החלטה בתיק ת"א 45042-02-12

1.         בפניי בקשה  שהוגשה על ידי המבקש, הנתבע מספר 2.

המדובר בבקשה שהוגשה במסגרת תביעה בה נתבע המבקש יחד עם הנתבע מספר 1 בתיק, הוא המשיב הפורמאלי לשלם למשיב 1 (להלן: "המשיב") סך של 1160,00 בגין מצג שווא שהוצג לו  על ידי המשיב הפורמאלי למתן שירות משפטי בהתאם לסעיף 20 לחוק לשכת עו"ד, תשכ"א- 1961 ובסיוע המבקש אשר נטען כי פעל בניגוד לסעיף 11ב' לחוק לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 האוסר על עו"ד לתת שירות משפטי ללקוח שהופנה אליו על ידי מי שאינו עורך דין הפועל למטרת רווח.

לטענת המשיב בכתב תביעתו, פנה למשיב הפורמאלי לשם מימוש זכויותיו על פי חוק הביטוח הלאומי ומול חברת הביטוח של מעסיקתו בגין תאונת עבודה שארעה בשנת 2006 ונפסקו לו בגינה 15% נכות.

לטענתו, המשיב הפורמאלי טיפל בענייניו כעו"ד ועשה שימוש בחותמת גומי של המבקש, קיבל מהמשיב סך של 16,000 ש"ח ולאחר מכן, נעלמו עקבותיו. בנוסף, טען שמעולם לא פגש במבקש ורק לאחר פניית בא כוחו, הודה המבקש שהמשיב הפורמאלי עשה שימוש בחותמת שלו ובידיעתו.

לטענתו, מעולם לא פגש המבקש על אף שזה אימת תצהירים ויפויי כח שלו וכאשר פנה לחברת הביטוח נדחה בטענות סף של התיישנות ועוד ומשכך עתר לקבלת סך שכר הטרחה ששילם, פיצוי בגין אובדן האפשרות לתבוע הגדלת אחוזי נכות והחמרה במצבו כלפי הביטוח הלאומי וחברת הביטוח בסך של 80,000 ש"ח ופיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות בסך של 20,000 ש"ח.

2.         המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שאין כל קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים המיוחסים לו בכתב התביעה, המוכחשים כשלעצמם לבין דחיית תביעת המבקש נגד המל"ל או התיישנות מול חברת הביטוח ומשכך, ביקש למחוק התביעה בהיעדר עילת תביעה.

            לטענתו, תביעת המשיב שהוגשה לבית הדין לעבודה כנגד המל"ל נדחתה מאחר ובית המשפט לא נתן אמון בטענות התובע ואף קבע שעדותו היתה לא מהימנה, מתחמקת ובולטת בחוסר קוהרנטיות ועוד ומאחר והתביעה נדחתה כיוון שבית הדין לא האמין לגרסתו העובדתית של המשיב, אין קשר סיבתי בין דחיית התביעה לנזק שנטען כי נגרם.

            אשר לטענה לפיה איבד המבקש האפשרות לתבוע חברת הביטוח נטען כי הטענה מנוסחת באופן כללי ולא מפורט ואף טענת התרמית אינה מבוססת דיה. כך גם נטען שלא צורפו המסמכים הרלוונטים ואף לא פורט אופן חישוב הנזקים.

3.         המשיב הפורמאלי טען בתגובתו כי דין התביעה להימחק על הסף גם כנגדו בהיעדר עילת תביעה, היעדר סמכות מקומית, טורדנות וקנטרנות התביעה ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. כן הפנה המשיב הפורמאלי לסעיפים הרלוונטים לעניין בכתב הגנתו.

אומר כבר עתה כי לא מצאתי מקום להידרש כלל בבקשה זו לטענות המשיב הפורמאלי אשר פרט טענותיו כטענות סף בכתב הגנתו ואלו יתבררו במסגרת הדיון בתיק וככל שמבקש שטענות הסף שטען יתבררו כבר עתה, יתכבד ויגיש בקשה נפרדת בתיק בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

4.         מנגד, טען המשיב שהטענות בדבר ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה אינן ברורות לו שכן לא ידע שהמבקש קשור לתיק זה ואף טען שמעולם לא פגש במבקש ולא העניק לו ייפוי כח לפעול בשמו.

            בהתייחס לעניין פירוט הנזק נטען שהתביעה שניהל המשיב הפורמאלי עבורו ואשר בדיעבד הסתבר כי טופלה על ידי המבקש היתה מול חברת הביטוח שמגד לצורך הכרה ב- 15% נכות צמיתה. כן טען המשיב שצרף המסמכים שהיו בידיו בעת פתיחת התיק וטען שיש לראות מעשי הצדדים כתרמית.

            בנוסף, לא הכחיש המשיב כי תביעתו נדחתה מאחר ובית המשפט לא נתן אמון בגרסתו אך טען שאין זה רלוונטי והכחיש כי פסק הדין נדחה מאחר ובית המשפט לא האמין לגרסתו העובדתית ומשכך ביקש לדחות הבקשה.

5.         דיון :

            כידוע, הלכה פסוקה היא, כי בכל הנוגע לבקשה למחיקה על הסף בית המשפט יעשה שימוש זהיר בסמכותו ולא ייעתר לבקשה ביתר קלות, מאחר והחלטה זו שוללת מהתובע את זכותו הבסיסית להביא עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 387). בית המשפט מכריע על גורל התביעה ללא שמיעת הטענות, ללא חקירה ודרישה של העובדות, אלא בבדיקה פורמאלית טכנית של כתב התביעה, על כן בית המשפט ינקוט באמצעי זה של מחיקה על הסף מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תמחק התביעה, ומן הראוי כי בית המשפט יעדיף פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה על פני פתרון דיוני פורמאליסטי (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרעין (2) 668, 671).       

            בעניין הנדון, מצאתי כי כתב התביעה כפי שהוגש אינו מגלה עילה.

            המשיב טען בכתב תביעתו כי ביקש למצות זכויותיו הן כנגד המל"ל והן כנגד חברת הביטוח שבטחה המעסיק.

            בהתייחס לטענותיו ביחס לתביעתו כנגד המל"ל, הודה המשיב כי נדחתה תביעתו בבית הדין לעבודה כיוון שבית המשפט לא נתן אמון בגרסתו שבמהלך האירוע התאונתי נפגע גם בראשו ולא רק בברך.

כך גם קבע בית המשפט בפסק דינו בעניינו של המשיב שם קבע: