ע"פ 1472-15 שעשוע נ' מדינת ישראל

 השופטת א' חיות:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ע' מודריק) בת"פ 59107-06-13 מיום 15.2.2015 במסגרתו הושתו על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן בסך 750 ש"ח.

רקע עובדתי

1. ביום 14.5.2014 הורשע המערער על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 23.6.2013 הגיע המערער למקום עבודתו בבית מטבחיים באור יהודה וזמן מה לאחר מכן הגיע למקום גם הקטין א.ע. (להלן: המתלונן). בעת שיצא המתלונן מבית המטבחיים הוא נתקל במערער ובעקבות זאת החלו חילופי דברים בין השניים במהלכם גידף המערער את המתלונן ואילו המתלונן ירק בפניו. בתגובה סטר המערער למתלונן והמתלונן דחף אותו מעליו וניסה להימלט מהמקום. או אז המערער, שאחז בסכין שחיטה, התקרב למתלונן וחתך אותו בבטנו. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן חתך אורכי בבית החזה התחתון מצד ימין והוא הובהל לבית החולים שם אושפז עד ליום 25.6.2013.

2. במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של 16 חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי, לקנס כספי ולפיצוי למתלונן ואילו המערער יטען לעונש כהבנתו. המערער הורשע, אפוא, על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו ובית המשפט הורה על קבלת תסקיר מאת שירות המבחן טרם גזירת הדין בעניינו. בתסקיר שהוגש ביום 17.8.2014 ציין שירות המבחן כי המערער הוא אדם כבן 38 ללא עבר פלילי ב-16 השנים האחרונות. עוד ציין שירות המבחן כי בילדותו היה המערער חשוף להתנהגות אלימה ופורצת חוק אותה אימץ בגיל צעיר, אך מאז חזר בתשובה ושינה את אורחות חייו. שירות המבחן הוסיף כי מעובדות כתב האישום עולה שהמערער חווה פגיעה בכבודו וברגשותיו באירוע נושא האישום, וחש כעס בגינו התקשה לשלוט בדחפיו והגיב באופן אימפולסיבי ואלים. עוד ציין שירות המבחן כי בהינתן מאפייניו האישיותיים של המערער, הקושי מצדו להסביר את התנהגותו החמורה מול המתלונן, והשלכת האחריות על המתלונן, ישנה רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה מצידו. עם זאת, ציין שירות המבחן כי התרשם שהמערער החל להכיר בדפוסיו המכשילים, בחומרת העבירה שביצע ובכך שפגע במתלונן. המערער הביע צער על מעשיו והציע פיצוי למתלונן וכן ביטא נכונות להשתלב בטיפול ולבחון לעומק את דפוסי התנהגותו האלימים. מטעמים אלה, סבר שירות המבחן כי חשוב לשלב את המערער בטיפול על מנת להפחית את הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו. על מנת לבדוק את התאמתו של המערער לטיפול כאמור, הוסיף שירות המבחן והמליץ על דחיית הדיון בעניינו בארבעה חודשים (להלן: התסקיר הראשון).

3. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 8.9.2014, לאחר הגשת התסקיר הראשון, טענה המשיבה כי מן התסקיר הראשון עולה שהמערער הציג בפני קצינת המבחן מצג שווא לפיו ב-15 השנים האחרונות הוא לא עבר כל עבירה, בעוד שהתברר כי נגד המערער תלוי ועומד כתב אישום בעבירה של תקיפת קשיש הגורמת חבלה של ממש. נוכח האמור, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בו יתייחס לשאלה האם נמסר לקצינת המבחן מפי המערער מידע בדבר כתב האישום הנוסף וכן לשאלה האם העובדה שמיוחסת למערער עבירה כזו יש בה כדי להשפיע על המלצת שירות המבחן בעניינו.

4. בתסקיר משלים שהוגש ביום 18.9.2014, ציין שירות המבחן כי היעדר ההתייחסות לכתב האישום הנוסף בתסקיר הראשון מקורה בטעות. שירות המבחן הוסיף וציין כי המערער הזכיר את כתב האישום האמור בשאלון שמילא אולם הוא סבר, כך לטענתו, כי נוכח העובדה שתיק זה עדיין נדון אין צורך לשוחח עליו עם קצינת המבחן. שירות המבחן ציין עוד כי המערער טוען שהוא ובנו הותקפו על-ידי האדם אשר בגין תקיפתו הוגש נגדו כתב האישום האמור וכי אותו הליך עודנו תלוי ועומד. כמו כן ציין שירות המבחן כי העובדה שתלוי ועומד נגד המערער כתב אישום נוסף בגין עבירת אלימות וגרימת חבלה, מחזקת את הערכתו כי יש מקום לשלבו בטיפול והוא חזר על המלצתו לפיה יידחה הדיון בעניינו בארבעה חודשים על מנת לבחון את התאמתו לטיפול.

           בית המשפט המחוזי נעתר להמלצתו זו של שירות המבחן והורה על דחיית הטיעונים לעונש בעניינו של המערער בארבעה חודשים.

5. לקראת מועד השמעת הטיעונים לעונש הוגש לבית משפט קמא תסקיר נוסף מיום 12.1.2015, בו ציין שירות המבחן כי המערער השתלב בטיפול פרטני וכי הוא ממתין לשילובו בטיפול קבוצתי. שירות המבחן הוסיף וציין באותו התסקיר (להלן: התסקיר השני), כי המערער משתף פעולה בשיחות הפרטניות, מתייצב אליהן כנדרש, מצליח להפיק תועלת מן הטיפול ולומד לזהות את הבעייתיות בדפוסי התנהגותו. כמו כן ציין שירות המבחן כי המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה. שירות המבחן ציין כי השתלבותו של המערער בטיפול, חידוד הבנתו לגבי התנהגותו הבעייתית והמשך תפקודו התקין ללא הפרות חוק נוספות, מפחיתים מרמת הסיכון הנשקפת ממנו בעוד שהטלת מאסר בפועל עלולה, כך העריך שירות המבחן, להקצין את נטיותיו לאלימות ולגדוע את התהליך הטיפולי בו החל. שירות המבחן המליץ, אפוא, להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, צו מבחן לתקופה של שנה ופיצוי הולם למתלונן, על מנת לאפשר לו להשתלב בטיפול קבוצתי ולהתמיד באפיק השיקומי.