מבוא
1. לפני תביעה ע"ס 1,555,750 ש"ח בגין נזק שנגרם לתובע בעקבות פעולת צה"ל בעיר רמאללה שהחלה ביום 13.12.01, שבמהלכה תפס צה"ל את משרדו של התובע והחזיק בו עד ליום 27.2.02 (להלן:
"האירוע"). התובע ניהל במשרד חברה שבבעלותו בשם Global Management Consulting Group שעסקה במתן שירותי ייעוץ ניהולי לגופים מקומיים ובינלאומיים שונים. לאחר שצה"ל פינה את המשרד, מצא התובע כי נגרם נזק רב למשרד ותכולתו, ובעיקר למחשבים במשרד ולמאגרי המידע שבתוכם. התובע טוען כי הנתבעת ביצע כלפיו עוולה, לרבות עוולת רשלנות, ומחויבת לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לעסק וכן לשלם לו פיצוי עבור סבל ועוגמת נפש.
2. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי פעולות צה"ל בעיר רמאללה באותה תקופה היו פעולות עקב צרכים צבאיים של פעולות לחימה. הנתבעת הכחישה את תפיסת המבנה שבו שכן משרדו של התובע, אך גם אם חיילי צה"ל שהו בבניין, השהייה היתה נחוצה כחלק מפעולות הלחימה כנגד גורמים טרוריסטיים עוינים (סעיף 9 לכתב ההגנה). הנזק הנטען בכתב התביעה הוכחש.
שאלת החבות
3. לפי עדות התובע ועדותו של אחד מעובדו משרדו, מר קמאל זידאן מוחמד חטאב, השתלטו כוחות צה"ל ביום 13.12.01 על הבניין שבו שכן משרדו של התובע ופינו את הבניין. צה"ל גם חסמו את הרחוב שלפני הבניין, רחוב אל-אירסאל . פניות חוזרות ונשנות של התובע למשרד התיאום והקישור הישראלי במקום במשך החודשיים הקרובים לקבל בחזרה את המשרד או לאפשר לתובע להוציא את תכולתו, לא הועילו. בין היתר, ציין התובע כי היה בקשר עם קצין ישראלי בשם "קפטן קולין". כשצה"ל אפשר לתובע להיכנס במשך מספר דקות למשרד ביום 14.1.02, הבחין התובע כי פריטים רבים מהמשרד היו חסרים. התובע תפס אותה הזדמנות את המחשב הראשי (השרת) של המשרד, ואולם כשחזר לביתו ובדק את המחשב גילה שחסרים בו חלקים חשובים לרבות הדיסק הקשיח שבו אוחסנו מאגרי המידע של החברה. כשצה"ל פינה את הבניין ביום 27.2.02, חזר התובע למקום ומצא כי נשברו חלונות, דלתות וריהוט המשרד וניירות עבודה ודיסקים של המחשב הושלכו לכל עבר הרס רב במשרד. התובע לא הצליח למצוא במשרד את הדיסק הגיבוי של הנתונים היו במחשב הראשי.
4. מטעם הנתבעת, העיד קצין המנהל האזרחי ברמאללה באותה תקופה, מר קולין היינס. בעדותו, הסביר העד כי הבניין נתפס על ידי כוחות צה"ל כדי להפעיל לחץ על המשטר של יאסר עראפת שאותם הימים כוון ארגוני טרור וזרועות אחרות שלה לפגוע באוכלוסיה הישראלית וצבאית. מטרת תפיסת הבניין היה כי לאפשר שליטה של צה"ל על עורק תחבורתי ראשי שעבר לפני הבניין ושהוביל למבנה הממשל ברמאללה.
מר היינס העיד כי אחד התפקידים של המנהל האזרחי היה להגיע למבנים שנתפסו על ידי צה"ל ולבדוק ששומרים עליהם. המטרה היתה להחזיר לבעלים את המבנים שלהם במצב כמה שיותר קרוב למצב שבו נלקחו. (עמוד 32 לפרוטוקול מיום 27.1.10 שורות 1-2).
באשר לתובע ומשרדו, זכר העד היינס את האירועים "מאד מעורפל". הוא זוכר שהמשרדים היו "די מבולגים" אך לא מעבר לכך (שם, שורות 22-30). לשאלות בית המשפט, השיב העד כי כי לא נערכו דוחות מפורטים ביחס למשרדו של התובע או הבניין שבו שכן. הוא הסביר כי התחלה לא היה נוהל במנהל האזרחי של עריכת דוחות ורק מאוחר יותר החלו לערוך דוחות.
5. מעדותו של מר היינס עולה כי הנתבעת פעלה ברשלנות במילוי תפקידו של המנהל האזרחי בשימור על משרדו של התובע והתכולה שבו, במסגרת החובה הכללית לשמור על הנכסים שנתפסו על ידי צה"ל באותה תקופה. המשרד נתפס שלא בזמן לחימה, אלא כצעד יזום פוליטי/צבאי כנגד המשטר שאז שלט ברמאללה. לא היה כל צורך או אילוץ צבאי לגרום לנזקים למשרד או לתכולה. לא נערכו דוחות כדי לתעד מה היה מצב הנכס, מה נתפס ועוד.
בנסיבות אלה, אני מכיר בחבות של הנתבעת לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו, למשרדו ולחברה/לעסק שבבעלותו שפעל מתוך המשרד, כתוצאה מתפיסת המשרד על ידי צה"ל ואי השמירה על תכולת המשרד.
שאלת הנזק
6. יש להכיר בנזק הישיר לתכולת המשרד עליו הצהיר התובע בסך 7,700$ בהסתמך על קבלות בגין רכישת חלק מהרכוש שניזוק. האופן שבו קביל התובע את משרדו בחזרה, עם חוסרים ונזקים לרכוש, הסב לו נזק ראייתי ומנע הבאת ראיות טובות יותר מאלה שהביא כדי להוכיח את נזקיו.
7. בסעיף 42 לתצהירו, דרש התובע פיצוי עבור דמי השימוש במשרד (1,500$), הוצאות המשרד, שכירות ומשכורות בזמן תפיסת המשרד (12,000$) ופיצוי עבור "הפרת זכויות מבצעים ו/או יוצרים ו/או פטנטים" (50,000$). מדובר בהצהרה סתמית שלא צורפו אליה ראיות כדי להוכיח את הנזקים הנטענים. הדרישה נדחית.
8. הנזק העיקרי שהתובע טען לו היה הפגיעה בחברה, שהיתה מקור פרנסתו. לטענתו, כתוצאה מהאירוע, אבד התובע את מאגר המידע שנצבר בשלוש שנות פעילות החברה המהווה לטענתו מלא הון החברה. ללא המאגר הזה, הוא לא יכול היה להשלים פרויקטים שהתחיל בהם, לא יכול היה לבצע פרויקטים חדשים ונמנע מלהשתתף במכרזים ולהגיש מועמדויות כפי שיכל לעשות קודם האירוע. לטענת התובע, בעקבות האירוע, הוא נאלץ לוותר על צוות העובדים (7 איש) בשל העדר עבודה והעדר יכולת לשלם משכורות. במשך שנה לאחר האירוע, הוא נאלץ לעבוד מהבית בסיוע של עובד אחד. לאחר כשנה, שכר משרד אחר והעסיק עובדת נוספת. עם זאת, בעקבות הפגיעה שנגרמה לעסק, לא הצליח התובע לחזור לאותה רמת פעילות שהיתה חברה לפני האירוע, ולבסוף סגר את העסק.
התובע צירף לתצהירו העתקי חוזי התקשרויות של החברה שלו עם גופים שונים, מקומיים ובינלאומיים, שהצליח למצוא במשרד לאחר שצה"ל פינה את המקום.
9. בתמיכה לעדותו של התובע, הגיש התובע חוות דעת של הכלכלן מוחמד סייד-אחמד, בעל תוארים בתחומים של כלכלה, מנהל עסקים, חשבונאות ועריכת דין, מרצה לכלכלה באוניברסיטה, אשר שימש בתפקידים ציבוריים בכנסת, במשרדי ממשלה וברשויות אחרות. מר סייד-אחמד הגיע למסקנה, בעיקר על סמך נתונים שבחוזים שעליהם חברת התובע התקשרה בהם בשנים 1999-2001, כי החברה היתה בפריחה מואצת עד למועד האירוע וכי הנזק שנגרם למאגרי המידע של החברה גרם להפסקת פעילותה כליל. הוא העריך את ההפסדים שנגרמו לחברה בשנים 2002-2008 (6 השנים אחרי הפסקת פעילותה) בסכום של 723,000$, ושווי החברה שהלכה לאבדון נכון לשנת 2008 במעלה ממליון דולר.
10. מטעם הנתבעת, נמסרה חוות דעת נגדית של הכלכלן אורי וולף, בעלי תארים בכלכלה ומנהל עסקים, שאף הוא מרצה בכלכלה באוניברסיטה, ששימש כיועץ כלכלי ובתפקידים אחרים בסקטור הפרטי. מר וולף היה בדעה כי לא היתה פגיעה של ממש לחברה של התובע בעקבות תפיסת המשרד על ידי צה"ל ואובדן מאגר המידע. לדעתו, הנכס הלא מוחשי המרכזי בחברה הוא הידע המקצועי הקיים אצל מנהל החברה ואיש המפתח שלה, שהוא התובע, וקשריו עם לקוחות החברה, ואלה לא נפגעו בעקבות האירוע. מר וולף צטט מדוחות הרווח והפסד של החברה בשנים הרלוונטיות המראים כי בשנת 2002, המשיכה החברה לפעול ומחזור הכנסותיה אף גדל לעומת שלוש השנים הקודמות. הוא שלל את מסקנותיו של הכלכלן סייד-אחמד בחוות דעתו והסיק מהנתונים שבפניו שהחברה היתה ממשיכה להניב רווחים אילו היתה ממשיכה בפעילותה בשנת 2003 ואילך.
11. לאחר חקירתו העדים והגשת סיכומים, הציע בית המשפט לצדדים אפשרות של מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכלכלה להערכת נזקי התובע. התובע הסכים להצעה. הנתבעת הסכימה ובתנאי שלא יוצגו בפני המומחה ראיות מעבר לראיות שהוגשו במהלך ההוכחות. בכפוף להסתייגות הנתבעת, מינה בית המשפט הכלכלן משה גרין כמומחה מטעם בית המשפט. מר גרין הוא בעלי תוארים בכלכלה ובמנהל עסקים, מרצה בכלכלה, בחשבונאות ונושאים פיננסים אחרים, בעל משרד לתכנון ויעוץ כלכלי כאשר מבין לקוחות המשרד נמנים משרדי ממשלה ורשויות ציבוריות אחרות.
בחוות דעתו, צדד מר גרין עם המסקנות שבחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מר וולף.