השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעוריהם של ארבעה נאשמים מתוך שבעה, המופנים כנגד חומרת העונש שהושת עליהם בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ש' דותן, י' שיצר ו-ש' שוחט) בשבתו כבית משפט לנוער בתפ"ח 204/07 מיום 18.3.2010.
לאחר שהודו המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש לצורך אישורם של הסדרי הטיעון שגיבשו הצדדים (להלן: כתב האישום המתוקן), קיבל בית המשפט המחוזי את הודאותיהם של המערערים בעובדות כתב האישום המתוקן וקבע כי המערערים ביצעו את העבירות המיוחסות להם. בית המשפט המחוזי גזר על המערערים את העונשים שלהלן: על המערער בע"פ 3268/10 (להלן: א.ח. אוהמערער), יליד 17.7.1991, הושתו 32 חודשי מאסר, מתוכם 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת אלימות או עבירת מין מסוג פשע. נקבע כי מתקופת המאסר שהושתה עליו תנוכה תקופת מעצרו. כן חויב המערער בפיצוי המתלוננת בסך של 5,000 ש"ח; על המערערת בע"פ 3068/10 (להלן: ס.ס.), ילידת 10.9.1990, הושתו 20 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי שהמערערת לא תעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסר עבירת אלימות או עבירת מין מסוג פשע. כן חויבה המערערת בפיצוי המתלוננת בסך של 5,000 ש"ח; על המערערת בע"פ 3213/10 (להלן: ס.ט.), ילידת 31.12.1991, ועל המערערת בע"פ 3245/10 (להלן: ש.ק.), ילידת 14.9.1990, הושתו שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל. כן חוייבה כל אחת משתי המערערות בפיצוי המתלוננת בסך של 3,000 ש"ח.
העובדות לפי כתב האישום המתוקן
1. תחילה כפרו המערערים בעובדות כתב האישום המקורי שהוגש כנגדם וכנגד שלושה נאשמים נוספים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (להלן בהתאמה: כתב האישום המקורי ו-הנאשמים הנוספים). במסגרת הסדרי הטיעון שגיבשו הצדדים הוגש כתב אישום מתוקן. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 20.4.2007 חשדו המערערים והנאשמים הנוספים, שהינם חברים ומכרים, כי המתלוננת, ילידת 1993, הפיצה שמועה הנוגעת לנטייתו המינית של המערער. ביום 20.4.2007 יצר אחד הנאשמים הנוספים (להלן: י.ג.), יליד 7.1.1992, קשר עם המתלוננת וביקש ממנה להגיע ל"פגישה" שתתקיים למחרת בגן ציבורי בעיר מגוריהם (להלן: הגן הציבורי). ביום 21.4.2007 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לגן הציבורי שם פגשה בי.ג., כשבתוך מספר דקות הצטרפו אליהם יתר המערערים והנאשמים הנוספים, שהגיעו לאחר שי.ג. וס.ס. הודיעו להם להגיע, מתוך מטרה להתעמת עם המתלוננת בעניין השמועה שכביכול הפיצה אודות נטייתו המינית של המערער.
2. עם הגעתם של המערערים והנאשמים הנוספים לגן הציבורי, ניגשו המערערות למתלוננת, הטיחו בה כי היא הפיצה את השמועה ואז החלו ס.ט. ו-ש.ק. בנוכחות ס.ס. להכותה בבעיטות בכל חלקי גופה ובמכות אגרוף לפניה. בשלב מסוים אילצו המערערות את המתלוננת, שהתחננה כל אותה העת כי יפסיקו להכותה, לשבת על ברכיה ולהתנצל בפני המערער בגין הפצת השמועה אודות נטייתו המינית.
3. כיוון שמספר אנשים שהיו בגן הציבורי החלו לצעוק על המערערות לחדול ממעשיהן, הציעה מי מבין המערערות כי יובילו את המתלוננת לחצר בית-ספר המצוי בקרבת הגן הציבורי ושם יוכלו להמשיך במעשיהן באין מפריע (להלן: בית-הספר). המערערות החלו לאיים על המתלוננת ואז ס.ט. וש.ק. בנוכחות ס.ס. הכו את המתלוננת תוך שהן גוררות אותה לחצר בית הספר כשהיא ממררת בבכי וכאשר המערער והנאשמים האחרים מצטרפים אף הם לחצר בית הספר. עם ההגעה לחצר בית הספר המשיכו ס.ט. ו-ש.ק. בנוכחות ס.ס. להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה כאשר המערער והנאשמים הנוספים צופים בהן.
4. תוך כדי הכאתה של המתלוננת החלו המערערות לאיים על המתלוננת ולומר לה כי היא יכולה להמשיך לקבל מכות או לבצע מין אוראלי במערער. המתלוננת החלה לבכות וסירבה לעשות כן, אולם ס.ט. בעטה ברגליה וס.ס. משכה בשערותיה והושיבה את המתלוננת על ברכיה. לאחר מכן ס.ט וש.ק. התיישבו על ספסל יחד עם הנאשמים הנוספים. במקביל התקרב המערער למתלוננת ופשט את מכנסיו. לאחר שס.ס. אחזה בלסתה של המתלוננת והפעילה כוח על מנת שזאת תישאר פתוחה, הכניס המערער את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת ושפשף את איבר מינו בתוך פיה, תוך שאחת המערערות צועקת: "עכשיו תרגישי מה זה השפלה כמו שא.ח. הרגיש שפיזרת עליו שמועות".
5. בזמן שהמערער הכניס את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת, צילמה ס.ס. את המתלוננת במצלמת טלפון סלולארי השייך לי.ג., תוך שהיא אומרת: "הנה סרט כחול בחינם". כל אותה העת צפו ס.ט. וש.ק. יחד עם הנאשמים הנוספים בנעשה. לאחר האירוע נטשו המערערים והנאשמים הנוספים את המתלוננת בוכה בחצר בית-הספר והלכו למקום אחר, שם צפו בסרטוני הוידיאו שצולמו במהלך האירוע.
6. בשל המעשים המתוארים לעיל הואשם המערער בביצוע מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות המנויות בסעיפים 345(א)(1) ו29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), כמו גם בתקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) בנסיבות המנויות בסעיפים 379 ו-29 לחוק העונשין. המערערות הואשמו בתקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) ובנסיבות המנויות בסעיפים 379 ו-29 לחוק העונשין, כמו גם בסיוע למעשה סדום לפי סעיף 347(ב) ובנסיבות המנויות בסעיפים 345(א)(1), 29 ו-31 לחוק העונשין.
הסדרי הטיעון
7. במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין המאשימה לבין המערער, הוסכם כי המערער יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, המאשימה תטען לעונש של שמונה חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוסכם כי המערער יפקיד 5,000 ש"ח כפיצוי למתלוננת לפני הטיעון לעונש.
8. במסגרת הסדר הטיעון שגובש בין המאשימה לבין ס.ס., הוסכם כי ס.ס. תודה בעובדות כתב האישום המתוקן, המאשימה תטען לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוסכם כי ס.ס. תפקיד 5,000 ש"ח כפיצוי למתלוננת לפני הטיעון לעונש.
9. במסגרת הסדרי הטיעון שגובשו בין המאשימה לבין ס.ט. וש.ק., הוסכם כי המערערות יודו בעובדות כתב האישום המתוקן, המאשימה תטען לעונש של שלושה חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוסכם כי כל אחת משתי המערערות תפקיד 3,000 ש"ח כפיצוי למתלוננת לפני הטיעון לעונש.
תמצית ההליכים לפני בית המשפט המחוזי
10. בישיבה שהתקיימה ביום 17.3.2009 הוצגו הסדרי הטיעון הנ"ל. בית המשפט המחוזי התיר למערערים לחזור בהם מכפירתם בעובדות כתב האישום המקורי וקיבל את הודאותיהם בעובדות כתב האישום המתוקן. לפיכך, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי הורה לשירות המבחן לנוער להכין תסקירים ביחס למערערים ובהם תהיה התייחסות לשאלת מסוכנותם. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת.
11. במסגרת טיעוניה לעונש טענה המאשימה כי הסדרי הטיעון משקפים עונשים מאוזנים וראויים, ומביאים בחשבון את מכלול הנתונים הרלבנטיים. המאשימה ציינה כי הסדרי הטיעון נחתמו גם בשל העובדה שהמתלוננת ביקשה להימנע מעדות ועל מנת לחסוך ממנה את הטראומה הנלווית לעדות בבית המשפט. כמו כן ציינה המאשימה כי הסדרי הטיעון מוצדקים נוכח חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, העובדה שהמערערים היו קטינים בעת ביצוע העבירות, משום שחלק מהמערערים שהו בחלופות מעצר תקופות ממושכות, כמו גם העובדה כי חלופות המעצר שיבשו את חייהם של המערערים ושל משפחותיהם, בהיות המקרה חד פעמי ובעובדה שלמערערים אין עבר פלילי והם לא הסתבכו בפלילים לאחר מכן. עוד ציינה המאשימה כי במסגרת גיבוש הסדרי הטיעון היא הביאה בחשבון את חומרת העבירות ואת חלקו של כל אחד מהמערערים בפרשה. המאשימה ציינה כי בשוקלה את הסדר הטיעון היא הביאה בחשבון גם את תופעת האלימות ההולכת וגוברת בקרב בני נוער בישראל ואת האינטרס הציבורי שבגמול והרתעה, אך יחד עם זאת לקחה בחשבון את נטילת האחריות על ידי כל אחד מהמערערים שהתבטאה בהודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן ובחרטה שהביעו על מעשיהם המצביעה על קיומו של אופק שיקומי, הגם שאינה חרטה חד משמעית ומלאה כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן לנוער.
12. עוד טענה המאשימה כי קטינות אינה מהווה חסינות מפני ענישה. המאשימה הדגישה את נסיבותיו הקשות של המקרה, את העובדה שהעבירות בוצעו בחבורה, באכזריות רבה, באלימות ובברוטאליות כלפי נערה חסרת ישע בת 14 כשבשיאה של המתקפה אולצה לבצע מין אוראלי במערער תוך השפלתה לעיני המערערים והנאשמים הנוספים, כאשר אף אחד מהם לא עזב את המקום ולא ניסה להפסיק את המעשים. המערערים אף צילמו את האירוע המיני באמצעות מצלמת מכשיר הטלפון הסלולארי של י.ג. ולאחר מכן הלכו לצפות בצילומים בצוותא בהותירם את המתלוננת לבדה ממררת בבכי. הגם שמדובר באירוע חד פעמי הוא היה ממושך, מורכב ממספר שלבים, תוך הסלמה בהתנהגות. המאשימה הדגישה את ההשפעה והפגיעה הפיזית והנפשית במתלוננת כמו גם את הנזקים שהוסבו לה על ידי המערערים כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה. המאשימה הדגישה את העובדה כי המערערים לא נוטלים אחריות מלאה למעשיהם ומטילים את האחריות לאירועים על המתלוננת, אולם מכיוון שהמאשימה אינה רשאית בשלב זה לחזור בה מהסכמתה להסדר טיעון ביקשה היא לאמץ את הרף העליון של העונשים המוזכרים בהסדרי הטיעון.
א.ח.