ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט חגי ברנר) מיום 30/9/10 בת.א 64803/06 שקיבל ברובה את תביעת המשיבה כנגד המערערת.
הרקע, העובדות והמחלוקות
1. מדובר בתביעה כספית ע"ס 1,674,089 ש"ח (כולל מע"מ) לפיצויי קיום בגין מכרז שהמשיבה השתתפה בו ולטענתה אף זכתה בו, כאשר התביעה הייתה לפיצויי קיום בגין אובדן הרווחים שנמנעו מהמשיבה עקב אי מסירת העבודות נשוא המכרז לביצועה.
אין מחלוקת שהמשיבה היא חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות הנדסה ובניה ושהמערערת היא חברה העוסקת בייזום פרוייקטים.
אין גם מחלוקת שביום 23/2/06 פירסמה המערערת מכרז פרטי ובקשה לקבלת הצעות למכרז לעבודות חפירה, עבודות ביסוס וקירות תומכים במתחם מעיין שורק ראשון לציון (להלן:
"המכרז"), מתחם שעליו הוקם לימים מתחם איקאה.
2. על פי כתב התביעה, מי שהופקד על ניהול ותיאום הליכי המכרז וביצוע הפרוייקט נשוא המכרז הייתה וקסמן גוברין חברה להנדסה בע"מ (להלן:
"וקסמן"), כאשר כל הצעות המכרז הוגשו אליה, והיא אמורה הייתה לנהל את המכרז ולפקח על ביצוע הפרוייקט נשוא המכרז.
ביום 24/2/06 נערך סיור קבלנים של משתתפי המכרז. המשיבה הגישה את הצעתה למכרז ביום 5/3/06, הצעה שעמדה על סך 13,305,501 ש"ח (לא כולל מע"מ).
בעקבות פגישה עם נציגי חברת וקסמן, הגישה המשיבה הצעה מתוקנת נמוכה יותר בסך 12,878,576 ש"ח (לא כולל מע"מ).
ביום 12/3/06 החליטה חברת וקסמן על שינוי שיטת הביסוס וביקשה מהמשיבה להגיש הצעה מתוקנת לגבי שתי חלופות ביסוס והמערערת הגישה הצעה מתוקנת כזו בסך 14,058,820 ש"ח (לא כולל מע"מ) עבור ביסוס בשיטת CFA ובסך 13,527,997 ש"ח (לא כולל מע"מ) עבור ביסוס בשיטת הבנטונייט.
3. לטענת המשיבה בכתב התביעה, ביום 13/3/06 התקשר אל מנהלה מר זאב סלנט (להלן:
"סלנט") מר שמעון פרנפס (להלן:
"פרנפס") שהופקד מטעם חברת וקסמן על ניהול המכרז כמנהל הפרוייקטים שלה, והודיע לה על זכייתה במכרז כבעלת ההצעה הנמוכה ביותר, אך ביקש את הסכמתה לכך שקבלן המשנה לביצוע עבודות העפר תהיה חברת נתיבים דרום בע"מ (להלן:
"נתיבים"), בקשה שהייתה מקובלת על המשיבה.
לטענת המשיבה בכתב התביעה, למחרת היום, ביום 14/3/06 התקשר פרנפס למשיבה והודיע לסלנט כי מאחר וחברת נתיבים אינה מוכנה להיות קבלן משנה של המשיבה, ובעקבות קשריו של מנהל הנתיבים עם המערערת, החליטה המערערת, בניגוד להמלצת חברת וקסמן, למסור את ביצוע כל העבודות נשוא המכרז לחברת נתיבים.
ביום 19/3/06 הודיע פרנפס לסלנט כי בכוונת המערערת לפצל את העבודות, באופן שאת עבודות הביסוס יבצע קבלן אחד, בעוד את עבודות העפר יבצע קבלן אחר - חברת נתיבים, ושהמשיבה לא זכתה במכרז למרות שהצעתה הייתה הזולה ביותר, שכן המערערת רצתה לנתב את העבודות לחברת נתיבים, כאשר אחד מבעלי המערערת (מר פישר) אף ציין בפני חברת וקסמן שהוא רוצה את חברת נתיבים בפרוייקט שכן בעליה הוא חבר שלו.
ביום 20/3/06 הודיעה חברת וקסמן למשיבה כי קבלן אחר נבחר לביצוע העבודות.
בסופו של יום נמסרו עבודות העפר לחברת נתיבים, ועבודות הביסוס נמסרו לחברת בייס פייל בע"מ (להלן:
"חברת בייס פייל").
4. לטענת המשיבה בכתב תביעתה, היא זכתה במכרז, כאשר המערערת ניהלה עמה מו"מ בחוסר תום לב, בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן:
"חוק החוזים"), תוך הפרת חובת תום הלב גם לאחר כריתת החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים או תוך הפרת חוזה ותפירת המכרז לזוכים "חדשים" בדיעבד, כדי ליתן את העבודה ל"חבר של הבעלים" בחברת נתיבים, ותוך הפרת חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות התשכ"ט-1969 (להלן:
"חוק רישום קבלנים") ותוך פגיעה בעקרונות דיני המכרזים והפרתם, ולכן המשיבה זכאית לפיצויי קיום בגין הרווח שנמנע ממנה מביצוע העבודות נשוא המכרז, רווח העומד על סכום התביעה.
5. המערערת טענה כי לא מדובר כלל במכרז עליו חלים דיני המכרזים וכי המשיבה לא הוכרזה מעולם כזוכה במכרז, כאשר ההחלטה לפצל את המכרז בין שני מציעים שונים, שהמשיבה אינה נמנית עליהם, התקבלה משיקולים מקצועיים גרידא ובתום לב (כאשר נתיבים קיבלה את ביצוע עבודות העפר בלבד) והמשיבה לא זכאית, בכל מקרה, לפיצויי קיום, בגין אובדן רווח, אלא לכל היותר לפיצויים שליליים בגין ההוצאות שהיו לה, מה גם שתחשיב הרווח של המשיבה אינו מבוסס.
6. לטענת המערערת, הצעת המשיבה לא הייתה הזולה ביותר או הטובה ביותר והיא לא הייתה זוכה בביצוע העבודות, שכן נוכח היקף העבודות ולוח הזמנים הקצר, הוחלט כי מבחינה מקצועית נכון יותר למסור את העבודות לקבלנים ייעודיים המתמחים כל אחד בעבודה ספציפית במקום לקבלן ראשי, הנעזר בקבלני משנה כמו המשיבה, כאשר שני הקבלנים שזכו בביצוע העבודות הם ידועים ואיכותיים והצעותיהם היו המתאימות ביותר לביצוע העבודות, באופן שנתיבים קיבלה את ביצוע עבודות העפר בלבד, בעוד עבודות הביסוס נמסרו לחברת בייס פייל שאינה קשורה, גם לשיטת המשיבה, למערערת, ואין כל הסבר למשיבה מדוע היא לא קיבלה לבצע את עבודות הביסוס.
לטענת המערערת, לא מדובר ב"מהלכי טשטוש" אלא לכל היותר אי סדרים שנעשו ע"י חברת וקסמן בהיסח הדעת, בשל הלחץ להוציא לפועל את הפרוייקט בלוח זמנים קצר, ולא הוכחה כל קונספירציה או חוסר תום לב, אלא שיקולים עסקיים טהורים, כשוודאי לא הוכח שנכרת הסכם בין המשיבה למערערת, והמשיבה לא זכאית בכל מקרה לפיצויי קיום חיוביים ובוודאי שלא בסכום הנתבע על ידה בכתב התביעה.
פסק דינו של בית משפט קמא