פסק-דין בתיק תא"מ 45620-07-11

1. בחורף שנת 2010, לאחר שירדו גשמים מרובים במהלך חודש ינואר, הוצפו חלק מבתי הצמיחה - הן החממות אותן מעבד התובע (להלן: "חממות התובע"), הממוקמות כמה מאות מטרים מערבית לכביש 581 בין צומת מגל לצומת חביבה (להלן: " הכביש"), והבנויות על חלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 2 גוש 8814 מאדמות מועצה אזורית מנשה (להלן: המקרקעין). בעקבות הצפת החממות - בהן גידל התובע מלפפונים, נגרמו לתובע נזקים, אותם תבע משני גופים: הנתבעת 1 (להלן: "מעצ")  האחראית על אחזקתו של כביש 581 העובר בסמוך לחממות התובע, והנתבעת 2 (להלן: " רשות הניקוז") רשות ציבורית האחראית על הקמה ואחזקה של מפעלי הניקוז, מכח חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות התשי"ח - 1957.

טענות הצדדים

2. לטענת התובע, בסוף חודש 1/2010 בעקבות גשמי ברכה שירדו בכמויות נכבדות, הוצפו החממות "עד שקרקעיתן לא נראתה" (סעיף 4 לתצהיר התובע) וכתוצאה מכך, ועל אף ניסיונות התובע לשקם את הגידולים בשתיים משלוש חממות שבבעלותו, לא עלה הדבר בידו.
3. בכתב תביעתו, לאחר מכן בתצהיר עדות ראשית שהגיש, ובחוות דעת של מומחה מטעמו - מר שייך יוסף מודר - מהנדס מים וסביבה (להלן: " המהנדס") , נטען לגבי הסיבה בעטיה הוצפו החממות. עפ"י הנטען, לאורך חלקו המזרחי של הכביש קיימת תעלה ניקוז שתפקידה לנקז את אגן ההיקוות הנמצא צפונית לקיבוץ להבות חביבה עד לנחל חדרה (להלן: "התעלה המזרחית"), כאשר מתעלה זו מסתעף מעביר מים שנועד להעביר מים עודפים מהתעלה המזרחית לחלקו המערבי של הכביש. מעביר זה עובר מתחת לכביש והוא מוגבה מקרקעית התעלה. לכן, רק כאשר מפלס המים בתעלה המזרחית עולה, עוברים חלק מהמים דרך המעביר אל החלק המערבי של הכביש (ראו האמור בחוות דעתו של המהנדס וכן האמור בסעיף 3 לתצהיר התובע). 
4. עוד טוען התובע, וכך אף המהנדס מטעמו, כי במועד הרלוונטי לתביעה, בעקבות סתימה בתעלה המזרחית - עודפי המים מן התעלה המזרחית עברו דרך מעביר המים הממוקם כ- 300 מטרים מדרום לנחל חדרה אל עברו המערבי של הכביש  - ומשם, בהעדר תעלה מקבילה ממערב לכביש ובשל נחיתותן הטופוגרפית של החממות, הגיעו המים שגלשו מערבה מן הכביש עד לאזור החממות והציפו אותן. התובע טוען כי על אף ששיפוע השטח הינו ממזרח כלפי מערב, לא נחפרה תעלת ניקוז מקבילה בצידו המערבי של הכביש. עוד טוען התובע כי קיימת תעלת ניקוז בחלק הצפוני של המקרקעין (בקרבת החממות), שהילוכה ממערב למזרח, אולם כיוון שמדובר בתעלה צרה, העוברת מתחת למתקן של מקורות, לא היה בכוחה לנקז את כמויות המים הרבות שהתנקזו באזור החממות, והללו הוצפו.
5. התובע טען כי לאחר ההצפה הזמין מדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות, אשר המליץ לתובע לבצע מספר פעולות על מנת להציל את יבול המלפפונים, אולם על אף שהתובע נקט בפעולות אלו, חלק ניכר מיבול המלפפונים ירד לטמיון. התובע טען כי עד שיכול היה לשתול שוב מלפפונים בחלקה חלפו עוד כשלושה חודשים, עד שהקרקע היתה יבשה דיה לשתילה. התובע הזמין שמאי מטעמו - מר אורי מיכאליס (להלן: "השמאי")  - אשר העריך את נזקיו של התובע בגין אבדן היבול בסך  36,863 ש"ח. התובע עותר לפצותו גם בגין שכר טרחת השמאי בסך 5,720 ש"ח. התובע העמיד את תביעתו בסך 45,707 ש"ח, והגיש את תביעתו בסדר דין מהיר.
6. מע"צ טענה בכתב הגנתה כי השטח המוצף אינו באחזקתה, ועל כן אין כל יריבות בין הצדדים, שכן החממות מרוחקות מן הכביש כ- 500 מטרים, בעוד אחריותה של מע"צ משתרעת עד ל-30 מטרים מכל אחד מצידי הכביש בלבד ( לעניין אחריות מע"צ לשטח זה ראו האמור בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של מר נחום טליס מטעם מע"צ). מע"צ אינה כופרת, אפוא, כי היא האחראית לתעלה המזרחית ומעביר המים ותקינותם - באשר באים הם לנקז מים בגבולות הכביש, אולם יחד עם זאת טוענת היא כי  ככל שנגרמו לתובע נזקים, הרי הם נגרמו בשל מעשיו או מחדליו, וכי הוא אחראי לנזקים שנגרמו לו - במלואם. עוד טענה היא כי מדובר בשטח נמוך ללא קשר לכביש, המהווה מפגש בין שני נחלים, וכי אין זה באחריותה לנקז את השטחים החקלאיים. מע"צ טענה כי מעביר המים נבנה עוד לפני עיבוד השטחים החקלאיים, ולא לצורכם, וכי התעלה הצפונית אינה באחריותה. מע"צ הכחישה את הסיבות בשלהן אירעה ההצפה, לטענת התובע; את הקשר הסיבתי בין המחדלים המיוחסים לה לבין ההצפה;  וכן  את עצם קרות הנזקים ושיעוריהם.
7. רשות הניקוז טענה בכתב הגנתה כי על התביעה נגדה להידחות בהיעדר עילה, שכן אין היא אחראית על ניקוז כבישים או תעלות ניקוז או תעלות מים שבתחומי הכביש. רשות הניקוז טענה כי לא הובררו זכויותיו של התובע בחממות או במקרקעין, וכן לא הובהר אם ברשות התובע רישיון ניהול עסק או היתר בנייה, שכן לו היו בידיו היתרים אלו, נתינת היתר הבנייה הייתה כרוכה באישור רשות הניקוז - אשר הייתה מתנה מתן האישור בהסדרת מערכות ניקוז פנימיות בחלקותיו של התובע. רשות הניקוז טענה כי התעלה המזרחית אינה מנקזת את אגן ההיקוות הנטען בכתב התביעה. עוד טענה היא, כי האחריות לניקוז השטח הינה באחריות מעצ - בכל הקשור לכביש, או באחריות הרשות המוניציפאלית - בשטחה מצויים המקרקעין. רשות הניקוז כפרה בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה באשר לסיבה לקרות ההצפה ולנזקי התובע.

הראיות

8. מטעמו של התובע העידו התובע (שנחקר על תצהירו); המהנדס שייך יוסף מודר - שנחקר על חוות דעתו; והשמאי מר אורי מיכאליס - שאף הוא נחקר על חוות דעתו. כן העיד המדריך החקלאי - מר נביל גנאם, שהוציא שני דוחות שצורפו לתצהיר התובע.
9. מטעם מע"צ הוגש תצהירו של מר נחום טליס - העובד כאחראי ניקוז ראשי במרחב צפון של מע"צ. מטעם רשות הניקוז הוגש תצהיר ותצהיר משלים של מר ניסים אלמון - מנכ"ל רשות הניקוז. שני העדים הנ"ל נחקרו על תצהיריהם.
10.  כן הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 - נסח טאבו של המקרקעין; נ/2 -  תצלום אוויר של איזור המקרקעין ותמונות שצולמו באזור החממות בידי רשות הניקוז.

דיון והכרעה

11. השאלות הדורשות הכרעתי ע"פ כתבי הטענות והתצהירים המציבים את גדרי המחלוקת הינן:

א.         האם ביום שבו אירעה ההצפה התעלה המזרחית היתה סתומה, באפן שגרם למעבר כמויות גדולות של מים אל חלקו המערבי של הכביש ?

ב.         האם נגרמה ההצפה בנסיבות הנטענות ע"י התובע; לשון אחר- האם ישנו קשר סיבתי בין הסתימה הנטענות לבין נזקיו של התובע?

למקרה ובית המשפט ישיב לשאלות הנ"ל בחיוב -

ג.          האם מי מן הנתבעות אחראיות לנזק הנטען?

ד.         מהו נזקו של התובע?