סמכות בית משפט כשיש תניית בוררות בהסכם גירושין

1. לפניי בקשה להורות על מחיקת/דחיית התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית, אותה הגישה הנתבעת בהליך העיקרי (להלן: "המבקשת"), זאת נוכח קיומה של תניית בוררות בהסכם הגירושין אשר נערך ונחתם בין הצדדים.

רקע ועובדות הצריכות לעניין:

2. הצדדים נישאו בשנת XXX בישראל, לשניים 3 ילדים בגירים. ביום XXX חתמו הצדדים על הסכם גירושין (להלן: "ההסכם") שאושר בבית דין הרבני וניתן לו תוקף של פסק דין.

3. במסגרת ההסכם נקבע, בסעיף 11 בו, כי במקרה של מחלוקת בין הצדדים והעדר הסכמה ביניהם בנוגע לשווי הנכסים אשר הוגדרו על-ידיהם כנכסים בני איזון (בסעיף 11א') , יפנו לעו"ד XXX אשר יפעל עפ"י שיקול דעתו בקביעת שווים של הנכסים האמורים וכנגזרת מכך – הסכום הסופי לאיזון בין הצדדים. כן נקבע כי לצורך ביצוע תפקידו יהא עו"ד XXX מוסמך להעזר בגורמים מקצועיים, וכי פסיקתו תהא סופית ובלתי ניתנת לערעור.

4. עוד נקבע במסגרת ההסכם, בסעיף 16 בו, כי בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים בנוגע לפרשנות ההסכם ו/או בנוגע לביצועו, יפנו לגישור או לבוררות חובה בפני עו"ד XXX לבירור ויישוב הסכסוך.

5. במהלך שנת 2013 פנו הצדדים לעו"ד XXX (להלן: "הבורר המוסכם") וחתמו עמו ביום XXX על הסכם בוררות המסמיכו, מכוח ההסכם, לפסוק בכל העניינים השנויים ביניהם במחלוקת.

6. במהלך ניהול הליך הבוררות ולמעשה לקראת סיומו, לאחר שנשמעו טענות הצדדים ולאחר שהם סיכמו אותן בע"פ, סבר התובע בהליך העיקרי (להלן: "המשיב") כי הבורר נגוע במשוא פנים ואינו נוהג באוביקטיביות, ומשום כך הגיש בקשה בכתב לפסלו.

7. הבורר נעתר לבקשה וקבע בהחלטתו, כי הוא פוסל עצמו מלדון ולפסוק במחלוקות שבין הצדדים.

8. יוער כבר כעת, כי כל אחד מן הצדדים בחר שלא להציג בפני בית המשפט את החלטת הפסילה של הבורר את עצמו.