הפ"ב
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
29944-05-14
19/11/2014
|
בפני השופטת:
שבח יהודית
|
| - נגד - |
התובע:
יו.סי. תכנון ובניה בע"מ
עו"ד משה מכנס
|
הנתבע:
1. נאורם - לפיתוח ובניה בע"מ
2. נח רפפורט
3. יוסף מור
עו"ד יוסף סיידוף
|
| פסק דין |
1.חברת נאורם לפיתוח ובניה בע"מ (תכונה להלן- המשיבה) זכתה במכרז שפורסם על ידי החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן – משכ"ל) לביצוע עבודות בנייה של שלושה מקוואות, ומסרה את ביצוע העבודות בפועל לידי יו.סי. (להלן תכונה- המבקשת), כקבלן משנה/ביצוע, כאשר לצורך כך כרתה עמו מספר הסכמים. מסיבות כאלה ואחרות התעכב הביצוע של המקוואות, ו "תוצאותיהן של אי הסכמות אלו היו אי סיום הפרוייקטים כנדרש כלפי החברה למשק וכלכלה ואי תשלום מלוא הסכומים שהנתבעת היתה אמורה לקבל ממשכ"ל בעבור השלמת המקוואות ובאופן טבעי, גם התובעת לא קיבלה את הסכום החוזי מהנתבעת" (סעיף 7 לפסק הבוררות).
2.בהינתן סעיף בוררות בהסכמים שבין המבקשת למשיבה, מונו על ידי ביהמ"ש מספר בוררים, ששניים מהם סירבו לקבל עליהם את עול ניהול הבוררות, ובסופו של יום התנהלה הבוררות בפני האדריכל/עורך הדין מוטי בניאן (להלן – הבורר). המבקשת הגישה לבורר תביעה נגד המשיבה על סך 1,896,110 ₪ ואילו המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה שכנגד על סך 3,554,887 ₪.
3.להשלמת התמונה יצויין כי ביום 6.11.06 ניתנה על ידי נשיא ביהמ"ש המחוזי דאז, השופט אורי גורן, החלטה המורה על צירופם של המשיבים 2 ו-3 להליך הבוררות. וכפי שנקבע: "יוצא, אם כן, כי המשיבים עצמם מחוייבים להתדיין בבוררות, אף שאינם צד ישיר לנספח להסכם. זאת ועוד, מעורבותם הממשית של המשיבים בהתקשרות שבין המבקשת למשיבה והסכמתם לקיום הבוררות כקבוע בנספח להסכם, מוסיפות ומחזקות את המסקנה כי יש לצרף את המשיבים להליך הבוררות".
4.ביום 31.3.14 הוציא הבורר מלפניו פסק בוררות (להלן – פסק הבוררות או הפסק) הקובע כי על המשיבה- הנתבעת, לשאת ב-65% מנזקיה המוכחים של המבקשת. בה בעת קיבל הבורר באופן חלקי מקצת מתביעתה הנגדית של המשיבה. התוצאה הכספית הנובעת מקביעות אלו התבטאה בחיובה של המשיבה לשלם למבקשת סך של 846,837 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 50,000 ₪.
5.לאחר מתן הפסק הגישו שני הצדדים לבורר בקשות הדדיות לתיקונו של הפסק. בהחלטה מיום 20.5.14 (להלן- ההחלטה המתקנת הראשונה) קיבל הבורר את טענת המבקשת לתיקון טעות קולמוס ודחה את יתר בקשות התיקון. בהחלטה נוספת מיום 15.6.14 (להלן- ההחלטה המתקנת השנייה) קיבל הבורר את ה"בקשה נוספת לתיקון פסק הבוררות" שהוגשה על ידי המבקשת, בכל הנוגע להשמטת חיובם של המשיבים 2 ו-3, וקבע: "לפיכך אני קובע כי כל הנתבעים חייבים, ביחד ולחוד, בכל החיובים הנובעים מפסק הדין בבוררות זו".
6.ביום 18.5.14, טרם מתן שתי החלטות התיקון על ידי הבורר, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבוררות בה עתרה לביטולו מחמת שתיים אלו: האחת – הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, עת לא הכריע בטענה לחיובם האישי של המשיבים 2 ו-3; והשניה – הבורר לא הכריע בנושא נוסף שנמסר להכרעתו ולא קיים דיון בשאלת גובה הנזק שנגרם למשיבה ושלטענתה התבטא בסך של 443,430 ₪.
7.ביום 29.6.14, לאחר שהבורר הוציא תחת ידיו את שתי ההחלטות המתקנות, הגישה המבקשת "הודעה בדבר אישור פסק הבוררות" בה עתרה לאשר את פסק הבוררות על שתי החלטות התיקון שניתנו לגביו, זו מיום 20.5.14 וזו מיום 15.6.14.
8.ביום 16.7.14 הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הבורר' שהתמקדה בטענה לפיה לא הכריע הבורר בסכסוך לפי הדין, אף שהיה מחוייב לעשות כן. לטענתה, משקבע הבורר כי המבקשת היא שהפרה את הסכם ההתקשרות עם המשיבה והיא זו שנושאת באחריות, לא יכול היה לחייב את המשיבה לשלם למבקשת פיצויים, בוודאי שלא לזקוף לחובתה של המשיבה שיעור אשם של 65%, עת לחובת המבקשת נזקף אשם בשיעור של 35% בלבד.
9.במהלך הדיון עת טענה המשיבה כי המבקשת איננה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו, קרי: גם לבקש את אישורו של פסק הבוררות וגם לעתור לביטולו בו זמנית, הבהיר ב"כ המבקשת כי בקשת הביטול הוגשה, בהיקצב בחוק מועדים להגשת בקשת ביטול, עוד טרם ניתנו ההחלטות המתקנות, ועתה, משניתנו, באה המבקשת על סיפוקה, היא מאמצת אותן וחוזרת בה מבקשת הביטול.
10.משכך הם פני הדברים, ולוח הזמנים אכן תומך בהבהרה שניתנה ע"י המבקשת, נותרו משתי בקשות הביטול רק בקשתה של המשיבה. המשיבה טוענת כאמור, כי משהבורר הטיל על המבקשת את האחריות לכך שהעבודה לא הושלמה ולכך שמשכ"ל לא שילמה את מלוא התשלומים על פי החוזה שנקשר עמה, לא יכול היה לחייב את המשיבה לפצות את המבקשת על נזקיה, בודאי לא בשיעור אשם של 65%.