ע"א 12481-10-14 אביטן שלמה נ' שלמה הרב אמסלם ואח'

השופטת ש. דברת, ס. נשיא:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת בת.א. 1342/08 שניתן על ידי כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד ביום 13.8.14, בו חויב המערער לשלם למשיבים סך של 784,216 ש"ח. תוך דחיית התביעה שכנגד שהגיש המערער.

   רקע

2. המערער, עו"ד שלמה אביטן (להלן - "המערער"), נטל ביום 29.10.02 הלוואה מבנק המזרחי, בסכום של 1,500,000 ש"ח. המשיבים, הרב שלמה אמסלם ורעייתו יפה אמסלם (להלן - "המשיבים"), חתמו באותו יום על ערבות להבטחת תשלום ההלוואה שנטל המערער. המערער לא פרע ולו תשלום אחד על חשבון ההלוואה, והמשיבים נאלצו לשאת בהחזר ההלוואה במקומו.

   בין הצדדים התנהל הליך בוררות בפני בית דין צדק בני ברק בראשות הרב קרליץ (להלן - "בית הדין"). ביום כ"ז תשרי תשס"ד (23.10.03) הורה בית הדין, בפסק דין ביניים (להלן - "פסק הבוררות"), כדלהלן:

   "א. במסמכים כתוב במפורש שאביטן הוא הלווה של ההלוואה בסך מליון וחצי ש"ח. ואין לו הוכחות להפטר בטענה שהיה 'איש קש' המוסכם על הצדדים.

   ב. ביה"ד התרשם, וזאת ע"י דיונים ארוכים בין הצדדים ובדיקות שערך ביה"ד, כי העיסקה בה לכאורה עו"ד שלמה אביטן היה הלוה והרב אמסלם הערב, היתה מורכבת ועדין רב בה הנסתר על הגלוי, אי לכך ובהתחשב בכמה וכמה יסודות הלכתיים ומשפטיים החליט ביד"ר לפשר.

   ג. אי לכך החלטנו לחייב את אביטן לשלם 50% מסך מה ששילם הרב אמסלם מחמת הלוואה זו.

   ד. תביעתו של עו"ד שלמה אביטן לקיזוז מהחוב שחייב לרב אמסלם בגין ההילולות שעשה שאול אביטן לרב אמסלם – נדחית. אמנם בגין סעודת הברית שאמר הרב אמסלם כי הוא מסכים לשלם אותה, עליו לשלם זאת לשאול אביטן מיידית.

   ה. מאחר שהרב אמסלם פרע את ההלוואה לפני זמן רב, חייב אביטן להזדרז בתשלום החוב" (נספח ג' לתצהיר המערער בבית המשפט קמא).

    

3. המשיבים לא המשיכו את הליך הבוררות, אלא הגישו בבית משפט השלום בקרית גת תביעה לאישור פסק הביניים שניתן על ידי בית הדין וזה אושר במעמד צד אחד (ת.א. 956/05, בפני כב' השופטת נצר). המערער הגיש ערעור על החלטה זו ובית המשפט המחוזי הורה על ביטול פסק הדין והשבת התיק לבית המשפט השלום על מנת שזה ידון בבקשה לאישור פסק הבורר (בר"ע 619/06, בפני כב' השופט ניל הנדל).

   במהלך הדיון החוזר בפני כב' השופטת נצר, נקבע ביום 24.5.07 כי על המערער להשיב לשאלות אשר יאפשרו לקבוע את הסכום ששילמו המשיבים כהחזר ההלוואה, כדי שניתן יהיה לקבוע את הסכום בו יחויב המערער. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו התקבלה, תוך שנקבע, כי בית משפט אליו הוגשה בקשה לאישור פסק בורר, אינו רשאי לאפשר חקירה שמטרתה בירור עובדתי על מנת להשלים את הפסק: נקבע כי בבקשה לאישור פסק ניתן רק לאשר את פסק הבורר כפי שהוא, כאשר בקשה לביטול הפסק היא המאפשרת את תיקונו (בר"ע 616/07, בפני כב' השופט ניל הנדל).

   בעקבות ההחלטה האמורה, הגישו המשיבים בקשה לאשר את פסק הבורר ככתבו וכלשונו ללא צירוף סכומים נוספים; במקביל, הגיש המערער תביעה לביטול פסק הבורר. ביום 29.4.08 הורתה כב' השופטת נצר, כי בקשת המשיבים מתקבלת והדיון בת.א. 956/05 הסתיים.