פסק-דין בתיק א 5083/03

לפני תביעה למתן הצהרה כי תובע 4 הינו הבעלים או הזכאי להרשם כבעלים, של מלוא הזכויות בחלקה 168 בגוש 30615 בשטח 13,052 מ"ר , המצויה בשכונת בית חנינא במזרח ירושלים (להלן:" החלקה"), למתן צווי עשה (הריסה וסילוק יד) וכן למתן צו מניעה קבוע מלבצע דיספוזיציה פיסית או משפטית בחלקה, זאת לאור טענת התובעים כי הנתבעים, או מי מהם, פלשו לחלקה בטענה כי רכשו אותה כדין.

רקע כללי

1.         הגוש בו מצויה החלקה נשוא התביעה ידוע אף כגוש " אלאשכרייה 16" לפי הרישום הירדני, שהליכי ההסדר לגביו החלו לפני 1967 וטרם הושלמו עד היום. בלוח הזכויות מופיעה רשימה של 26 איש ולצד כל שם חלקו היחסי (נספח 1 לכתב התביעה) (להלן:" לוח הזכויות"). כל צד טוען כי הוא זה שרכש את הזכויות בחלקה.

טיעוני התובעים

2.         על פי כתב התביעה תובעים 1,2,3 רכשו בנאמנות עבור תובע 4 את הזכויות בחלקה באמצעות יפויי כח בלתי חוזרים שניתנו על ידי הבעלים הרשומים, בין בעצמם ובין על ידי חליפיהם או מיופי כוחם. העסקה בוצעה על פני כחמישה חודשים מחודש מאי 2000 ואילך. אותה עת הייתה הקרקע פנויה מכל אדם או חפץ.

לאחר מכן פלשו נתבעים 2-12 לחלקה ובנו עליה מבנים בלתי חוקיים , והם טוענים כי רכשו הבעלות ב- 80/192 חלקים בה מאסעד פריתך, בשתי עסקות נפרדות.

טרם הגשת התביעה המקורית ביום 19.2.03 (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 1.4.04 - לעניין השתלשלות ההליכים עד שלב ההוכחות - להלן), נודע לתובע 4 כי זרים שופכים עפר ופסולת בחלקה, והחלו בעבודות חפירה ובניה, או אז ניסה להתחקות אחר הפולשים ולברר שמותיהם. בסופו של יום, הגיעו התובעים אל הנתבעים כמפורט בכתב התביעה המתוקן. התובעים טוענים כי הם הבעלים של החלקה או הזכאים להירשם כבעלי הזכויות בה וכי רכשוה כדין מבעליה הקודמים. עוד טוענים הם כי טענת נתבע 1 כי הוא הזכאי לבעלות בחלקה או בחלקים ממנה, נסמכת על מסמכים מזויפים או חסרי תוקף משפטי, וכך גם לגבי יתר הנתבעים. נוכחות מי מהנתבעים בשטח, לטענת התובעים, הינה בבחינת פלישה ובניה במקרקעין הזולת, אולם גם אם תוכח זכות כלשהי של מי מהנתבעים, הרי שהם ייחשבו כ" שותף" על פי סעיף 30 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: " חוק המקרקעין").

טיעוני הנתבעים

3.         הנתבעים משיבים כי התובעים לא רשמו זכויותיהם בלוח הזכויות או בלשכת מרשם המקרקעין, ולפיכך לא רכשו זכויות כלפי כולי עלמא, ומכאן אין אף יריבות בין הצדדים. התובעים לא טרחו לתבוע את מי שמכר להם לטענתם את הקרקע, ומכל מקום מה שנותר בידם הינה זכות אובליגטורית כלפי האדם שמכר להם את החלקה. המסמכים שצורפו כנספחים לכתב התביעה חסרי ערך הם, ואינם עונים על דרישת הכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, לרבות פרטים על מהות הנכס, התמורה, מועדי תשלום והוראות לגבי מסים. כן טוענים הנתבעים כי לא התקיימו לגביהם דרישות סעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ז-1963 (להלן: " חוק מיסוי מקרקעין") שכן לא שולם המס, ולא ניתנו הצהרות, לא נרשמה הערת אזהרה, וייפוי הכח לא הופקדו אצל המנהל כנדרש על פי  סעיף 16(ד)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. כן טוענים הנתבעים לשיהוי, בכך שהתובעים לא הזהירו את הנתבעים כי הם בונים על מקרקעין שאינם שייכים להם. כן טוענים הנתבעים כי רכשו את החלקה כדין, והם מצרפים את המסמכים לכתב הגנתם. לחלופין טוענים הם כי גם אם רכשו הם חלק מזערי כדין, הרי הם בגדר שותפים במקרקעין עם התובעים.

דיון

מהות הזכויות בחלקה

4.         הזכויות במקרקעין נשוא הסכסוך בין הצדדים הינן זכויות במקרקעין בלתי מוסדרים, עובדה שאינה במחלוקת. המדובר בחלקה 168 בגוש 30615 באלאשכריה בשטח 13,052 מ"ר, אדמת מירי. בלוח הזכויות במשבצת " הערות או זכויות אחרות הנוגעות לחלקה" נאמר:

" החלקה בשלמותה מוקדשת בהקדש תכסיסאת, מחציתה לצד ח'ליל עבד אל רחמן ומחציתה למטרות צדקה".

כן נרשמו במשבצת זו שתי הערות נוספות אשר נרשמו מטעם פקיד הסדר המקרקעין לאזור ירושלים. הראשונה:

" העתק זה מתאים להעתק של לוח זכויות ירדני בלתי מאושר ובלתי גמור השמור בלשכתי, ואין הוא משמש הוכחה לזכות במקרקעין".

והשנייה:

" בירור הזכויות במקרקעין בגוש זה טרם קוים ולוח הזכויות לגוש זה טרם פורסם".

כן רשומים בו כבעלי הזכויות, 26 איש, בחלקים שונים.

עוד על מהות החלקה ניתן ללמד מתעודת עובד ציבור מטעם מר דני אוסטר מאגף רישום והסדר מקרקעין בלשכת הסדר המקרקעין בירושלים מיום 2.11.04, המופנית לתיק זה, בה מעיד ומאשר מר אוסטר כדלקמן: