ח' נ' ל.א. (2000) חברה לבנין בע"מ ואח'

1. התובעים הם חלק מבעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 92 בגוש 6871 בעיר חולון (להלן – המגרש), שעל פי תוכנית בנין העיר שהיתה תקפה בזמן הרלבנטי לתביעה זו ניתן היה להקים עליהם 30 יחידות דיור.

            לתובע 1 זכויות לבניית 6.04 יחידות דיור במגרש, לתובע 2 זכויות לבניית 5.2706 יחידות דיור במגרש ולתובע 3 זכויות לבניית 3.876 יחידות דיור במגרש.

            ביום 31.12.03 נעשה הסכם קומבינציה בין התובעים ובין הנתבעת 1 (להלן – הקבלן), לפיו רכש הקבלן את זכויותיהם של התובעים במגרש ובתמורה לכך הוא התחייב לפעול לקבלת היתרי בניה למגרש, לבנות עליו דירות ולהעניק חלק מהן לתובעים (להלן – ההסכמים, נספחים א' לתצהירי התובעים).

            הנתבעים 2-4 הם בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת 1 (להלן – המנהלים) וערבו אישית לקיום התחייבויותיה.

2. תוקף ההסכמים הותנה בכך שהקבלן ירכוש את יתר הזכויות במגרש מבעלי הזכויות האחרים, והדבר נעשה ביום 4.1.05, לאחר תביעה לפירוק שיתוף שהתנהלה בין בעלי הזכויות.

            בהתאם להסכמים, הקבלן התחייב להכין תכנית בניה תוך 60 יום מיום רכישת כל הזכויות במגרש, להגיש בקשה להיתר בניה תוך 30 יום מיום אישור התכנית על ידי התובעים (שהתחייבו מצידם לאשר אותה בתוך 14 יום), לקבל היתר בניה תוך 10 חודשים ממועד הגשת הבקשה, להתחיל בבניה בתוך 45 יום מיום קבלת ההיתר ולמסור את הדירות לתובעים בתוך 24 חודשים מיום תחילת הבניה.

3. הקבלן הפר את כל התחייבויותיו האמורות, על כך – כפי שיפורט להלן – אין חולק עתה.

            הוא איחר בהכנת התכניות. הבקשה להיתר הוגשה על ידו באיחור של 3 שנים מהמועד המוסכם. גם לאחר שהבקשה הוגשה, הוא לא טרח למלא אחר דרישות הועדה המקומית לקבלת ההיתר, עד שחלף תוקפה של הבקשה ונוצר צורך להגיש בקשה חדשה. גם זו הוגשה על ידו באיחור של שנה נוספת. גם הפעם הוא לא מילא אחר דרישות הועדה, ההיתר לא ניתן וכמובן שהוא לא החל בבניית הדירות.

            תצהירי התובעים מתארים את כל המפגשים הרבים שנערכו ביניהם ובין המנהלים, במסגרתם הסכימו התובעים לתת להם פעם אחר פעם הזדמנות נוספת לתיקון ההפרות לאור הבטחותיהם, לשווא.

            ביום 24.5.10 הודיעו התובעים לנתבעים על ביטול ההסכמים.

4. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים קודמים אחדים:

            האחד – תביעה כספית שהגישו התובעים לבית משפט השלום בתל אביב יפו                  (ת.א. 29834-07-10, להלן – התביעה הכספית), בה נתבעו הנתבעים לשלם להם את הפיצויים המוסכמים הקבועים בהסכמים ודמי שכירות מהמועד שבו, לטענתם, היו צריכות להימסר להן הדירות, 2.7.08, ועד ליום הגשת התביעה, 15.7.10.

            נוכח תניית בוררות שבהסכמים, הועברה התביעה לבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) גלדשטיין, ופסק הבוררות – עליו נעמוד להלן – ניתן ביום 10.7.12 (להלן – פסק הבוררות, נספח ח' לכתב התביעה).

            השני – תביעה שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי מרכז, להצהיר על ביטול ההסכמים (ה"פ 8732-12-10). בית המשפט (כב' סגן הנשיאה שילה) פסק בפסק דינו מיום 7.3.11 (נספח יא לכתב התביעה): "אני מצהיר אפוא, כי ההסכמים שנחתמו בין המבקשים למשיבה ביום 31.12.03 מבוטלים".