מבוא ורקע
1. התובע, יליד
7.9.85, להלן:
"התובע", אושפז ביום
23.11.88, בהיותו בן כ
-3 שנים בבית החולים
"כרמל" בחיפה, להלן: "
ביה"ח", לצורך ניתוח אלקטיבי, שנקבע ליום
24.11.88, להלן: "
הניתוח", שנועד לתקן פגם מולד שבו השופכה ממוקמת בצידו התחתון של הפין במקום בקצהו, במינוח הרפואי
- "היפוספדיאס"
[
[Hypospadias
, להלן
"הפגם המולד". עם לידתו הוסבר להורים כי התובע יצטרך, עוד בשנות חייו הראשונות, לעבור ניתוח קוסמטי לתיקון הפגם. בהיותו כבן
7 חודשים, ובמהלך ביקור שגרתי בתחנת טיפת חלב, נמסר לאם כי
התפתחותו מתעכבת והתובע הופנה, יחד עם הוריו, למעקב במכון להתפתחות הילד בנהריה, להלן: "
המכון".
התובעת מס'
2, להלן: "
האם", והתובע מס'
3, להלן: "
האב", הם הוריו של התובע ואפוטרופוסיו על פי מינוי
- ת/14, ושניהם ביחד יקראו להלן: "
ההורים".
2. מחומר הראיות שבפני ניתן, לדעתי, לסכם את הרקע ואת השתלשלות העניינים כדלקמן:
במהלך הטיפול במכון אובחן כי התובע סובל מאיחור משמעותי בהתפתחותו המוטורית, הסימנים שהתגלו במהלך המעקב במכון הצביעו על בעיה בשריריו:
"טונוס נמוך מהנורמה"
- ת/45-2, מכתב המכון מיום
29.2.88, המופנה לרופא המטפל
-
Hypotonia (היפוטוניה)
.
אשר לפגם המולד, רופא המשפחה של קופת חולים הפנה את התובע לרופא אורולוג, ד"ר אינזנקרפט, להלן: "
האורולוג", שהמליץ על ניתוח לתיקונו. ההורים הוזמנו לביה"ח ביום
23.11.88. בו ביום אושפז התובע לביצוע הניתוח ביום
24.11.88.
כשהגיעו התובע והוריו לביה"ח, עבר התובע בדיקות הכנה לקראת הניתוח שהיה מיועד למחרת היום. ההורים מסרו לצוות הרפואי את כל הפרטים שנדרשו ואשר נשאלו לגביהם, בין היתר, פרטים ביחס להתפתחותו של התובע:
פיגור בהתפתחותו,
ליקויים בתקשורת,
גיל זחילה,
בעיה בשרירים, הליכה, ופרטים נוספים
לרבות הטיפול במכון, כפי שעולה מ
-
ת/6
- אנמנזה סעודית, ו
-
ת/7
- גיליון ההרדמה.
חרף הרישום במסמכים הרפואיים שנערכו ע"י הנתבעת ערב הניתוח, שם צויין כי התובע מטופל במכון,
תיק המכון לא הוזמן לפני הניתוח אלא רק במהלכו.
בבוקר יום
24.11.88 בשעה
07:00, בהיותו במחלקת הילדים, קיבל התובע זריקת טרום הרדמה, על ידי הרופאה המרדימה, ד"ר ברסלר, להלן: "
המרדימה", ומהמחלקה הועבר לחדר הניתוח, בו המשיכה המרדימה בהליך ההרדמה, בין היתר, ע"י חומר
משתק שרירים בשם
"סקולין".
המרדימה היתה בזמן האירוע בשלבי
התמחות בטרם הסמכתה
כמומחית בהרדמה בשנת
1992.
לאחר הזרקת הסקולין בשעה
09.00, החל התובע
לסבול מהפרעות בקצב הלב שהלכו והחמירו עד שנדם לבו בשעה
09.20, ודופק הלב שנרשם על גבי הגרף, היה
אפס - ראה
ת/35 ודבריה של המרדימה בע'
681-682. לאור התפתחות זו הוזעקו צוותי ההחייאה לחדר הניתוח שעסקו אך ורק בהחייאת התובע.
הניתוח לא בוצע. אין רישום על משך זמן ההחייאה אך על פי הערכתה של המרדימה זה
ארך יותר משעה, שעה ורבע שעה וחצי
- ע'
684 ש
' 10.
להשלמת התמונה אציין כי במהלך ההחייאה פנה אחד הרופאים להורים וביקש כי יביאו,
בדחיפות, את התיק של התובע מהמכון. דודו של התובע נסע למכון והביא את התיק שנמסר לצוות הרפואי.
לאחר ההחייאה הועבר התובע למחלקה לטיפול נמרץ בביה"ח, ורק בשעות הערב איפשרו לאב לראות את התובע. לטענת האב, הוא הבחין כי התובע מפרכס, עושה תנועות ועוותים לא רצוניים כשעיניו פקוחות אך הוא אינו מגיב לסביבה, מצב שנמשך כ
-4 ימים. ביום החמישי לשהותו של התובע במחלקה לטיפול נמרץ ביקש הצוות הרפואי מההורים להביא טייפ עם קלטות שירי ילדים, אותם אוהב התובע, על מנת לגרותו להגיב לסביבה. גם הנסיון של הצוות הרפואי לנתק את התובע ממכונת ההנשמה לא עלה יפה. כעבור שבוע נוסף נותק התובע ממכונת ההנשמה ורק ביום
9.12.99, כחלוף
17 ימי אשפוז במחלקה לטיפול נמרץ, הועבר התובע למחלקת ילדים שבביה"ח.
4 ימים אחר כך, ביום
12.12.88, כ
-20 יום לאחר אשפוזו לקראת הניתוח, שוחרר התובע לביתו, מבלי לבצע את הניתוח.
לאחר שחרורו מבית החולים, היה התובע בבירור ובמעקב במסגרת מרפאותיה של הנתבעת. התובע עבר תקופה ארוכה של שיקום שכללה טיפולי פיזיוטרפיה נשימתית, טיפולים פיזיקליים שונים וכן ביקורות ומעקב רפואיים, בין היתר, אצל ד"ר צלניק מבית החולים כרמל, ואושפז מספר פעמים בביה"ח, כפי שעולה מתצהירו של האב. ד"ר צלניק גם שלח את התובע לבדיקת ביופסיית שריר שנעשתה בבית החולים הדסה ותוצאותיה הראו כי נמצא חוסר חלקי של חלבון הדיסטרופין, ממצא על יסודו הסיקו הרופאים כי
התובע סובל ממחלת ניוון שרירים
-
M.Dהמתאימה קרוב לודאי לדיסטרופיה ע"ש
"בקר" - ת/41. בדיקה נוספת נעשתה לבקשת ד"ר צלניק ע"י פרופ' דובוביץ' מאנגליה, והאחרון הגיע למסקנה כי התובע סובל ממחלת ניוון שרירים
-
M.D בדרגת ביניים בסקלה שבין ניוון שרירים מסוג
"בקר" - שהינו הסוג הקל ביותר, לבין ניוון שרירים מסוג
"דושן"
- הסוג הקשה ביותר
- כפי שעולה מ
-ת/13. במסגרת הטיפול השיקומי קיבל התובע טיפולי פיזיוטרפיה בהיקף של פעמיים בשבוע, במשך
12 שנים עד שנת
2000 במסגרת פרטית. משנת
2000 עד דצמבר
2002 ניתנו לו טיפולי פיזיוטרפיה בהיקף של פעמיים בשבוע במסגרת קופ"ח, אשר הופסקו לאחר מכן ע"י קופ"ח.
מאז שנת
1999, התובע מרותק לכסא גלגלים. התובע מוגבל בכל תיפקודיו המוטוריים והשכליים, איבד לחלוטין את כושרו לעבוד ולהשתכר, נזקק לסיעוד אישי ולעזרת צד ג', להשגחה ולליווי צמודים בכל שעות היום והלילה: באכילה, שתיה, לבוש, העברה מן הכסא את המיטה ולהיפך, שינויי תנוחה במיטה בכל מספר שעות, רחיצה ושמירה על הגיינה אישית, ולמעשה בכל פעולה מפעולות היומיום. עד לפני כ
-6 שנים
נסעד התובע ע"י בני המשפחה, ומזה כ
-6 שנים מועסקים, לטיפול בו, עובדים זרים, מעבר לעזרה הניתנת ע"י המשפחה, כפי שעולה מתצהירו של האב ומחקירתו הנגדית בבית המשפט.
על פי הנטען בכתב התביעה, כתוצאה מהאירוע והשלכותיו, נפגעה גם התפתחותו השכלית של התובע. הוא נותר ברמה קוגנטיבית של ילד קטן, אינו יודע קרוא וכתוב, לא יודע פעולות חשבון פשוטות, ולמד בבית ספר בכיתות מיוחדות
- טיפוליות, בהן שהה עד כיתה
יב'. לאחר מכן הועבר למסגרת חינוכית, ולאחריה הועבר לבית ספר
"אופקים" בחיפה, בית ספר של חינוך מיוחד לנערים כמוהו והוא אמור לשהות שם עד הגיעו לגיל
21. התרשמתי ממצבו של התובע אף במהלך הופעתו בבית המשפט בישיבה מיום
12.10.04 ומדבריו לפרוטוקול.
3. הצדדים, שלא הגיעו לפשרה, למרות שהצהירו לא פעם כי הם קרובים אליה, חלוקים בשאלת
האחריות, הקשר הסיבתי וגובה הנזק. שמעתי את הראיות, הוצגו מסמכים, לרבות חוות דעת רפואיות והמומחים נחקרו.
מטעם התובעים הוגשו חוות דעת המומחים הבאים: פרופ' דרנגר
-
מומחה הרדמה, פרופ' שטיינברג
-
נוירולוג ילדים, פרופ' טלר ופרופ' עורי
-
מומחי שיקום ומר בועז מוגילבקין. בנוסף העידו הגב' שולמית אולזון
- מנהלת רשומות רפואיות של בי"ח כרמל, מר ניר הריס
- מנהל חב' כ"א טיפולי, אביו של התובע והתובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידו ד"ר קוינט,
מומחה ברפואת ילדים ותינוקות, ד"ר קידן,
מומחה ההרדמה, ד"ר ברזנר
, שיקום, ד"ר ברסלר,
המרדימה, וד"ר עמירם ניר, רופא במחלקת ילדים בבית החולים אשר בדק את התובע בעת אשפוזו, וכן מר משה קצין. אסקור ואנתח להלן את טענות ב"כ הצדדים לאור חומר הראיות.
ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת.
4. כאן המקום להפנות את תשומת הלב לכך שבסימון המוצגים של התובעים נפל שיבוש. מוצג
ת/12 סומן פעמיים: הדף המתיחס ל
"תכנית טיפולית" סומן
ת/12 וגם מכתב הנושא תאריך ביקור
12.10.04 מבית החולים "אלי"ן", תחת הכותרת
"הערכה רפואית שיקומית", אני מתקן בזה את הרישום. ההמוצג
ת/12 דף התכנית הטיפולית ישאר עם סימון זה, ואילו המכתב ממרפאת בית החולים אלי"ן יסומן
ת/12א. תקנתי את הסימון במקור,
חתמתי ליד התיקון, ורשמתי את התאריך של היום בו תוקן 22.1.07.
מוצג
ת/17 סומן פעמיים: המסמך של קופת חולים כללית מיום
20.10.02, שסומן
ת/17,
יישאר עם סימון זה. הבקשה למינוי אפוטרופוס, שאף היא סומנה
ת/17,
הסימון יתוקן ל
-
ת/17/א.
תקנתי את הסימון במקור, חתמתי ליד התיקון, ורשמתי את התאריך של יום התיקון 22.1.07.