1. בפני תביעה למתן חשבונות. התובעת הינה חברה אשר בידה זכויות שידור והפצה של "סרטי מבוגרים", בין היתר, גם ברשת האינטרנט. הנתבעת הינה, ככל הנראה, שותפות או עמותה, כשמר ניר שחר, המצהיר והעד מטעמה, הינו בעל מחצית מהשליטה בעסק המתנהל על ידה, עסק להפצת סרטים שכאלה למנויים או לבודדים, באמצעות הפעלת אתר ברשת. בין הצדדים נחתמו שלושה הסכמים, הם נספחים א', ב' ו - ג' לכתב התביעה. על פי האמור בהסכם הראשון מתאריך 25.10.06, מעמידה התובעת לרשות הנתבעת שישה סרטים, כמצוין ברשימה שבסעיף 2, להפצה ולצפיה באמצעות אתרי הנתבעת, כשרכישות נעשות בכרטיסי אשראי, והתמורה לתובעת הינו חלק מוסכם מתקבולי הנתבעת. בסעיף 1 (ד) להסכם נאמר כדלקמן:
"
הסכם זה מותנה בכך שלדרים-טק תהיה גישה מלאה למסד הנתונים
של כל המכירות שיתבצעו על ידי למינגס בין אם באתר החברה ובין
בכל אתר מקושר אחר".
בתאריך 31.6.07, נחתם ההסכם השני, הזהה לראשון, כשלעיסקה שבין השניים מצורפת רשימה נוספת של 40 סרטים. שיטת החיוב בגין הזמנה וצפיה בסרטים הינה זהה, והתמורה שתקבל התובעת נמוכה במידת מה מהתמורה כאמור בהסכם הראשון. סעיף 1 (ה) להסכם זה זהה לחלוטין לאמור בסעיף 1 (ד) להסכם הקודם, כמצוטט לעיל.
בתאריך 27.8.08 נערך ההסכם השלישי, הדומה לשני הקודמים, בעניינו של סרט נוסף כמפורט שם, לתקופה נוספת, בתנאים דומים לאמור בהסכם הראשון, ושוב חוזרים הצדדים על האמור בסע' 1 (ד') הנ"ל להסכם הראשון.
בתאריך 3.12.08 הודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקת ההתקשרות שביניהם, חד צדדית, ובניגוד למותנה ולמוסכם בין הצדדים בדבר חובת משלוח הודעה מוקדמת על סיום ההתקשרות, של שישים יום.
לאורך כל תקופת ההתקשרות, היתה לתובעת גישה למסד הנתונים של הנתבעת, לצורכי מעקב אחרי רכישות הסרטים שבבעלותה שהועברו לשיווק הנתבעת. הנתבעת אף העבירה לתובעת, מדי חודש, דו"ח מרוכז של סיכום המכירות החודשיות וחישוב בתמורה לה היא זכאית.
במהלך חודש אוקטובר 2008, גילה מנהל התובעת כי במסד הנתונים של התובעת חסרים חלק מהחיובים בגין צפיות בסרטי התובעת, ועל כן ביצע המנהל, העד גיל קניגשטין, שתי רכישות, של סרט ושל מינוי, בכרטיסי אשראי, ואכן, מהדו"ח המרוכז החודשי של המכירות שהועבר לתובעת, נפקדו שתי רכישות אלו. גיל הודיע על כך לנתבעת וזו טענה כי מדובר בתקלה טכנית שתבדק, ולאחר זמן מה נשלחה לתובעת המחאה על סך של כ - 12,000 ש"ח, בגין חלקה ברכישות אשר נשמטו, בטעות, ממסד הנתונים ומהדוחות על רכישת סרטי התובעת. הנתבעת אף נענתה לדרישת התובעת והעבירה לה צילומי נתונים חלקיים ממסוף הסליקה "טרנזילה", המשמש את אתרי הרשת, הדומים לאתר נתבעת, לחיוב כרטיסי האשראי בהם משתמשים צרכני ולקוחות האתרים לרכישותיהם, ובאמצעות מסוף זה מקבל האתר את הכספים מחברות כרטיסי האשראי. הנתונים שגולו ממסוף טרנזילה היו אך לתקופות קצרות, מהראשון עד השישי לאוקטובר ומהראשון ועד לרביעי בנובמבר 2008.
תוך כדי המגעים בין הצדדים, כאמור לעיל, שלחה הנתבעת לתובעת את הודעתה בדבר הפסקה מיידית של ההתקשרות, תוך ניתוק התובעת מאפשרות הצפיה במסד הנתונים של הנתבעת.
התובעת חוששת, לאור כל האמור לעיל, כי הנתבעת נמנעה מלגלות לה את מלוא היקף המכירות והכספים שקיבלה הנתבעת בגין שיווק סרטי התובעת, ובהמשך לכך אף נמנעה מלשלם לתובעת את כל המגיע לה, כאמור בהסכמי ההתקשרות, ומכאן התביעה. הסעד לו עותרת התובעת, כאמור בסעיף 27 לכתב התביעה, הוא לחיוב הנתבעת לפתוח בפני התובעת את בסיס מסד הנתונים של הנתבעת ושל מסוף הסליקה טרנזילה, הרלוונטית לתקופת ההתקשרות, החל מאוקטובר 2006 ועד יולי 2009.
טענות הנתבעת, כאמור בכתב ההגנה, הן כי דרישות גילוי נתוני מסוף הטרנזילה אינה סבירה ואינה בתום לב, כאשר במסוף זה נרשמות הכנסות הנתבעת מכל אתריה ועסקיה ולא אך משיווק סרטי התובעת. הגילוי הנדרש יהיה בו כדי לפגוע בזכויותיה ובסודותיה המקצועיים, ובמיוחד כשהתובעת הקימה אתר אחר, המתחרה בנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי מסד נתוניה היה פתוח בפני התובעת במשך כשלוש שנים, ועל אף פי כן, אין בידי התובעת כדי להצביע על הפרש הכנסות לא מדווחות, כנטען על ידה. לבסוף טוענת הנתבעת שתי טענות נוספות והן, ראשית, שהתברר לנתבעת כי שבמהלך השנים שילמה לתובעת מעבר למגיע לה, ושנית, שהנתבעת, בשגגה, נמנעה מלקזז מסכומי התמורה ששילמה לתובעת את סכומי העסקאות שבוטלו על ידי הלקוחות, כשביטול עסקאות האשראי, אך לתקופה של השנים 2006 ו - 2007, מגיעה לסכום של 20,774 ש"ח.
במהלך ישיבת קדם המשפט, הודיע ב"כ הנתבעת לתובעת ולבית המשפט כי בידי התובעת אך את מסד הנתונים של מכירותיה שנה אחת לאחור בלבד, דהיינו, אין בידה הנתונים לתקופה שלפני שנת 2009. מנהל התובעת מיהר לוודא אם אכן כך המצב, ואכן התברר לו כי במסד נתוני הנתבעת אין את הנתונים כאמור בהודעת הנתבעת לבית המשפט. במצב זה נאלצה התובעת לצמצם את תביעתה לגילוי נתונים וחשבונות אך למסדי הנתונים של מסוף הטרנזילה, בכל הקשור לאתרי הנתבעת.
התובעת, שנותקה ממסוף הנתונים של הנתבעת, הצליחה, למרות הניתוק, וזאת באמצעות אחד מספקיה הקשור בעסקיו עם הנתבעת, לזכות בגישה למסד הנתונים של הנתבעת, ולדברי גיל, הנתונים במסד זה נשמרו לשלוש שנים ויותר לאחור. הוא למד, מהעדר הנתונים במסד זה, פרט לשנה אחת לאחור, כהודעתה המפתיעה של הנתבעת, כי הנתבעת פשוט בחרה למחוק ממסד הנתונים את המידע הקודם, למניעת ביקורת נוספת על חישוב התמורה לה זכאית התובעת. הנתבעת טוענת כי נאלצה לבצע מחיקה זו לאור הוראות חברת כרטיסי האשראי על ניתוק הנתבעת מסליקת אתרים כ"למינגוס", אתרים העוסקים בהפצת "סרטי מבוגרים". בענין זה מפנה ב"כ הנתבעת למכתב הוא נספח ט' לתצהיר מנהל הנתבעת. לטעמי, מעבר לכך שאין במכתב זה את אשר טוענת לו הנתבעת, הרי ממילא אין בטענה זו כל ממש, באשר אין כל מניעה, טכנית או אחרת, להעתיק את מידע מסד הנתונים ולשמרו בקובץ מתאים, לצורכי בדיקה עתידית, אם תדרש, מלקוחותיה או ספקיה. סעיף 1(ד) הוסף להסכמי ההתקשרות, דווקא ובמיוחד בגין דרישות התובעת הנזקקת למידע זה, מסד הנתונים, לצורך בקרה על תחשיב התמורה המגיעה להם, והנתבעת מתחייבת, כאמור שם, לאפשר להם גישה חופשית לנתונים. מחיקה זו איננה אלא נסיון גס למנוע כל ביקורת ושקיפות.
2. סעד מתן חשבונות לא יעונק למבקשיו אלא במקרים המתאימים. אומר בית המשפט מפי כב' השופטת (כתוארה אז), ד. בייניש, בע.א 127/95,
מועצת הפירות יצוק ושיווק נ' מהדרים בע"מ ואחרים, פ"ד נא(4) 337, ובעמ' 345 כדלקמן:
"ככלל, אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר מן הצדדים היתה מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות
אולם ירשימה זו אינה סגורה. (הדגשה שלא במקור - ד.מ)
וקודם לכן בעמ' 344 נאמר כי:
"כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90, סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז בע"מ [2] בעמ' 132). שנית עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות...." (ע"א 4724/90 א.ש.ת כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ [3] בעמ' 584). אם התקיימו תנאים אלו, ובהעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות - כגון חיסיון או היעדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - יתכן בית המשפט צו למתן חשבונות."
לטעמי, אין כל ספק כי בפרשתנו אכן - "נוצרה מערכת יחסים מיוחדת בין התובע והנתבע המצדיקה מתן חשבונות". בין בעלות הדין קמה מערכת של "הרשאה" ושל "נאמנות" הנובעת מתנאי ההתקשרות שבניהן. התובעת מקבלת את שכרה באחוז מסוים מהכנסות הנתבעת. הנתבעת היא שמחזיקה בידה בלעדית את מלוא המידע על ההכנסות, והתובעת תלויה באופן מלא בתחשיבי הנתבעת. הנתבעת זכתה בהרשאת התובעת לעשות שימוש בסרטים שלה זכות היוצרים בהן, או זכויות שיווק סרטים אלו. מכאן שהתובעת זכאית לדרוש מהנתבעת צו מתן חשבונות, שהרי בלעדי גילוי זה, מנועה התובעת מלהגיש תביעה מתאימה המבוססת על ראיות ממש, למלוא התמורה המגיעה לה. אין מדובר ב"מסע דייג" אסור, אלא בדרישה לגיטימית לגילוי הכנסות הנתבעת מהסרטים שנמסרו לה מהתובעת. במובן זה, הנתבעת אינה אלא שלוח של התובעת, ועתה עליה חובת נאמנות מלאה (ראב סע' 8
לחוק השליחות, תשכ"ה-1965). הכח הניתן לנתבעת, בגין תנאי ההתקשרות, לחשב לבדה את חלקה של התובעת בהכנסות, מחייבת הטלת חובת גילוי על בעל הכח, לבל יעשה בכוחו שימוש לרעה (ראה ע"א 817/79,
קוסוי ואח' נ' פויכטיינגר, פד"י ל"ח (ד), 253, 277). כאשר האינטרס של צד אחד מצוי בידי אחר, אשר על הפעלתו הוא מופקד, נוצרים יחסי אמון המחייבים מנגנון של פיקוח וריסון, כחובת גילוי ומתן חשבונות (ראה ע"א 531/89,
סיעת הליכוד נ' מועצת עיריית פתח תקוה, פד"י ל"ד (2) 566. אף ראה פסק דיני בת.א. (שלום ת"א) 18055/03/10
אלקו נ. ונונו (פורסם ב"נבו").