חלוקת רכוש

הצדדים נישאו בשנת 2006 והתגרשו זמ"ז ביום כ"ח בטבת תשע"א (4.1.2011). מנישואים אלו נולדו להם שני ילדים קטינים.

בתאריך ט"ו כסלו ניתן פסק דין בעניין הגירושין וכתובה, האב חויב בתשלום כתובה בסך 180,000 ש"ח.

עתה העומד בפנינו הוא חלוקת הרכוש. הצדדים חלוקים בכמה ענייני רכוש.

א) דירת הצדדים

טענות האב כי כבר בכתב תביעת הגירושין כתב כי קודם נישואי הצדדים הייתה לו דירה ברעננה ברחוב האחוזה מכספים שנצברו אצלו קודם הנישואין.

קודם הנישואין ביקש מהאם כי תחתום על הסכם ממון שהדירה שייכת לו, אולם האם נעלבה מדוע חושד בה כי תיקח ממון שאינו שייך לה וכי אין שום ספק כי כספים שהביא מהדירה שלו, הם כספים שלו והיות ואז היה קל לשכנעו לכן לא עשה הסכם ממון.

דירת האב נמכרה בתאריך כ"ג בטבת תשס"ח (1.1.2008) וכספים שנתקבלו על סך 450,000 ש"ח הופקדו לחשבונו של האב אשר הנתבעת הצטרפה לחשבון זה. אחר שנשאה לו.לאחר נישואיהם הצדדים רכשו דירה בתאריך 04/2009 ומתוך החשבון הנ"ל שולם הסכום בסך 450,000 ש"ח בעבור הדירה החדשה שנרכשה ברחוב [פ'].

עתה שהצדדים התגרשו, מבקש האב כי קודם שיחלקו את התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה שרכשו הצדדים ברחוב [פ'] יש להחזיר לו את אותם כספים, קרי 450,000 ש"ח שהיו כספים שלו קודם שנישאו והושקעו בדירה זו, ולטענתו כספים אלו אינם בני איזון מאחר שהיו שלו קודם שנישא, וזאת בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג1973 הקובע כי עם התרת הנישואין (פקיעת הנישואין) כל בן זוג זכאי למחצית שווים של נכסי בני הזוג "למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין".

מנגד, טוענת האם כי בתאריך כ"ח בטבת תשע"א (4.1.2011), יום מסירת הגט, הצדדים הגיעו להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין ובסעיף ו' לפסק דין זה נכתב:

"מתמורת המכר תסולק המשכנתא הרובצת על הדירה וההלוואה לבנק לאומי בתיק הוצל"פ. היתרה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים בכפוף לאמור בסעיף ח'". (האומר כי כספי הכתובה שהאב חויב בהם יקוזזו מחלקו של האב מכספי הדירה).

עוד טוענת הגרושה כי הצדדים רכשו דירה שנרשמה על שם שני הצדדים ועל פי הלכות ברורות הידועות לאורך שנים, דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים ללא כל קשר למקור כספי ההשקעה בדירה.

עוד נטען כי כספים שנתקבלו מדירת התובע שהייתה רשומה על שמו בלבד, כספים אלו נכנסו לחשבון משותף של הצדדים ומשם יצאו לרכישת הדירה האחרונה עם הלוואה ומשכנתא שנלקחו על ידי הצדדים. כך שכספי האב שהוכנסו לחשבון המשותף נטמעו בכספים המשותפים של הצדדים.

באשר לטענה כי האם נהגה בחוסר תום לב כאשר זמן קצר לאחר רכישת הדירה הביאה לגירושו של התובע מן הדירה, לטענה זו אין שחר במציאות.

ראשית- מי שהגיש תביעת גירושין הוא התובע.

שנית - התובע הורחק על ידי משטרת ישראל ל14 יום ובתום 14 הייתה בידו היכולת לחזור לדירה והוא בחר שלא לחזור לביתו.

בתשובת לטענת האם השיב ב"כ האב וחזר על טענתו כי האם וב"כ הודו כי לרכישת הדירה אכן השתמשו בסך 450,000 ש"ח שהיו של האב קודם שנישאו. זמן הנישואין היו תקופה קצרה - כארבע שנים. עוד טוען כי האם סירבה לחתום על הסכם ממון קודם נישואי הצדדים. מ"מ היא הבהירה לאב כי אין לו ממה לדאוג שכן לא תגזול ממנו מאומה.

כמו כן, הטענה כי המשטרה היא שהרחיקה את האב מן הבית. עתה התברר כי נסגרו שני התיקים שנפתחו כנגד אב, כיוון שלא נמצאה אשמה פלילית במעשיו של התובע או מטעם שלא נמצאו ראיות מספיקות כדי להעמידו לדין. ולדעתו המשך ההרחקות היו בגלל תלונות שווא של האם.

גם טענות האב וב"כ יש כי החלטה מתאריך כ"ח בטבת תשע"א (4.1.2011)כי התמורה שתתקבל ממכירת הדירה תחולק בין הצדדים, מ"מ טוען ב"כ האב כי זו החלטה חלקית בלבד כי בסעיף ט' להחלטה נכתב: "ב"כ הצדדים רשאים להגיש כל בקשה לבית הדין הרבני בנוגע לכל הנושאים האמורים לעיל."

ודין הנושאים האמורים לעיל בין היתר זו הדירה וחלוקת הכספים שיתקבלו בתמורתה. ולכן אין בטענה זו כדי להפסיד לאב את הכספים שצבר קודם הנישואין והוטמעו ברכישת הדירה המשותפת.