ע"פ 7349-14 מדינת ישראל נ' פלונית

השופטת ע' ברון:

1. לילה אחד, קמה המשיבה משנתה, נטלה סכין מטבח ושיספה את גרונו של בעלה. בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה לעניין העונש, יוחסה למשיבה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 38953-11-13, סגן הנשיא השופט ר' שפירא) הרשיע את המשיבה ביום 17.3.2014, על פי הודאתה; וביום 17.9.2014 ניתן גזר הדין (להלן: גזר הדין). בגדרו הורה בית המשפט המחוזי על העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בדרך של עבודות שירות; ו-12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא תעבור בתוך שלוש שנים עבירת אלימות פיסית הגורמת לחבלת גוף מדרגת פציעה ומעלה. כמו כן קבע בית המשפט כי המשיבה תהא נתונה לפיקוח שירות המבחן למשך 36 חודשים.

           במוקד ערעור זה ניצבת טענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בעת שהשית על המשיבה עונשים קלים באופן חריג ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, וזאת בהתבסס על נסיבות שלא פורטו בכתב האישום המתוקן שעליו הוסכם בהסדר טיעון.

כתב האישום המתוקן

2. על פי כתב האישום המתוקן, המשיבה נשואה למ. ס. (להלן: הבעל או המתלונן). חיי הנישואין שלהם היו מעורערים והמשיבה סירבה לקיים יחסי מין עם המתלונן. ביום 25.10.2013 בשעות הערב ביקש המתלונן לקיים יחסי מין עם אשתו אך היא סירבה. המתלונן פנה לחדר השינה והמשיבה פנתה לישון עם הילדים, בחדרם. סמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, שעה שהמתלונן ישן במיטתו, על רקע יחסי הנישואין המעורערים החליטה המשיבה לגרום למתלונן נכות, מום או חבלה חמורה והצטיידה לצורך כך בסכין בעלת להב באורך של 13 ס"מ לערך, שאותה נטלה מהמטבח.

           המשיבה נכנסה לחדר השינה בו ישן המתלונן כשבידה הסכין, חתכה את המתלונן בצווארו באמצעות הסכין וגרמה לו לחתך צווארי עמוק ולפגיעה בשרירים שבצוואר. בנוסף, החדירה המשיבה את הסכין לפיו של המתלונן ושברה שן קדמית עליונה בפיו. תוך כדי ניסיון של המתלונן להתגונן גרמה לו המשיבה, באמצעות הסכין, למספר חתכים בכפות ידיו ובזרועו. המתלונן נס על נפשו בקפצו מחלון בקומה השנייה של הבית. הוא אושפז במצב קשה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים, נותח ושוחרר כעבור מספר ימים.

תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי

3. לנוכח מעשיה המתוארים, ובהתאם לכתב האישום המתוקן והמוסכם, הורשעה כאמור המשיבה ביום 17.3.2014 בביצוע עבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בעניין העונש. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינה של המשיבה וקבע מועד להשמעת טיעונים לעונש.

4. ביום 23.6.2014 הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינה של המשיבה (להלן: התסקיר). מהתסקיר עולה שהמשיבה, אשה בדואית כבת 29 המתגוררת בכפר בגליל, מסרה לקצינת המבחן שבצעירותה עברה סדרת מעשי אונס על ידי קרוב משפחה, שנמשכה מספר שנים. המשיבה שמרה על הדבר בסוד מפני משפחתה. כשהיתה כבת 20 ולאחר חודשי היכרות ספורים, נישאה למתלונן בשידוך הוריה. לדבריה, על פי תפישתה והתפישה החברתית בסביבתה היא הייתה אישה שדבק בה פגם, שאותו ביקשה לרפא באמצעות נישואין והקמת משפחה. בהמשך לנישואין, נולדו לבני הזוג שני ילדים. דא עקא שהיחסים בין בני הזוג התדרדרו, בפרט על רקע הקשר המיני שביניהם. לטענת המשיבה, היא הייתה נתונה לאורך זמן לאלימות מילולית ופיסית מצד בעלה. כן תיארה המשיבה בפני קצינת המבחן פגיעה מינית מתמשכת מצידו, שהתעצמה על רקע הפגיעה המינית שחוותה בצעירותה ושאותה הסתירה גם מפני בעלה. לדבריה, המתלונן כפה עליה לקיים עמו יחסי מין אף כשלא רצתה, ולעומת זאת סירב לה כשהיא הייתה מעוניינת בכך. המשיבה שקלה ורצתה להיפרד מבעלה, אך חששה לאבד את המשפחה שבנתה ולכן דחתה את האפשרות לגירושין.