רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
42792-02-11
26/04/2011
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
1. שלמה גפן
2. ליאב גפן
|
הנתבע:
1. יהודה אמיתי שלהבת סוכנות לביטוח(1991)בע"מ
2. יהודה אמיתי
3. משה עקיבא אמיתי
4. חיים אמיתי
5. אלעד כהנא
6. ארז שניאורסון (פורמלי)
עו"ד ס' סלע פלקס
עו"ד י' דוידוביץ
|
| החלטה |
האם בורר שנימק את פסק שנתן, רשאי לנמקו חרף הוראה בהסכם הבוררות הקובע, כי הבורר לא ינמק את הפסק? בתוך כך האם ניתן לקבוע כי פסק הבורר לוקה בחוסר סמכות?
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 10.2.11 בה"פ 47032-07-10, בו נדחתה התובענה לביטול פסק הבורר מן הטעם שהפסק נומק על ידי הבורר בניגוד להסכם הבוררות.
הרקע להליך
1. בין המבקשים למשיבים 1-5 התנהלו, במאוחד, מספר הליכים משפטיים בבית המשפט השלום בירושלים. בסופו של דבר הוסכם להפנותם להליך בוררות בפני כבוד הבורר, עו"ד ארז שניאורסון.
אין מחלוקת כי בהסכם הבוררות נקבע, שפסק הבוררות לא יהיה מנומק ומודגש כי הבורר לא ינמק את פסקו. אף בית המשפט קמא קובע כי: "
קיים בסיס איתן מלשון ההסכם לאומד דעתם של המבקשים ופרשנותם להסכם, כי לא ינומק הפסק" (שם בעמוד 3, סעיף 9, שורות 11-12) וראה גם "
... שציפייתם הייתה בדין שלא ינומק הפסק לפי לשון ההסכם" (שם).
טיעוני הצדדים
2. המבקשים טוענים כי במתן ההנמקה, חרג הבורר מסמכותו ופגע בזכותם הבסיסית לשמירה על שמם הטוב ולמניעת פגיעה אפשרית בעסקיהם עקב ההנמקה. הפגיעה של הפסק במתכונתו זו חמורה לדידם, לאור עיסוקו של המבקש מס' 1 כסוכן ביטוח ושל המבקש מס' 2
, כמנהל שווק בחברת ביטוח.
המבקשים טענו, כי הבורר התעלם מהתראות שנשלחו אליו בדרישה להימנע מהנמקה, אלא שהבקשה נדחתה, והבוררות התנהלה לדבריהם בתמצית: "ניהול לא הוגן של הליך הבוררות", דבר שפגע באמון שלהם בבורר, מבלי שהועלה קיומו של חשש למשוא פנים או תרמית מצידו. כן לא הכריע הבורר בכל טענותיהם ובין היתר לדון בנושאים שהוכרעו קודם לכן בפסק הדין חלוט.
3. המשיבים 1-4 דחו את טענת המבקשים לקיומה של עילת ביטול בגין ההנמקה. לשיטתם, על פי הוראת סעיף 24 (6) לחוק הבוררות, הפסק צריך להיות מנומק. לפיכך, בהיעדר הוראה בהסכם השוללת ו/או האוסרת על הבורר לנמק את הפסק כי אם קיומו של פטור בלבד מחובת הנמקה, היה בידי הבורר, לפי שיקול דעתו, לצרף הנמקה. הבורר, נתן לצדדים הזדמנות ליתן את עמדתם לשאלת ההנמקה לאור פנייתו של ב"כ המבקשים אליו בנידון בטרם ניתן הפסק. משהוגשו תגובות הצדדים לבורר, היה בידי המבקשים להודיע לבורר כי ככל שתינתן הנמקה, הם יבקשו לבטל את הפסק. כך גם, היה בידיהם לבקש מהבורר למחוק מהפסק את ההנמקה, מיד לאחר שהוא הומצא לידיהם. זאת לא עשו המבקשים והגישו את הבקשה, למרות שבכך הם אלה שויתרו על פרטיותם, לכאורה. לאור התנהלות זאת, טוענים המשיבים כי המבקשים, ביכרו להמתין עד למתן הפסק. עתה משניתן הפסק אשר אינו נושא חן בעיניהם, הגישו את הבקשה בניסיון להתחמק מקיומו.
המשיבים 1-4 מציינים, כי הבורר דן בכל הסוגיות שהובאו בפניו והכריע במלוא הטענות. לעניין קיומה של הנמקה, טענו המשיבים כי ניתן להסיר את חששם של המבקשים מפני גילוי ההנמקה לציבור, במתן הפסיקתא בלבד ומבלי שיהיה צורך להציג בדרך כלשהי את פסק הבורר בעצמו.
4. המשיב 5 טען, כי הבורר לא הפר את הסכם הבוררות הואיל ואינו צד בו. עומדת לבורר הזכות לנמק את הפסק שכן, הדבר לא נאסר עליו. גם לשיטתו, לא קיימת עילת ביטול הואיל ולא הייתה חריגה מסמכות במתן ההנמקה. אילו סברו המבקשים, עובר למתן הפסק, כי הבורר יחרוג מסמכותו במתן ההנמקה, היה עליהם לטעון זאת בטרם ניתן הפסק. ככל חריגה מהותית, יש להעלות את הטענה בגינה במסגרת הבוררות ולא לאחרי שניתן פסק הבוררות.
דיון
5. ביום 14.5.09 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום כי הם הסכימו להפנות את כל המחלוקות ביניהם להכרעתו של בורר שהינו מומחה בתחום הביטוח ובעל השכלה משפטית, וכי ינסו בתוך 14 יום להגיע להסכמה על זהותו, תוך שהם מתווים את דרך ניהול הבוררות, וכן הוסיפו:
"פסק הבורר לא יהיה מנומק והצדדים יהיו רשאים לבקש את אישורו בבית המשפט המוסמך. הצדדים מתחייבים לפעול בתום לב ולהמנע מהשמצות זה כנגד זה". (שם, 8).
בהחלטתו מאותו יום קבע בי ת המשפט כי הצדדים יגישו תוך 30 יום מסמך סופי בנדון.
בהמשך, חתמו הצדדים ביום 23.9.09 על הסכם בוררות, כדלקמן:
"הואיל: ובין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים שונים במספר ערכאות.
והואיל: ובהתאם להחלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 14/5/2009, הצדדים מעבירים את מכלול הסכסוך ביניהם להליך בוררות.
והואיל: והצדדים ביקוש וקיבלו את הסכמתו של עו"ד ארז שניאורסון לשמש כבורר.