1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום מתוקן, שבעובדותיו ובעבירות המיוחסות להם בו, הודו הנאשמים.
נאשם 1, הורשע, על סמך הודאתו, בעבירה של קשר לפשע וסחיטה באיומים, על פי סעיף 499 וסעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
"החוק"). ואילו נאשם 2, הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של סיוע לסחיטה באיומים, לפי סעיף 428, בצירוף סעיף 31 לחוק.
בתיק זה נשמעו חלק מראיות התביעה ובתוך אלו נשמעה גם עדות המתלונן, יצחק דהן. לאחר שנשמעו אותן ראיות הגיעו הצדדים להסדר טיעון, על פיו הודו בכתב אישום מתוקן, כאשר אין הסכמות, לעניין העונש, בין הצדדים.
2. העובדות נשוא כתב האישום מעלות, כי בין נאשם 1 למתלונן הייתה הכרות קודמת. במועד בלתי ידוע, נודע לנאשם 1 כי למתלונן ושותפו, ש.כ., סכסוך עסקי, עם אדם בשם סבח. התברר כי נאשם 1 קשר עם אחרים, שזהותם לא הובררה, לסחוט את המתלונן. תחילה התקשר נאשם 1 למתלונן וביקשו לקיים עמו פגישה. המתלונן ניסה להתחמק מכך ובהמשך, בתאריך 27.11.11, חזר והתקשר נאשם 1 למתלונן, וזה נאות לקבוע עמו פגישה, בלית ברירה, בבית קפה, בקניון "שבעת הכוכבים", בהרצליה.
לפגישה הגיעו נאשם 1, בצוותא עם נאשם 2. מכשיר הטלפון הסלולרי של המתלונן נלקח ע"י נאשם 1, והועבר לנאשם 2, שתפקידו היה לשמור על המכשיר לבל יוכל המתלונן להתקשר באמצעותו לעזרה, או להקליט את תוכן השיחה.
3. בהמשך, הצטרפו לשיחה שהחלה, שניים, שהוגדרו על ידי נאשם 1 "אנשים מהצפון", שהציגו את עצמם כחיילים בארגון פשע (להלן:
"האחרים"). נאשם 2 המשיך לאבטח את הפגישה, והשגיח שאנשים לא יתקרבו לעבר המסובים, וזאת במטרה לסייע לנאשם 1 ולאחרים, בהמשך ביצוע העבירה. במהלך אותה פגישה הודיעו האחרים למתלונן כי הוא ושותפו העסקי, ובני משפחתם, מצויים תחת מעקב. הם הוסיפו איומים כי יפגעו ביקרים לו, וטענו כי הגיעו בקשר לחוב לסבח. המתלונן התעקש כי אין הוא חייב דבר לסבח, ואז הודיעו האחרים כי סבח "אינו בתמונה", והמתלונן חייב להם כעת, סכום של 1.5 מיליון ש"ח, ואם יסרב לשלמו, ידעו כיצד לגבות את התשלום, ואף יגרמו לו נכות קשה.
4. במהלך הפגישה גם ציין נאשם 1 בפני המתלונן כי כדאי לו לשתף פעולה עם האחרים, מאחר ומדובר באנשים מסוכנים.
המתלונן ביקש מנאשם 1 והאחרים, לקבוע מפגש במעמד סבח, ומפגש כזה נקבע לתאריך 29.11.11., בעפולה.
בתאריך 28.11.11, הגיש המתלונן תלונה במשטרת ישראל, ואז התבקש לערוך שיחות יזומות עם נאשם 1. בתאריך 29.11.11, התקשר נאשם 1 למתלונן, פעמיים, והודיעו לו כי הוא והאחרים שותפים עם סבח בחוב, ונבדקת אפשרות כיצד ישולם החוב לנאשם 1 והאחרים, וסבח לא יוכל לפנות אליו יותר.
5. העובדות שתוארו לעיל מעלות בעליל כי נאשם 1 היה זה שיזם את הבאת האחרים שאיימו על המתלונן וחבר אליהם לצורך מעשה הסחיטה באיומים. במהלך אותו מפגש, בבית הקפה, הושמעו איומים קשים כנגד הנאשם והוזכרה גם אפשרות של פגיעה בשלומם של אנשים היקרים לו, כפי שפורט לעיל.
מתברר כאמור כי המתלונן ביקש להתחמק מנאשם 1, מקיום הפגישה, אך נאשם 1 לא הניח לו. האחרים ונאשם 1 לא היססו מלהודיע למתלונן על קיומו של חוב עצום של 1.5 מיליון ש"ח, ש"הומחה" לו ולאחרים, כאשר אותם אחרים הציגו עצמם גם כחברים בארגון פשיעה.
סנגורם של הנאשמים, עו"ד שטרצר, טען למידת חומרה פחותה בנסיבות האירוע. לעניין זה ציין הסנגור כי חלקו של נאשם 1 בכל מהלך האירוע היה מצומצם וכי האיומים נשמעו מפיהם של האחרים ולא מפי נאשם 1. הסנגור גם הגיש אסופה של פסקי דין שלטעמו מגלמים מעשים העולים בחומרתם על אלו של הנאשם, ובהם נגזרו עונשים שנעו בין עבודות שירות ל-12 חודשי מאסר בפועל, לכל היותר, כשרמת ענישה שהוא מבקש לאמץ בעניינו של נאשם 1, הינה של מאסר בפועל לתקופה קצרה.
אשר לנאשם 2, נטען, כי הוא נקלע באקראי לאירוע, משנתלווה לנאשם 1, ומסתבר כי מלכתחילה לא יוחסה לו גם עבירת הקשר וחלקו באירוע מצומצם ופעוט. בעניינו טען הסנגור כי ניתן להסתפק בעונש מאסר מותנה או בעונש מאסר קצר בפועל, בעבודות שירות.
7. המתווה שנקבע בסעיף 40 (ב) לחוק העונשין, לעניין הענישה הראויה, הינו קיומו של יחס הולם, בין חומרת העבירה ונסיבותיה, ומידת אשמו של הנאשם. בית המשפט אמור לקבוע מתחם עונש הולם, ועליו להתחשב בשם כך בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ראה סעיפים 40ב. ו-40ג. לחוק העונשין).
הערך החברתי שנפגע, במקרה זה, עניינו הפגיעה באוטונומיה ובחופש הבחירה של הזולת, ולצד זאת יש גם להדגיש את הפגיעה הניבטת, מהתנהגות המשדרת אלימות וסחיטה, לשלוות הנפש של הקורבן.
לעניין קביעת מתחם העונש ההולם, יש לציין, לצד החומרה, ככל שהדברים נוגעים לנאשם 1, כי מדובר במעשה מתוכנן מתחילתו ועד סופו, כשנאשם 1 הינו בגדר דמות מרכזית במעשה הסחיטה. מתברר כאמור, כי היה במכלול התנהגותו של נאשם 1, בהצטרפות האחרים, כדי להטיל אימה על המתלונן, כאשר לאותה "שיחה", שורבבו גם, כפי שפורט לעיל, דברי איום על חיי הקרובים ביותר לנאשם.
8. יש להדגיש את חומרתה רבה של העבירה, כאשר מלבד הטלת אימה על הקורבן, מתברר כי מדובר בהתנהגות סחטנית, הנערכת לאור יום, ללא מורא הדין.
לעניין מתחם הענישה הוגשו על ידי הצדדים פסקי דין שונים, כך מפנה ב"כ המאשימה ל
ע"פ 8591/10 נחום נ' מדינת ישראל, בו נגזר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, על מעשה של סחיטה באיומים, הנוגע לגביית חוב, שגם בו לא הופגן פן של אלימות.
עוד מפנה התובע ל
עפ"ג 45995-06-11 (בית משפט מחוזי תל-אביב) מדינת ישראל נ' זיריסינאי, בו הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל, על מי שפעל לסחיטת אדם, שהיה קרוב משפחה של אישה שביקשה להגיע לארץ, ללא היתר.