בפתח הדברים, יצוין שהנאשם מזוכה מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. שני טעמים לזיכוי: האחד - שיסודות העבירה לא הוכחו בפניי, ברמה הנדרשת במשפט פלילי; והשני - שבנסיבותיו הייחודיות של המקרה, מתקיימת הגנת "זוטי דברים".
1. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של הפרעה לחייל לפי סעיפים 218 ו-333 לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 11/08/12 בשעה 16:30, באזור עטאוונה, התבקש הנאשם על ידי החייל ביגל (להלן: "החייל") לעצור לבדיקה. הנאשם לא נשמע להוראת החייל והמשיך בדרכו, תוך שהוא הודף לאחור את החייל.
2. הנאשם כפר בכתב האישום וחומר הראיות הוגש בהסכמת הצדדים. בפרשת ההגנה, הנאשם העיד להגנתו והסנגור הגיש שני סרטונים שבהם מתועדים האירוע ומעצרו של הנאשם. לאחר מכן, סיכמו הצדדים את טענותיהם להכרעת הדין.
3. הסנגור העלה מספר טעמים להצדקת זיכויו של הנאשם; תחילה, נטען כי היסוד הנפשי של העבירה איננו מתקיים, הואיל והנאשם לא הבין את דברי החייל, שדיבר בעברית. לפי הלך טיעון זה, הנאשם לא היה מודע לכך שהוא מפריע לפעילות חוקית של חיילי צה"ל. הסנגור ביקש לקבוע כי היסוד הנפשי של העבירה צריך להתפרש באופן דומה ליסוד הנפשי של עבירת ההפרעה לשוטר בישראל; דהיינו, מטרה להפריע לשוטר או להכשילו במילוי תפקידו ולא רק מודעות לכך;
4. טיעון נוסף שהעלה הסנגור, הוא שהחיילים סגרו את הדרך ללא סמכות והנאשם עוכב ללא עילה. לכן, התנגדות הנאשם כלפי עיכוב בלתי חוקי הינה התנגדות מותרת.
5. לחילופין, ביקש הסנגור להחיל את הגנת זוטי הדברים; נטען, כי טעמים חוקתיים של הגנה על חופש התנועה וזכות הפולחן וכן סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית, הקובעת שהאזרחים המוגנים זכאים להגנה על גופם, דתם, אמונתם ופולחנם, מצדיקים פרשנות מצמצמת של סעיף החוק או לחילופין זיכוי בשל רף פליליות נמוך.
6. התביעה מצידה, ביקשה להרשיע את הנאשם בשל התקיימותם של יסודות העבירה. לדידה, הנאשם הבין כי נתבקש לעצור ואף הבין שלחייל סמכות לפעולתו. למרות זאת, לא שעה להוראות החיילים לעצור ולהזדהות. התביעה הסכימה שלא מדובר בפגיעה חמורה בחיילים, אך טענה שבנסיבות האירוע, כל פעולה מתריסה או אי מילוי הוראת חיילי צה"ל שנמצאו בפעילות בסביבה עוינת, עלולה להתסיס את השטח ולהביא להידרדרות; תוצאה אפשרית של ההסלמה, היא התנגדות לפעולת החיילים וסיכונם. נטען כי בנסיבות אלו לא ניתן להצדיק הגנה של זוטי דברים.
דיון והכרעה
7. החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום; הטעם להחלטתי, איננו נעוץ בכך שלא מצאתי פסול במעשי הנאשם, ההפך הוא הנכון: ראויים הם לכל גינוי; אלא שסברתי כי מעשיו אינם עוברים את הרף הנדרש לשם הרשעה בפלילים. קביעתי מתבססת בעיקר על
נסיבותיו הייחודיות של האירוע.
8. לאחר הגשת הסרטון המתעד את האירוע והגשת חומר הראיות הנוסף בהסכמה, עובדות המקרה הן ברורות: כח צה"ל זיהה רכב גנוב בכפר עטאוונה ועיכב את החשוד בהחזקת הרכב לחקירה. במקום נוצרה התקהלות. לאחר מספר דקות, הגיע הנאשם למקום. הנאשם החל עולה במעלה הכביש אל עבר מבנה בו התגודדו מספר תושבים מקומיים. החייל שוחח באותה העת עם תושב אחר והנאשם חלף על פניו.
9. החייל ביקש מן הנאשם לעצור, בשפה העברית, ולכך השיב הנאשם: "אני הולך לסלי (להתפלל)" והמשיך ללכת. החייל חזר על דרישתו כי יעצור, אך הנאשם, שהבין את הדרישה, לא עצר. החייל השיגו וחסם את דרכו, אך הנאשם עקף אותו. בעקבות זאת, הניח החייל את ידו על כתפו הימנית של הנאשם. החייל שב והורה לנאשם לעצור, אך הנאשם המשיך ללכת. אז שאל החייל את הנאשם, בשפה העברית, "יש לך תעודה?". בהקשר זה יצוין, כי לא הוכח בפניי שהנאשם הבין שאלה זו (על אף שהוא מבין מספר מילים בעברית). לאחר דין ודברים, שאל החייל את הנאשם: "אתה רוצה שאני אעצור אותך?".
10. כל האירוע בו היה מעורב הנאשם נמשך כחמישים שניות וסופו בכך שתושב מקומי משך את הנאשם בידו ולקחK עמK לתפילה ללא התנגדות מצד החייל. אחד מהתושבים המקומיים צעק לעבר החייל: "הוא רוצה להתפלל אתה לא מתבייש". לכך השיב החייל: "אז שיגיד שהוא רוצה להתפלל". לאחר כעשר דקות, נעצר הנאשם מביתו ללא כל התנגדות. היתה זו תקופת הרמדאן, בשעות אחר הצהריים המאוחרות - שעות סוף הצום.
11. סעיף 218 לצו בדבר הוראות בטחון, קובע את העבירה של הפרעה לחייל במילוי תפקידו; נוסח הסעיף הוא:
"
המפריע לחייל במילוי תפקיד או לכל אדם המשתמש בכל סמכות או המבצע כל תפקיד שהוענק לו או הוטל עליו בתחיקת בטחון או הממלא תפקיד הקשור בשלומו של הציבור, בטחון כוחות צה"ל, הגנת האזור, קיומו של הסדר הציבורי או קיומם של ההספקה או השירותים לכלל - ייאשם בעבירה על צו זה."
12. בדומה לעבירה המקבילה בישראל, של הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מדובר במעין 'סעיף סל' שנועד להשלים את עבירת התקיפה. הגם שקיימים הבדלים ברורים בין הסעיפים, קיים ביניהם גם דמיון רב; כך בעיקר באשר ליסוד העובדתי, שלמעשה תהיה "
מסוגלות אובייקטיבית להפריע" ושהחייל או השוטר מלאו את תפקידם כחוק (י' קדמי, "
על הדין בפלילים", חלק שלישי, תשס"ו-2006, עמ' 1657-1660).
13. הצו בדבר הוראות ביטחון מהווה את ה"קודקס הפלילי" המשלים של אזור יהודה והשומרון. הצו מקנה סמכויות לחיילי צה"ל לעכב ולעצור מי שהינם חשודים בביצוע עבירות. תיקון מס' 93 לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 1584), התשס"ז-2007 (סעיפים 22-28 לנוסח המשולב של הצו בדבר הוראות בטחון), מסדיר ומעגן את סמכויות העיכוב הנתונות לחיילי צה"ל.
14. סעיף 22 לצו בדבר הוראות ביטחון קובע ש
עיכוב משמעותו הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי. ההגדרה הועתקה מהסעיף המקביל בישראל - סעיף 66 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). חייל רשאי לעכב כל אדם
כשקיים חשד, כי הוא עבר או עומד לעבור עבירה, או כי הוא בעל מידע ביחס לעבירה שהתבצעה או שעלולה להתבצע בזמן הקרוב. וזאת, על מנת לזהותו או להעבירו לחקירה.
15.
בישראל, סעיף 72(א) לחוק המעצרים מחיל על מבצע העיכוב את הוראות סעיף 24 לחוק בשינויים המחויבים. דהיינו, על מבצע העיכוב מוטלת החובה
להזדהות בפני החשוד,
בציון שמו ותפקידו,
להודיע לו מיד
על העיכוב ולהבהיר לו את
סיבת העיכוב בהקדם האפשרי; ניתן להימנע מחובת ההזדהות וההודעה על סיבת העיכוב, אם ברור בנסיבות העניין, כי הם ידועים למעוכב או אם מילוין עלול לסכל את העיכוב, לפגוע בביטחון מבצע העיכוב או לגרום להעלמת ראיה. נקבע בחוק במפורש שמילוי החובות האמורות הוא תנאי לחוקיות העיכוב.
16. בפסיקת בתי המשפט בישראל, נקבע כי שוטר
אינו רשאי להשתמש בכוח בביצוע העיכוב (ראו י' קדמי, "על סדר הדין בפלילים" (חלק ראשון עמ' 22-23; המ' 44/72
שמשי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 654; ע"פ 325/84
מאיר אברג'יל נגד מדינת ישראל לח(3) 373; ע"פ 136/51,
פרנקל
נ'
היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ה', 1602; ות"פ 40216/00 (מחוזי ת"א)
מדינת ישראל נ' יצחק כהן ואח', [פורסם בנבו; 31/12/00]).