פלונית נ' מרכז רפואי רבין קמפוס בילינסון ואח'

1.         ניתוח קשירת חצוצרות לאחר שהתובעת הגיעה לביה"ח לביצוע ניתוח קיסרי היא נשוא הסכסוך שבפני.

התובעת ילידת 1979, אם ל-3 ילדים, התקבלה ביום 9.1.07 לחדר לידה בביה"ח "בלינסון" ללידת ילדה השלישי בניתוח קיסרי אלקטיבי. בעוד שלטענת התובעת בוצעה בה הניתוח הנ"ל  ללא ידיעתה וללא הסכמתה, טענו הנתבעות למתן הסכמה מלאה של התובעת ובעלה עובר לביצועו.

אין מחלוקת על תוצאותיו הרפואיות של ניתוח הקשירה אולם המחלוקת נוגעת בעיקר בשאלת ההסכמה לביצועו, האחריות וגובה הנזק.

רקע עובדתי

2.         העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת אולם, נוכח תרחיש האירועים המורכב מקטעי זמן מהותיים לשאלה שבמחלוקת, יש להדרש לסדר זמנים מפורט ביותר להבנת התמונה בכללותה.

3.         ביום 11.12.06 נבדקה התובעת בביה"ח ונקבע לה תור לניתוח קיסרי אלקטיבי ליום 9.1.07. הואיל ושתי בנותיה  נולדו בניתוחים קיסריים נערכה הבדיקה במרפאת ביה"ח ונקבע כי גם הלידה השלישית תעשה בניתוח קיסרי.

4.         ביום 9.1.07 בוצע ניתוח קיסרי שהחל בשעה 12.35. כתוצאה מקושי בחילוץ העובר נאלץ הצוות הרפואי למהלך רפואי שכלל בין היתר תפרים לעצירת דימום. לאחר הלידה הועברה התובעת להתאוששות,השגחה וטיפול במחלקת נשים ויולדות ונבדקה בשעה 17.00 ע"י הגניקולוג, ד"ר בן הרוש, שהיה כונן. באותו ערב נבדקה התובעת 3 פעמים ובמהלכן אותרה ירידה בערכי ההמוגלובין ונמצא נוזל סביב הרחם שיכול היה להתאים לדם. בהמשך נבדקה התובעת ע"י כונן כירורגי, ד"ר גינגולד. לאחר בדיקה זו נערכה התייעצות בין שני הרופאים הנ"ל לשניים נוספים שבמהלכה הוחלט לבצע לתובעת ניתוח פתיחת בטן חוזרת לשם איתור מקור הדימום ועצירתו (להלן: "הניתוח השני"). ד"ר בן הרוש אף פנה אל מנהל מח' נשים על מנת להיוועץ בו וכל מסכת ההתיעצויות פורטה בגיליון הרפואי.

5.         אין חולק כי בשעה 19.35 אותו היום נערכה שיחה עם התובעת והוסבר לה אודות האבחנה הרפואית ודבר הסיבוך שנוצר ושחייב פתיחת בטן חוזרת לשם איתור מקור הדימום.

המחלוקת נוגעת לתוכן השיחה עובר לניתוח השני בכל הנוגע לפעולת הקשירה הנ"ל לרבות בשאלת ההסכמה.

6.         התובעת חתמה על טופס הסכמה בשעה 19.35 בנוגע לניתוח השני הכולל בין היתר את פתיחת הבטן החוזרת. מהות ופרטי הניתוח הנ"ל נרשמו בכתב יד . במקום אחר בטופס מעל כותרתו נכתבו בכתב יד המילים: "האשה מעונינת בקשירת החצוצרות בנוכחות בעלה".

התובעת וצד ג' - בעלה ,אישרו כי האחרון הוחתם על טופס הסכמה אולם, לטענתם, הטופס שלא הוצג על ידי הנתבעים כולל ככל הנראה רק הסכמה לניתוח השני ולא לניתוח הקשירה.

7.         בסמוך לשעה 21.00 נערך הניתוח השני שהביא לעצירת הדימום ובמהלכו בוצעה בתובעת קשירת חצוצרות דו צדדית (להלן: "הקשירה"). לטענת התובעת נודע לה רק למחרת היום כי בוצעה בה הקשירה הנ"ל.

טענות הצדדים

לענין האחריות

התובעת

8.         לטענת התובעת לא הייתה מודעת, לא ביקשה ולא נתנה הסכמתה לקשירת החצוצרות מה עוד  שהיא ובעלה (צד ג') - הינם חסרי ידע רלוונטי המאפשר ליזום בקשה כאמור. עוד טוענת התובעת כי מצבה הגופני במועד החתימה היה רע ואין זה הגיוני שהעלתה בקשה כאמור באופן ספונטני.

לטענת ב"כ התובעת לא רק שטופס ההסכמה לניתוח השני לא היה טופס יעודי ולא כלל את הסכמת התובעת  לקשירה אלא שהוא נחתם טרם שעלתה אפשרות לבצע קשירה. מסקנה זו יש ללמוד מהעובדה כי ע"ג טופס ההסכמה מצוינת השעה 19:35 ואילו בגיליון התיעוד הרפואי נרשם רק בשעה 19.45 כי התובעת וצד ג' מבקשים קשירה.  

עוד נטען, כי מעיון בטופס ההסכמה עולה כי ההסכמה אינה חלק רציף של הטופס כי אם תוספת מאוחרת, תמציתית ואגבית אשר אינה תואמת את העובדה כי ההליך שהתבקש, לכאורה, הינו חריג בנסיבות חייה של התובעת.