נדחתה תביעה לביטול הסכם לרכישת יחידת נופש בתאילנד בגין הטעייה עושק וכפייה

ביום 8.11.2006 הגישו התובעים תביעה על סך  88,660 ש"ח נגד מר אורי רותם (להלן- נתבע 1), חב' עתיד בטוח לתיירות בע"מ (להלן- נתבעת 2 או חב' עתיד) וחב' נתיבי חוג החופש בע"מ (להלן- נתבעת 3 או החברה), להשבת הכספים ששילמו מכוח ההסכם ולפיצוי כספי בטענה, שחתימתם על ההסכם היתה תוך טעות, הטעייה, עושק וכפייה.

יצוין, כי לנתבעות 2 ו- 3 אותו מספר ח.פ.. נתבע 1 סיפק הסבר לכך וציין בתצהירו, כי עתיד בטוח לתיירות הוא שמה הקודם של חברת נתיבי חוג החופש.

ביום 17.12.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על ידי כב' השופטת ורדה אלשייך, צו פירוק קבוע נגד נתבעת 2. התובעים הגישו הודעה לפיה, הם שומרים על זכותם להמשיך בהליכים נגד הנתבעות 2 ו- 3 במסגרת הליכי הפירוק. לפיכך, מתייחס פסק הדין לנתבע 1 בלבד.  

תמצית טענות התובעים

נציג מטעם החברה יצר קשר טלפוני עם גב' גונן והציע לה להגיע לפגישה ללא התחייבות כלשהי, שבסיומה תזכה במתנה בתמורה להגעתה. עוד ציין הנציג בשיחת הטלפון, כי מדובר בחברה חדשה, אשר פותחת במסע שיווק, על מנת לגייס חברים למועדון שמספק לחבריו שירות של חיפוש חבילות נופש אטרקטיביות. החברה מבצעת עבור חברי המועדון את עבודת החיפוש של חבילות הנופש ומציעה לחברים את החבילות המבוקשות במחירים הנמוכים והזולים ביותר בשוק.

התובעים הגיעו למשרדי החברה ביום 19.10.05 והוכנסו לאולם יחד עם זוגות נוספים. האולם היה רועש וכל זוג הופרד מהזוגות האחרים. הם נדרשו לכבות טלפונים ניידים ובמשך שבע שעות היו נתונים למסכת שכנועים בלתי פוסקת מצד נציגי החברה, שהתחלפו כל הזמן. בכל פעם שביקשו לקום וללכת עוכבו בטענה, שמגיע נציג בכיר יותר שיציע להם הטבות נוספות. נציגי החברה לא אפשרו להם להיות לבד, על מנת להתייעץ בעניין העסקה ונאמר להם, כי אם יעזבו את המפגש מבלי לחתום על ההסכם לא יוכלו לחתום במועד מאוחר יותר.

במהלך הפגישה לא הפסיקו נציגי החברה להציג בפניהם את החוברת עם אתרי הבית שלהם, כאשר כל פעם הם מציגים אתר אחר בצורה אטרקטיבית ומדגישים את המחיר הזול באתר זה. כמו כן, נאמר לתובעים פעם אחר פעם, שחבילות הנופש הן הזולות ביותר ובמחירים הנמוכים ביותר אשר יוכלו לקבל. כך לדוגמא נאמר לתובעים, כי טיול לארה"ב מחוף לחוף אשר מחירו לאדם  30,000 ש"ח, יעלה לתובעים לא יותר מ- 10,000 ש"ח לאדם ובמידה ויביאו חבילת נופש מחברה מתחרה יקבלו את אותה חבילת נופש ב- 50% פחות. כמו כן, הוצגו בפני התובעים מכתבי תודה והוקרה של חברי המועדון, אנשים ידועים בחברה הישראלית, אולם לא ניתנה להם אפשרות לשוחח עימם. במהלך כל הפגישה באופן מוזר ויוצא דופן, הציעו נציגי השירות לתובעים באופן בלתי פוסק לשתות מים קפה או תה. במהלך הפגישה ואחריה הרגישו התובעים עייפים, מטושטשים ורדומים.

לבסוף השתכנעו התובעים לחתום על ההסכם, אולם לאחר מספר ימים, עת קראו את ההסכם, לא הבינו כיצד הסכימו לחתום עליו.

כמו כן התברר, שהדברים שנאמרו על ידי נציגי החברה בעל פה במהלך הפגישה היו שונים מהוראות ההסכם הכתוב והוצגו בפניהם מצגי שווא. נאמר לתובעים, כי התשלום החודשי בגין זכות הנופש ישולם בתשלומים חודשיים של 300$ כל חודש, כאשר בפועל חויבו התובעים ב-4 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בסך 8,360 ש"ח ועוד 4 תשלומים נוספים של 10,000 ש"ח כל אחד. כמו כן נאמר להם, כי תשלום דמי הניהול והתחזוקה של מועדון הנופש הוא בסך של 100$, כאשר בפועל היה 399$ לשנתיים.

מיד כשגילו התובעים, כי נוכו תשלומים כה גבוהים מחשבון הבנק שלהם ולאחר שהבינו כי רומו, מאחר ומה שהוצג והובטח בפגישה לא ניתן בפועל, ביקשו לבטל את העסקה. התובעים פנו לחברה על מנת לבטל את העסקה, אולם החברה סירבה ואיימה להפעיל את הסנקציות הנקובות בהסכם במקרה של ביטול וביניהן פיצוי מוסכם בהיקף של 15% מסכום התמורה.

לאור העובדה שנוכו מחשבון הבנק של התובעים תשלומים כה גבוהים חודש אחר חודש נאלצו לקחת שתי הלוואות, על מנת לכסות את יתרת החובה בחשבון הבנק ולשלם את יתרת התשלום לחברה. התובעים הגישו ביום 1.11.2006 תלונה במשטרה נגד החברה על קבלת דבר במרמה ובמהלך הגשתה התברר להם מנציג המשטרה, כי ישנו חשד שנציגי הנתבעים הכניסו סם מסוג אקסטז'י למשקאות הלקוחות, על מנת שיהיו מטושטשים במהלך החתימה על ההסכם.

הנתבעות 2 ו- 3 הן חברות קש אשר הוקמו על ידי נתבע 1 כדי לסייע לו במעשי המרמה שלו, שמטרתם הפלת אנשים תמימים בפח ונטילת מיטב כספם. נתבעות  2 ו- 3, באמצעות הנתבע 1, פעלו על מנת להחתים את התובעים על הסכם, וזאת תוך לחץ בלתי סביר ועולה אף החשש, שהנתבעות הכניסו סם מטשטש למשקאותיהם במהלך הפגישה, וזאת על מנת שיחתמו על ההסכם. בהתאם לכתבה אשר פורסמה בעיתון עולה, כי הצטברו במשטרה כ- 24 תלונות נגד הנתבעות 2-3 ונגד הנתבע 1 והנתבע אף נעצר על ידי המשטרה.

זכות החברות שנמכרה לתובעים היא זכות פיקטיבית מאחר וחבילות הנופש שמוצעות להן יקרות יותר ממחיר חבילות הנופש בחברות אחרות והתובעים אינם יכולים לעשות שימוש בזכות שרכשו על פי ההסכם. כאשר ביקשו לבטל את העיסקה ולהחזיר את יחידת הנופש, נתבע 1 הפנה אותם לצד שלישי, חב' רויאל קונקשיין, שביקשה מהם תשלום נוסף בסך של 50,000 ש"ח.

התובעים מבקשים לבטל את ההסכם, לקבל חזרה את התמורה ששולמה על ידם בסך 48,360 ש"ח ופיצויים בגין עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה וריביות בסך כולל של 40,300 ש"ח.

תמצית טענות הנתבעים

נתבע 1 מבקש לדחות את התביעה נגדו על הסף וזאת עקב העדר יריבות בינו לבין התובעים. אומנם, נתבע 1 משמש כבעל מניות ומנהל בחברה, אולם מדובר בחברה בע"מ, בעלת אישיות משפטית נפרדת מאישיותם המשפטית של בעלי המניות והמנהלים בה. התובעים לא הניחו כל תשתית המצדיקה חיוב אישי שלו במעשי החברה ולא מתקיימים התנאים להרמת מסך. הפעולות אשר בוצעו על ידו, בוצעו בשם החברה ומטעמה, בתוקף תפקידו כמנהל. התביעה נגד נתבע 1 הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מטרה אחת והיא- להקל על התובעים את גביית חובם מהחברה ובית המשפט מתבקש למחוק את התביעה נגד הנתבע 1 על הסף.