ע"א 7118/15 ישראל אשכנזי נ' סטימצקי (2005) בע"מ

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 16104-12-10, שניתן על ידי השופט הבכיר י' פרגו ביום 13.8.2015.

רקע

1. המערער – ישראל אשכנזי – היה בעל שתי חנויות ספרים בגבעתיים, ולו שני הסכמי זכיינות עם המשיבה (להלן: הסכמי הזכיינות) – חברת סטימצקי – היא רשת של חנויות ספרים ברחבי הארץ.

2. בעקבות הפרה נטענת של הסכמי הזכיינות על ידי המשיבה, הגיש המערער נגד המשיבה תביעה כספית, תביעה למתן חשבונות ותביעה לפיצויים, בגין ביטול ההסכמים שלא כדין על ידי המשיבה, לבית המשפט המחוזי. מנגד, הגישה המשיבה תביעה שכנגד, בגין חוב אשר המערער לכאורה חייב לה על ספרים שסופקו לו והוא נמנע מלשלם עליהם במשך חמישה חודשים (עבור מכירות מחודש מאי 2010 ועד חודש דצמבר 2010).

3. לטענת המערער, המשיבה הפרה את הסכמי הזכיינות עמו בכך שלא העניקה לו את הנחת הזכיין המופיעה בהם. לטענתו, על פי ההסכמים היה אמור לקבל הנחת זכיין בשיעור של 36% ולאחר מכן 38% על רוב הספרים אותם מכר, אולם בפועל, בשל המבצעים הרבים שערכה המשיבה, ההנחה שהתקבלה לבסוף עמדה על שיעור של 30%-15% בלבד. נטען כי כתוצאה מחריגה זו מההסכמים ספג המערער פגיעה כלכלית כבדה. בנוסף, טען המערער מספר טענות לפגיעה ברווחיות שלו עקב התנהלות המשיבה, וביניהן האילוץ לקבל תווי קנייה כאמצעי תשלום, ופתיחת דוכן למכירת ספרים על ידי המשיבה, במהלך יריד מכירות ספרים בקניון, אשר פגע לטענתו בהכנסות חנותו הממוקמת גם היא בקניון.

4. מנגד, המשיבה טענה כי פעלה בהתאם להוראות הסכמי הזכיינות. לטענתה, המערער ידע את שיעורן של ההנחות על הספרים שבמבצע עוד בטרם נמכרו הספרים, זאת הודות להודעות שנשלחו לכלל הזכיינים באשר לשיעורי ההנחות שיינתנו על הספרים. בנוסף, מדי חודש הועברו למערער דו"חות מפורטים ובהם כל הנתונים אודות סכום החיוב המגיע למשיבה ממנו, לאחר מתן ההנחות המפורטות בהסכמי הזכיינות. עוד ציינה המשיבה, כי אכן בשנים האחרונות שיעורם של המבצעים וההנחות על הספרים גדל, נוכח התחרות בשוק והמבצעים שקיימו מתחרותיה של המשיבה, אולם שיעורם של ספרים אלו היה קטן ביחס לספרים אחרים שבחנותו של המערער. כמו כן, לטענתה הקפידה המשיבה כי על הספרים שנמכרו במבצע יהיה למערער רווח גולמי של 30%-15%. מעבר לכך, ציינה המשיבה כי למערער ניתנה הטבה מימונית משמעותית החל מסוף שנת 2003, אז נחתם בין הצדדים נספח "דחיית תשלומים כנגד מלאי" (להלן: הנספח לדחיית התשלומים), ובו נקבע כי המערער לא נדרש לשלם באופן שוטף מדי חודש על כל הספרים שיסופקו לו, אלא ישלם רק בעבור הספרים שיימכרו בפועל, ורק לאחר שיימכרו. באשר לתביעתה שכנגד, טענה המשיבה כי המערער הוא שגרם להפרת הסכמי הזכיינות, משלא שילם את חובותיו למשיבה במשך חמישה חודשים, ומכאן שביטול הסכמי הזכיינות על ידה נעשה כדין.