הצדדים הינם בעלי דירות בבית המשותף שברח' אחד במאי 21, בחולון, הידוע כגוש 7172, חלקה 40 (להלן: "הבניין"). הבניין בן שלוש קומות (קרקע, ראשונה ושנייה) ובו 4 יחידות דיור.
המשיבה 1 הייתה הבעלים של תת חלקה 2, דירה בשטח של 82.66 מ"ר לה צמוד שטח של 8 מ"ר ומסומן א'. במרץ 2012 מכרה המשיבה 1 את דירתה ל- עובדיה גילה ודב. המשיבים 3-2 הם הבעלים של תת חלקה 3, בשטח של 72.31 מ"ר, ולה צמוד שטח של 8 מ"ר המסומן באות ב'. המערערת היא בעלת תת חלקה 1 (מחסן) בשטח של 7.9 מ"ר, וכן בעלת תת חלקה 4 בשטח של 164.45 מ"ר, שזוהי דירה אחת גדולה המשתרעת על רוב הקומה השנייה בבניין. לתת חלקה 4 צמוד גג המסומן באות ד' בשטח של 195.14 מ"ר, וכן חנייה המסומנת ג' בשטח של 8 מ"ר . המערערת קיבלה היתר לפיצול תת חלקה 4 לשתי דירות ולהוספת חדרי יציאה לגג לכל אחת מהדירות הנ"ל, למרות התנגדות המשיבים 1-3 לבקשת היתר זו. המערערת מחזיקה בתת חלקה 1 (המחסן), ובאחת הדירות שנוצרו לאחר הפיצול. הדירה השנייה שנוצרה בעקבות הפיצול מושכרת ע"י המערערת לצד ג'. עד עתה טרם עודכן פיצול תת חלקה 4 בצו רישום הבית המשותף, כך שנכון לעת הזאת, תת חלקה 4 רשומה כדירה אחת. המערערת הגישה למפקחת תביעה למינוי נציגות לבניין, תיקון ליקויים ברכוש המשותף, ריצוף חצר הבניין, בחירת קבלן לשיפוץ הבניין, ואופן חלוקת הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף בין הדיירים. כלומר כיצד יש לבצע את חלוקת דהיינו האם חלקות הוצאות התחזוקה, האם בהתאם לשטח הדירות לפני מתן היתר הבנייה או בהתאם לשטחן לאחר הבנייה שהתווספה להן.
המשיבים מצידם הגישו כנגד המערערת תביעה שכנגד בה טענו כי המערערת משתמשת שלא כדין ברכוש המשותף ופוגעת בו ומסיגה בו גבול ונתבקשו צווי עשה ומניעה כנגד המערערת בשל כך.
ביום 16.12.2014 התקיים דיון ובו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה ייערך ביקור בבניין ע"י המפקחת, ועל סמך ממצאי הביקור, כתבי בית הדין וסיכומי הצדדים תינתן "החלטה/פסק דין" ע"י המפקחת.
ביום 16.8.2015 נתנה המפקחת את הכרעתה, המשתרעת על 13 עמודים. היא ציינה בסע' 10 לפסק דינה כי ההסדר הדיוני היה למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ללא צורך בהנמקה. בפסק דינה קבעה המפקחת, בין היתר, כי למרות האמור בתקנון המצוי החל על הבניין, היא קובעת שלכל בעל דירה יהיו שני קולות, ולדירה המפוצלת שבקומה ב' יהיו גם שני קולות, כך שלכל דירה שנוצרה מהפיצול יהיה קול אחד. עוד קבעה כי גרם המדרגות שמוביל מהקומה השנייה לגג, וכן חלק מהגג מהווים רכוש משותף. לפיכך קבעה שהגישה למדרגות אלו מותרת לכולם, ושעלות החזקת הגג המשותף מוטלת על כל דיירי הבניין. המפקחת קבעה גם את חלוקת הוצאות הבניין לפי שטחי הדירות. את שטחי תתי חלקות 1-3 חישבה בהתאם לרשום בנסח הרישום ללא הצמדות, ואילו שטח תת חלקה 4 חישבה כולל חדרי העלייה לגג, בהתאם לנתונים שצוינו בתגובת הועדה המקומית לערר שהוגש. לפיכך הגישה המערערת את הערעור דנן, בו עתרה לביטול פסק דינה של המפקחת. המערערת דרשה שייקבע שלדירותיה יוקצו 2 קולות לכל דירה שהתפצלה. עוד דרשה המערערת לחלוקה של הוצאות החזקת הבניין מחדש, כך ששטחי כל דירה יחושבו לפי אותה שיטה. עוד עתרה לכך שביהמ"ש יבהיר ויקבע שהגג כולו, כולל שטח הדוודים, ומדרגות העלייה לגג, הם שטח פרטי של המערערת, ולא חלק מהרכוש המשותף.
יש לציין כי המשיבה 1 ביום 15.2.2016 (עמ' 5 לפרוט') נמחקה מהערעור ללא צו להוצאות.
עיקרי טענות הצדדים