ה"פ 31697-05-15 זכות נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1. לפניי "בקשה בהולה לעיכוב הליכי מימוש" שהגישו המבקשים. במסגרת בקשה זו עותרים המבקשים לכך שבית משפט זה יורה על עיכוב ביצוע הליכי מימוש דירת המגורים שלהם המצויה ברחוב הרצל ברמלה (גוש 4346 חלקה 467) (להלן: "הדירה") בהם החל לנקוט המשיב – בנק מזרחי טפחות.

2. הרקע לבקשה זו הינן הלוואות שנתן המשיב למבקשים אשר הובטחו באמצעות רישום משכנתא על הדירה. יצוין, כי אין מדובר בהלוואות ששימשו לרכישת הדירה, אשר נרכשה, כך לפי האמור בתצהיר המבקש, לפני כ-20 שנים. המבקשים לא עמדו בהחזר תשלומי המשכנתא וביום 20.6.13 פתח המשיב נגד המבקשים תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. ביום 13.4.15 מונה על ידי רשם ההוצאה לפועל כונס נכסים על הדירה לצורך מימושה. בד בבד עם הגשת הבקשה שלפניי הגישו המבקשים אל בית משפט זה תובענה (המרצת פתיחה) במסגרתה הם עותרים לקבל סעד הצהרתי ולפיו הסכמי ההלוואות ומסמכי השעבוד שנחתמו בין המבקשים למשיב בטלים. בתובענה נטען, כי המבקשים הינם אנשים פגועי נפש הסובלים מבעיות נפשיות קשות ומוכרים על ידי מערכת הבריאות. עוד נטען, כי המשיבים מתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי, אשר ניתנות להם על רקע מצבם הנפשי; כי הדירה היא דירת המגורים שלהם; וכי אין להם נכסים אחרים. לפי הטענה, במועדים שונים אישר המשיב מתן הלוואות בסכומים שונים למבקשים תוך שעבוד של הדירה. המבקשים טוענים, כי בשים לב להכנסתם הדלה ולמצבם הנפשי המעורער – אותו ניתן לזהות, כך נטען, משיחה קצרה עם המבקשים – היה על הבנק לסרב לתת להם הלוואות. המבקשים טוענים עוד, כי המשיב אף עודד אותם ליטול הלוואות. במצב דברים זה טוענים המבקשים, כי המשיב הפר את החובות החלות עליו כבנק כלפי לקוחותיו; הפר חובות מכוח דיני החוזים; ואף התרשל כלפי המבקשים. על יסוד האמור עותרים המבקשים במסגרת התובענה שהגישו, כאמור, לקבל סעד הצהרתי ולפיו הסכמי ההלוואות והשעבודים בטלים.

3. במסגרת הבקשה שלפניי – שהיא בקשה לסעד זמני – טוענים המבקשים, כי מגמת הפסיקה היא להיעתר לבקשות שעניינן עיכוב הליכי פינוי דירת מגורים, כמו במקרה שלפנינו. בהקשר זה טוענים המבקשים, כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים בבירור לטובתם, שכן אם לא יעוכבו הליכי מימוש הדירה הם ימצאו את עצמם ללא קורת גג, ומאידך למשיב לא ייגרם כל נזק אם הליכים אלה יעוכבו עד שתינתן הכרעה בתובענה העיקרית.

4. ביום 7.6.15 הגיש המשיב "בקשה לסילוק התובענה על הסף", ובקשה נוספת "להארכת מועד להגשת תגובה להגשת תגובה לבקשה לעיכוב הליכים". במסגרת בקשה זו ביקש המשיב להאריך את המועד להגשת תגובה לבקשה שלפניי עד למתן הכרעה בבקשתו לסילוק התובענה על הסף. בהחלטתי מיום 8.6.15 ציינתי, כי סדר הדברים הנכון הוא שיש לדון תחילה בבקשה שלפניי ולאחר מכן, במסגרת הדיון בתובענה העיקרית, תידון הבקשה לסילוק על הסף. בהחלטתי העליתי את האפשרות שהמשיב יסכים לעיכוב ביצוע הליכי המימוש, והתיק העיקרי יוקצה למותב אשר ידון בבקשה לסילוק על הסף. עוד קבעתי בהחלטתי, כי ככל שהמשיב מתנגד לעיכוב הליכי המימוש עליו להגיש את תגובתו.

5. המשיב הגיש את תגובתו לבקשה ובמסגרתה הודיע כי הוא מתנגד לה. נטען, כי המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו לצורך קבלת בקשה לסעד זמני. כך נטען, כי התובענה כלל איננה מגלה עילה, וכי גם לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. עוד טוען המשיב, כי המבקשים השתהו בהגשת הבקשה שלפניי, וזאת משום שכבר לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל נגד המבקשים (ביוני 2013) העלו המבקשים טענות דומות נגד המשיב (עושק וכיוצ"ב) ורשם ההוצאה לפועל הפנה אותם (בהחלטה מיום 20.10.13) אל בית המשפט המוסמך על מנת לשטוח שם את טענותיהם. לפי הנטען, הדבר נעשה על ידי המבקשים רק לאחר שמונה כונס נכסים למימוש הדירה (כאמור, ביום 13.4.15).

    

    

    

   דיון והכרעה