר לעולם העברת עניינו של חשוד מבית משפט ישראלי לבית משפט באיזור ולהיפך בעודו עצור.

ראשית יצוין כי תיק זה עבר גלגולים רבים, כאשר תחילה טופל במערכת בתי המשפט הישראלית, לאחר מכן הועבר לתביעה הצבאית ושוב עפ"י הצהרת הפרקליט הוחזר למערכת האזרחית.

החלטתי מיום 8/4/08 באשר למעצר החשוד לצורך הגשת כתב האישום התבססה על הצהרת התובע הצבאי כי בכוונת התביעה הצבאית להגיש כתב אישום כנגד המשיב. מאחר שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו, אין בכוונתי להתייחס לטענות בנוגע להחלטה זו, אלא רק לבחון את השלכות שינוי הנסיבות, על המשך המעצר של החשוד.  

למעלה מן הצורך יצוין כי בית משפט זה עפ"י פסק הדין  בעניין עמ 03 / 136 צאלח צובחי דאוד מוסא נ' התובע הצבאי [פדאור (לא פורסם) 03 (14) 666], מחויב לנהוג כמקובל בישראל, בהתחשב בתנאים המיוחדים השוררים באיזור.

" עולה, אפוא, כי בהתאם למסורת אשר התפתחה בבתי המשפט הצבאיים מחויבים אנו לעקרונות דיני המעצר הישראליים, אך יישומם של עקרונות אלה לעולם יביא בחשבון את המציאות המיוחדת השוררת באזור. משכך, בכל מקרה בו הסתיימה חקירתו של אדם והתביעה מבקשת להמשיך ולהחזיקו במעצר אף בתקופת הביניים, עליה לנהוג כמקובל בישראל, היינו: להצהיר כי בכוונתה להגיש כתב אישום נגד אותו אדם ולשכנע את ביהמ"ש כי מתקיימת, לכאורה, בנסיבות העניין אחת מן העילות המצדיקות מעצר עד לתום ההליכים . "

כפי שנבע בפסק דין זה אין בית המשפט מוגבל לחמישה ימים כקבוע  בחוק הישראלי, ועל כן לא הייתה מניעה להאריך מעצרו של החשוד מעבר לתקופה  שמעצרו הוארך בבית המשפט השלום.

יחד עם זאת, נשאלת כעת השאלה המרכזית בענייננו האם ניתן להמשיך להחזיק את המבקש במעצר של "תקופת הביניים" הווה אומר מעצר לצורך כתב אישום, הגם שלא יוגש כנגדו כתב אישום בבית המשפט הצבאי.

בעניין זה ראיתי  שוב להפנות לפסק הדין עמ 03 / 136 צאלח צובחי דאוד מוסא נ' התובע הצבאי [פדאור (לא פורסם) 03 (14) 666], עמוד 4  של כבוד הנשיא (כתוארו אז) אל"מ גורדון בו נכתב:

"חובתה של התביעה הצבאית וחובתם של כל אלה המופקדים עליה, לוודא כי יהיו בידם האמצעים המתאימים להגשת כתבי האישום תוך פרקי הזמן אשר נקבעו בהחלטה זו. כבר אמרנו כי הזכות להעמיד אדם לדין היא גם החובה לעשות כן, ואין המערכת יכולה לשלול חירותו של אדם בטענה כי ישנה כוונה להביאו לדין, אך בפועל אין בידיה האמצעים המתאימים לעשות כן. הוא אשר אמרנו: מעצר לצורכי חקירה מחייב חקירה; מעצר לצורך הגשת כתב אישום מחייב הגשת כתב אישום; מעצר עד תום ההליכים מחייב קיומם של הליכים."

בעניינו ישנה הצהרה מפורשת כי לא יוגש כתב אישום בבית המשפט הצבאי ועל כן הבסיס למעצר אינו מתקיים עוד.

נשאלת השאלה האם הצהרה על הגשת כתב אישום בבית המשפט האזרחי הישראלי מקימה עילת מעצר באיזור לשם הגשת כתב האישום.

היות שמדובר בשתי מערכות שונות,  לא ניתן להשיב על שאלה זו בחיוב ללא קיומו של הסדר מפורש בדין. בתי המשפט הצבאיים הינם מערכת אחרת ממערכת בתי המשפט בישראל והתייחסות להליכים באחת המערכות כאילו התקמיימו בזולתה, ללא הוראה ספיציפית בדין תהווה פגיעה חמורה ביותר בזכויות האדם. כזכור מדובר בדין הפלילי ובשאלת שלילת חירותו של אדם, על כן לא ניתן לנקוט בפרשנות מרחיבה  בתחום זה, ואין בית המשפט מוסמך לקנות לעצמו סמכויות אשר לא הוענקו לו בדין.

איני יכולה לקבל את טענת הפרקליט כי החלטה שכזו תמנע העברת עניינו של חשוד בין הערכאות השונות כשהוא נתון במעצר. על כן, במקרה שמחליטות רשויות התביעה  על העברת תיק בין ערכאה אחת לאחרת, עליהן גם לפנות בבקשת מעצר לערכאה המתאימה כפי שעשתה התביעה הצבאית בתיק זה במעמד קבלת התיק לטיפולה.

משכך החלטתי לקבל את בקשת ההגנה ולהורות על שחרור החשוד ממעצר. אין בהחלטה זו כדי לקבוע דבר באשר להליכים המתקיימים בבית המשפט בישראל.

זכות ערר כחוק.