1. המבקש, שהינו יו"ר ועד העובדים של בנק ישראל בירושלים וחבר הוועד הארצי של עובדי הבנק, הגיש בקשה זו שלפנינו, להשהות או לעכב את יישום תוצאתו של מכרז למשרת מנהל אגף משאבי אנוש בבנק ישראל (להלן - הבנק), להורות כי הזוכה במכרז, הגב' אלחנתי, לא תכהן בתפקיד זה בבנק, וכי יומצאו לידי בית הדין ולידיו כלל מסמכי המכרז ובמיוחד פרוטוקול המכרז.
בתגובתם לבקשה ביקשו המשיבים, בין היתר, לדחות או לחלופין למחוק את הבקשה על הסף, ובבקשתם זו נדון בהחלטתנו זו.
2. המבקשים 1-4 ו-6-8, שהינם הבנק, נגיד הבנק הפרופ' סטנלי פישר, מנכ"ל הבנק מר חזי כאלו, ועדת המכרזים שדנה במכרז שבו מדובר, הזוכה במכרז - הגב' ענת אלחנתי, היועצת המשפטית של הבנק הגב' טידה שמיר, ומבקרת הפנים של הבנק, הגב' שולה מישלי, טוענים כי יש לדחות או למחוק את הבקשה על הסף ככל שהיא נוגעת למשיבים 2-8 בשל העדר יחסי עובד-מעביד בינם לבין המבקש. משכך נעדר בית דין זה סמכות עניינית לדון בבקשה נגדם. המבקש הוא עובד של הבנק, ורק בינו לבין הבנק מתקיימים יחסי עובד-מעביד.
מוסיפים המשיבים וטוענים כי יש לדחות את הבקשה מחמת העדר מעמד למבקש, שכן ההסכמה שניתנה על ידי נציג הוועד המכהן בוועדת המכרזים כמוה כהסכמת נציגות העובדים כולה, והיא מחייבת את כל חברי הועד לרבות המבקש, מה גם שהמבקש לא נמנה עם המועמדים למשרה, ולא נפגע מן ההחלטה שהתקבלה. המשיבים טוענים עוד כי יש לדחות את טענת המבקש כי הינו בגדר עותר ציבור, הן משום שאין מדובר בעניין המעלה שאלה קונסטיטוציונית חשובה, או חשש לפגיעה חמורה בשלטון החוק, והן משום שהמבקש מונע ממניעים זרים, והוא בא לבית הדין בחוסר ניקיון כפיים, שכן אינו מציג בפני בית הדין את התמונה המלאה בכל הנוגע ליחסיו עם הבנק ועם הגב' אלחנתי, אשר השתתפה בשימועים שאליהם נקרא. הבקשה לוקה גם בשיהוי מהותי, שכן המכרז התקיים כבר ביום 4.8.11, וביום 14.8.11 נכנסה הזוכה, הגב' ענת אלחנתי, לתפקידה, ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 23.8.11.
3. גם המשיב 5, מר צבי גרף, שהינו חבר ועדת המכרזים, מבקש למחוק או לדחות את הבקשה נגדו על הסף. מר גרף מצטרף לטיעוני המשיבים שפורטו לעיל, ומוסיף כי הסעדים והטענות המופנים כלפיו מתייחסים לפעולתו במסגרת ועדת המכרזים, ואין כל יריבות אישית בין המבקש לבינו, כי המבקש עצמו הינו חבר ועד, והוא אמור לדעת כי על פי ההסכמים הקיבוציים הקיימים בבנק כי רק לוועד הארצי יש זכות עמידה בעניין מכרזים ארציים, וכי הצטברות העילות העומדות בבסיס הבקשה למחיקה על הסף מצדיקות את מחיקתה.
4.
העדר סמכות עניינית
אין כל ספק כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המבקש לבין המשיבים 2-4 ו-6-8. המבקש הינו עובד בנק ישראל, וקיימים יחסי עובד-מעביד בינו לבין הבנק בלבד. משכך נעדר בית הדין סמכות עניינית לדון בבקשות נגד המשיבים הנ"ל. בבקשה נטען כי המשיב 2 - נגיד הבנק - סירב למסור למבקש מידע אודות הליכי המכרז. פעולה מעין זאת, אם נעשתה, ואיננו קובעים כמובן דבר בשלב מקדמי זה של ההליך, נעשתה על ידי נגיד הבנק בתוקף תפקידו זה, וכל טענה מסוג זה יש להעלות נגד הבנק. דברים אלה נכונים גם לגבי המשיבים האחרים. לפיכך נמחקים משיבים אלה מן הבקשה.
גם בין המבקש למשיב 5 אין יחסי עובד-מעביד. המבקש טוען כי מר גרף הפר את חובת הדיווח, כאשר לא דיווח כי ישב בוועדות מכרזים של הגב' אלחנתי, ועל קשריו עם מנהל חטיבת משאבי אנוש הקודם ועוד. אף כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך נאמר כי ספק אם מדובר בפגם. כאשר מדובר במכרז פנימי, ובעובדים העובדים במקום עבודה אחד שנים רבות, היכרות עם המתמודדים ואף ישיבה במכרזים קודמים אינה נראית על פניה כפגם. מכל מקום, מר גרף הינו נציג הוועד הארצי של הבנק בוועדת המכרזים. טענות מסוג זה על המבקש להפנות לוועד הארצי אשר שבחר במר גרף כנציגו לוועדת המכרזים, שהרי הוועד הארצי ידע באילו מכרזים מדובר, והיה עליו לדעת כי מר גרף ישב גם במכרזים קודמים. לפיכך נמחק גם מר גרף מן הבקשה.
5.
עותר ציבורי
זכות העמידה לעותרים ציבוריים הורחבה זה מכבר (ראו למשל בג"צ 910/86 רס"ן (מיל) יהודה רסלר ואח' נ' שר הבטחון, פ"ד מב(2) 441). ההלכות שנקבעו בבית המשפט לעניין עותר ציבורי הוחלו גם בבתי הדין לעבודה, וכך נפסק בעניין זה:
"... הוכרה בפסיקת בית דין זה זכות העמידה של "העותר הציבורי", אשר אין לו כל עניין אישי בתביעה, אלא בא הוא להלין כנגד קבלתם לעבודה או מינויים של עובדים במגזר הציבורי בשם 'האינטרס הציבורי'.ובעניין זה נפסק כי:
'בית הדין לעבודה הוא האכסניה הנכונה והראויה ולו הוקנתה הסמכות הייחודית לדון בסכסוך שעילתו ביחסי עובד-מעביד, גם כאשר המדובר הוא בעובד ציבור, או בעשיית מינוי או ביטולו על ידי רשות ציבורית. סמכות זו עומדת לבית הדין לעבודה, בין היתר, גם כשהמדובר הוא ב'עתירה ציבורית' שעניינה ביחסי עבודה ישירים או נגזרים...נ
שעריו של בית הדין לעבודה אינם נעולים ופתוחים הם בפני ה'עותר הציבורי', ואמות המידה בכל הנוגע לזכות העמידה של ה'עותר הציבורי' בבית הדין לעבודה, כמוהן כאלה החלות בבית המשפט העליון, כפי שנקבעו זה מכבר' (עע 1233/01 יהודה אוריאלי ואח' - עיריית הרצליה פד"ע לז, 508, וראה גם דב"ע 98/180- 3 רחמים תשרה - איגוד ערים (שירותי כבאות) ראשון לציון ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לב(1), 94 והאזכורים בסעיף 26 לפסק הדין).ב
ואולם במקרה זה נטען כי אין לראות במבקש עותר ציבורי, שכן לא מתעוררת בענייננו שאלה בעלת אופי קונסטיטוציוני, ואין גם חשש לפגיעה בשלטון החוק.
השאלה האם מינויו של עובד ציבור נעשתה כדין אם לאו חוסה גם היא תחת כנפיה הרחבות של ההגנה על שלטון החוק, שהרי אם נעשה מינוי כלשהו שלא כדין, ואין אנו קובעים כמובן דבר בשלב מקדמי זה של ההליך בענייננו, יש בכך, בראיה רחבה, פגיעה בשלטון החוק. ואכן כך נפסק בעניין זה:
"בית הדין לעבודה הוא האכסניה הנכונה והראויה ולו הוקנתה הסמכות הייחודית לדון בסכסוך שעילתו ביחסי עובד-מעביד, גם כאשר המדובר הוא בעובד ציבור, או בעיית מינוי או ביטולו על ידי רשות ציבורית. סמכות זו עומדת לבית הדין לעבודה, בין היתר גם כשהמדובר הוא ב'עתירה ציבורית שעניינה ביחסי עבודה ישירים או נגזרים...'
שעריו של בית הדין לעבודה אינם נעולים ופתוחים הם בפני ה'עותר הציבורי' ואמות המידה בכל הנוגע לזכות העמידה של ה'עותר הציבורי' בבית הדין לעבודה כמוהן כאלה החלות בבית המשפט העליון, כפי שנקבעו זה מכבר" (ע"ע 1233/01 יהודה אוריאלי ואח' - עיריית הרצליה פד"ע לז, 508, וראו גם דב"ע 3-180/98 רחמים תשרה - איגוד ערים (שירותי כבאות) ראשון לציון ואח', עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לב(1) והאזכורים בסעיף 26 לפסק הדין).
על כן יש לדחות את הטענה כי לא מתעורר בענייננו נושא בעל אופי ציבורי וחוקתי שיש לו נגיעה ישירה לקידומו של שלטון החוק (בג"צ 1/81 ויקי שירן ואח' נ' רשות השידור ואח', פ"ד לה(3) 365).
6. טענה נוספת בפי המשיבים, והיא כי אין לראות את המבקש כעותר ציבורי, שכן הוא מונע ממניעים זרים. זאת, משום שקיים סכסוך בין המבקש לבין הבנק הנוגע להפרות משמעת של המבקש, ובהן הדלפת מידע לתקשורת, ואי מילוי דוחו"ת נוכחות (ראו נספחים בנ/4 א-ג, ובנ/5א ו-ב). יתר על כן, המבקש זומן לישיבות שימוע שבהן השתתפה גם הגב' אלחנתי, והיא אף כתבה לו מכתב התראה (נב/6). על כן, למבקש אינטרס אישי פסול בקשתו זו.