כאשר עיתונאי, עיתון או מו"ל מפרסמים עובדה לא נכונה בענין מהותי - חובה מוסרית-ציבורית מוטלת עליהם לפרסם מיד תיקון או הכחשה בלתי מסוייגים, במקום, במידה ובדרך בהם פורסמה העובדה הלא נכונה.
1.
טענות התביעה
עניינה של תביעה זו בכתבה שפורסמה ביום 16/05/06 בעיתון "מעריב", בענין שישה מאחזים בלתי חוקיים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון, ובהם המאחז "מעלה-רחבעם".
הנתבע 1 הוא הכתב אשר כתב את הכתבה, הנתבע 2 היה אותה עת העורך של עיתון "מעריב" והנתבעת 3 היא המו"ל של העיתון "מעריב".
התובעים הם תושבי המאחז מעלה-רחבעם.
וכך נכתב בכתבה :
"ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ יקיימו בימים הקרובים דיון דחוף בסוגיית פינויים של שישה מאחזים לא חוקיים בשטחים, שבהם מתגוררים 175 מתנחלים. ההחלטה אם לפנותם ומתי חייבת להתקבל בטרם ייצא אולמרט לביקור בבית הלבן ביום ראשון.
הדחיפות הרבה נעוצה בעתירה שהגישה תנועת שלום עכשיו לבג"ץ, בדרישה לפנות את המאחזים בטרם יפוג תוקף הצווים שהוציא צה"ל נגד המאחזים לפני כשנתיים. המאחזים המדוברים - רמת-גלעד, גבעת-אסף מעלה-רחבעם, מצפה-לכיש, גבעת-הרואה ומצפה-צהר - הוגדרו בדו"ח המאחזים המיוחד של עו"ד טליה ששון כבלתי חוקיים, בין השאר מפני שהם הוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות.... " (נספח א' לכתב התביעה)
.
טרונייתם של התובעים מכוונת כנגד השורה האחרונה בפסקה השניה של הכתבה: "
בין השאר, מפני שהם
הוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות" . לטענת התובעים, היישוב מעלה רחבעם
"הוקם על אדמות המדינה, ושטח היישוב כולו נמצא בתוך הקו הכחול אשר תוחם את אדמות המדינה במפות הרלבנטיות. כמו כן, שטח היישוב מצוי בשלבי תכנון במסגרת הליכים לאישור תב"ע כללי של היישוב נוקדים.... היישוב הוקם ביום י"ג בתשרי תשס"ב (30/09/01) וקרוי על שמו של רחבעם זאבי הי"ד. היישוב מוגדר באופן רשמי כשכונה של נוקדים, והוא הוקם בידיעת כל הגורמים הרלבנטיים: צה"ל, משרד השיכון, המועצה האזורית, החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית, וכן בידיעתו ובברכתו של ראש הממשלה דאז מר אריאל שרון יבדל"א" (ס' 4,10 לכתב התביעה).
התובעים טוענים, כי הפרסום לפיו היישוב מעלה-רחבעם "
הוקם על אדמות פלשתיניות פרטיות"- מהווה "לשון הרע" הפוגעת בכל אחד ואחת מהם באופן אישי, משום שהוא מציג אותם
כ"גזלנים" וכמי שאינם מכבדים את החוק, למרות שבהקמת היישוב הם פעלו בתיאום עם כל הגורמים הרשמיים ואף הקפידו שלא לחרוג מעבר לאדמות שהוקצו להם , שהינן
כולן אדמות מדינה. לדבריהם, הפרסום המוטעה עלול להביא לרתיעה של מתיישבים פוטנציאלים מהתיישבות במקום, ולסייע בידי אלו המעוניינים בעקירתו של היישוב. לא זו אף זו, הפרסום עלול, לטענתם, לפגוע ביחסי השכנות הטובים הקיימים בינם לבין תושבי הכפרים הפלסטיניים הסמוכים, ולחשוף אותם להטרדות ולאירועי טרור מצד שכניהם אלו.
יומיים לאחר פרסום הכתבה פנה התובע 1, המשמש כמזכיר היישוב מעלה רחבעם, במכתב אל הנתבעים 1 ו-3 בו הסב את תשומת לבם לכך שהיישוב נמצא בתוך הקו הכחול של היישוב נוקדים, והוקם על אדמות מדינה, ודרש מהם לפרסם תיקון והבהרה במקום בולט בעיתון. בתגובה השיבו הנתבעים 1, 3 כי בפסקה הרלבנטית בכתבה נכתב, כי
אחת הסיבות לכך שהמאחזים הם לא חוקיים היא שהם הוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות, וכי "
הכתבה לא קבעה באופן קטגורי כי כל המאחזים יושבים על אדמות פלשתיניות פרטיות". יחד עם זאת, צוין במכתב התגובה, כי בכתבה נוספת שתעסוק במאחזים הנ"ל יצוין במפורש, כי המאחז מעלה רחבעם יושב על אדמות המוגדרות כאדמות מדינה.
ביום 19/06/06, כחודש לאחר פרסום הכתבה המקורית, פורסמה
באתר האינטרנט של העיתון "מעריב" (אתר nrg) כתבה העוסקת כולה במאחז מעלה רחבעם, בה צוין כי המאחז הוקם על אדמות מדינה וזכה לתמיכת הממשלה, משרד השיכון וגופים ממשלתיים נוספים.
ואולם, ביום 01/04/07 הגישו התובעים התביעה דנן , בה טענו כי
"לא פורסם כל תיקון ו/או הבהרה לכתבה זו. לחלופין יטענו התובעים, כי היה ויוכיחו הנתבעים כי אכן פרסמו הבהרה כלשהי, הרי שמדובר בפרסום אזוטרי שאינו בולט דיו" (ס' 8 לכתב התביעה), ומשכך עתרו לחייב את הנתבעים לפרסם בעיתון מעריב הבהרה במקום בולט, לפיה היישוב מעלה רחבעם ממוקם על אדמות מדינה, וכן לפצות כל אחד מהתובעים בסך של
7,750 ש"ח , ובסה"כ בסכום של 108,500 ש"ח (לאחר שהתובעת 12 נמחקה מכתב התביעה- תוקן סכום התביעה לסכום של
100,750 ש"ח).
2.
טענות ההגנה
בפתח הגנתם טענו הנתבעים, כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן לתובעים אין כל
זכות עמידה בתביעה דנן, מאחר ומדובר בכתבה בעלת נופך פוליטי-מדיני, אשר סוקרת באופן כללי את תופעת המאחזים הבלתי חוקיים ערב הדיון בג"צ , לא עוסקת כלל בתושבים המתגוררים במאחזים, ולא ניתן ללמוד ממנה כל פרט באשר לזהותם של תושבי המאחזים.
לגופם של דברים טוענים הנתבעים, כי בפרסום הנ"ל אין כל לשון הרע כלפי התובעים, שכן הכתבה מציינת, כי ששת היישובים הם מאחזים בלתי חוקיים "
בין השאר
" משום שהוקמו על אדמות פלשתיניות פרטיות, כלומר, לשיטתם,
"הכתבה לא קבעה באופן קטגורי שכל המאחזים הבלתי חוקיים יושבים על אדמות פלשתיניות פרטיות, אלא כי כל המאחזים שצוינו הוגדרו כבלתי חוקיים, כאשר
לגבי חלק מהם אי-החוקיות נבעה מהעובדה שהם יושבים על אשמות פלשתיניות" (ס' 10 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעים, התובעים אינם חולקים על כך שהיישוב מעלה רחבעם הוגדר בדו"ח טליה ששון [ד"וח הידוע גם בשם "דו"ח המאחזים", העוסק בנושא המאחזים הבלתי מורשים שהוקמו באזורי יהודה שומרון ועזה, ואשר נכתב במרץ 2005 ע"י עוה"ד טליה ששון, לשעבר מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה , על פי כתב מינוי שקיבלה מאת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון-י.מ.] כמאחז
בלתי חוקי, ועל כן כדי לזכות בתביעתם יהא עליהם להוכיח כי הפרסום לפיו 'המאחז מעלה רחבעם הוא בלתי חוקי'- אינו עלול לפגוע בשמם הטוב, בעוד שפרסום לפיו 'המאחז היא בלתי חוקי, משום שהוקם על אדמות פלשתיניות פרטיות' - עלול לגרום לפגיעה בשמם הטוב.
לטענת הנתבעים, מדובר בתביעת סרק קנטרנית, שכל מטרתה להשיג פרסום אוהד למאחז הבלתי חוקי, מתוך מטרה למנוע את פינויו בעתיד ולהגדיל את מספר תושביו, העומד כיום על 30 נפשות בלבד.
מכל מקום, טוענים הנתבעים, כי עם פרסומה של הכתבה האוהדת באתר האינטרנט של העיתון, בה גם צוין, כי המאחז מעלה רחבעם הוקם על אדמות מדינה - הם יצאו ידי חובת ההבהרה, ואף מעבר לכך.
לחלופין טוענים הנתבעים, כי עומדת להם ההגנה של "
אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) ההגנה של "
פרסומים מותרים" לפי סעיף 13(11) לחוק איסור לשון הרע, והגנת
תום הלב לפי סעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע.