1. לפני בקשה לתיקון כתב ערעור. עניינו של ההליך הוא בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.10.04, לפיו חויבו המבקשים בהליך אזרחי בקנס בסך 1,400,000 ש"ח בגין עבירת בנייה בסטייה מהיתר של חמש יחידות דיור (להלן: "היחידות"). המבקשים הורשעו בעבירה זו בהליך פלילי במסגרת הסדר טיעון בשנת 2000. המדובר בקנס לתשלום "כפל שווי" לפי סעיף 219(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. מכאן הערעור. ביום 31.7.05 נערך קדם-ערעור בפני כב' השופטת א' חיות, ובו העלו המבקשים לראשונה חלק מן הטיעונים אותם הם מבקשים להוסיף לכתב הערעור. הוסכם בין הצדדים כי המבקשים יעבירו למשיבה את החומר שבידיהם לשם בדיקתו. לאחר בדיקת החומר הודיעה המשיבה כי למרות שאינה משנה את עמדתה לגופו של עניין, היא מסכימה לסיום התיק בהסדר פשרה לפיו יופחת "כפל השווי", אך הצעה זו נדחתה על ידי המבקשים. לפיכך החליטה כב' השופטת חיות בקדם-ערעור נוסף מיום 12.3.06, כי התיק יקבע לדיון.
2. המבקשים מבקשים לתקן את כתב הערעור בדרך של הוספת טיעונים והגשת ראיות נוספות. לעניין הטיעונים שהוספתם מתבקשת, דובר,
ראשית, בטיעונים לעניין היעדר סמכות המשיבה לנהל את ההליך בבית המשפט קמא. המבקשים טוענים כי הן ההליך הפלילי והן ההליך האזרחי התנהלו בלא שנטלה המשיבה - הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה - את סמכויותיה של הוועדה המקומית כדין. בנוסף, המבקשים טוענים כי בא כוח המשיבה לא היה מוסמך מלכתחילה להגיש כנגד המבקשים כתב אישום, וכן לא הציג לפני בית המשפט קמא ייפוי כוח כדין. המבקשים טוענים כי נפלו בהליכים שהתנהלו כנגדם פגמים היורדים לשורשיהם ועל כן מאיינים אותם.
שנית, מדובר בטיעונים לעניין קיומו של היתר לבניית היחידות מאת הועדה המקומית לתכנון ולבנייה במחוז חיפה (להלן: "הוועדה המקומית"), ולעניין טיפול הועדה המקומית במתן היתרי הבנייה בעניינם של המבקשים. המבקשים טוענים, כי בשל היתרים אלה לא היה מקום מלכתחילה להגיש כנגדם את כתב האישום שעל בסיסו הורשעו, וממילא את התובענה לתשלום כפל השווי לבית המשפט קמא. המבקשים מוסיפים כי טיעונים אלו נסמכים על נתונים שהובאו לידיעתם רק לאחר הגשת הודעת הערעור, ושחלקם הוצגו והועברו למשיבה בישיבת קדם הערעור שנערכה בעניין הנדון. לעניין הראיות הנוספות אותן מבוקש להוסיף, נטען,
ראשית, כי יש לצרף את החלטת הועדה המקומית לאשר את בניית היחידות. המבקשים טוענים, כי רק לאחרונה, במסגרת ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה, הצליחו לצלמה מתוך תיק הוועדה המקומית בעניינם.
שנית, מדובר בהחלטת וועדת הערר שליד הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז חיפה הנוגעת להחלטותיה הקודמות של הוועדה המקומית בעניין בניית אחת היחידות. מהחלטה זו עולה - כנטען - כי מעולם לא הייתה קיימת מניעה תכנונית או אחרת להעניק למבקשים את ההיתר לבניית היחידות. המבקשים טוענים כי מסמכים אלו הועברו לידי המשיבה במסגרת קדם הערעור. לטענת המבקשים, לאור העובדה שבמסגרת ההליך האזרחי הוטלו עליהם סנקציות פליליות מיסודן, יש להקל בהתייחסות לבקשתם לתיקון כתבי טענות. זאת, ביחוד כשמדובר בנתונים מהותיים בעלי השפעה של ממש על המחלוקת בין הצדדים.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה הבקשה הוגשה באיחור רב, שכן הוגשה כשנה וחצי מאז הוגש הערעור, וכשלושה וחצי חודשים לאחר שתמו הליכי קדם-הערעור. בנוסף, טוענת המשיבה כי התיקון המבוקש יפגע בה שלא כדין, שכן תאלץ להתייחס לטיעונים העובדתיים והמשפטיים החדשים, על אף שדינם להידחות על הסף. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי המבקשים לא העלו את הטיעונים החדשים אותם הם מבקשים להוסיף בהליכים הקודמים הרבים שהתנהלו בעניינם, הן הפליליים והן האזרחיים. המבקשים אף לא מסבירים בבקשתם מדוע הם מעלים טיעונים אלו רק בשלב זה, למרות היותם מיוצגים בהליכים דלמטה. המשיבה מוסיפה, כי בחסות הבקשה לתיקון כתב הערעור דנן, מבקשים למעשה המבקשים הוספת ראיות חדשות אשר נועדו לתמוך בטיעונים שלא הועלו בפני בית המשפט קמא, ושהיו בידי המבקשים בעת קיום ההליך בבית המשפט קמא, או שניתן היה להשיגן בשקידה סבירה. לפיכך המשיבה טוענת כי גם לו היתה מוגשת בקשה להוספת ראיה כדין, דינה היה להידחות. לטענת המשיבה, המבקשים העלו את טיעוניהם החדשים בקדם הערעור מיום 31.7.05 שהתקיים בעניינם. לפנים משורת הדין, המשיבה הסכימה לבחון טיעונים אלו על מנת להגיע להסכמה שתייתר את הדיון בערעור דנן, אך לא הייתה בכך משום הסכמה לתיקון כתב הערעור. המשיבה מוסיפה, כי תצהיר המבקשים המצורף לבקשה הינו סתמי ומתייחס אך ורק למועד הגשת הבקשה ולא לגופה. בנוסף טוענת המשיבה כי הבקשה דנן אינה עומדת במבחנים הקבועים בדין לתיקון הודעת ערעור, שכן אין בה כדי לסייע לבית משפט זה להכריע בשאלות שבמחלוקת. לאור כל זאת טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.
4. בתשובתם לתגובת המשיבה טוענים המבקשים, כי בניגוד לטענת המשיבה לא יכלו להעלות בשלבים מוקדמים יותר את הטענה לפיה למעשה קיים היתר מאת הוועדה המקומית לבניית היחידות, משום שלא יכלו להשיגו עד לאחרונה. המבקשים מוסיפים, כי הבקשה דנן הוגשה על-פי הנחיות בית משפט זה בפסיקתו לשם הוספת נימוקי ערעור - שזהו טיב הבקשה דנן - ולא לשם צירוף ראיה נוספת, ולפיכך הוגשה כדין. לחילופין טוענים המבקשים כי גם אם אוצרת הבקשה דנן בחובה בקשה לצירוף ראיות נוספות, הרי שדינה להתקבל שכן עומדת היא במבחני הפסיקה.
5. לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לתיקון הערעור להידחות. בעניינינו יש להפריד בין הראיות הנוספות והטיעונים המתבססים עליהן, ובין יתר הטיעונים שהוספתם מתבקשת. לעניין הראיות שהוספתן התבקשה, הרי שאין חולק כי אלה לא הובאו בפני בית המשפט קמא. לפיכך רשאים המבקשים להגיש בקשה להוספת הראיות על-פי סדרי הדין לבית משפט זה. בהינתן החלטה בבקשה כזו, אם תוגש, ועל פיה יתאפשר צירוף ראיות נוספות (ואיני מביע בכך כל עמדה לגופו של עניין), יוכלו המבקשים לשוב ולהגיש בקשה להוספת טיעון בגין הראיות הנוספות וזו תישקל בשים לב, בין היתר, להחלטת בית המשפט קמא שלא לאפשר משלוח הודעת צד ג' לועדה המקומית. באין החלטה כזו, לא ניתן בנסיבות המקרה להתיר טיעון נוסף המבוסס על ראיות שלא צורפו כדין. ממילא, נדחית בשלב זה הבקשה להוספת טיעון לעניין קיומו של היתר הבניה והתנהלותה של הועדה המקומית.
6. אשר ליתר הטיעונים שהוספתם מתבקשת - היינו הטיעונים בעניין היעדר סמכות המשיבה לנהל את ההליך בבית המשפט קמא, כשלים בדרך פעולתה או היעדר יפוי הכוח של עו"ד בלוק - הרי שאין חולק בדבר הסמכות לאפשר תיקון הערעור אף בשלב זה, והכל כאמור בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. השאלה היא, אפוא, שאלה של שיקול דעת. כבר נקבע כי השימוש בסמכות הקבועה בתקנה זו לעניין תיקון הודעת הערעור בשלב בו טרם הוגשו סיכומים בכתב או התקיים דיון בערעור, היא ליברלית (ע"א 1147/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק נ' הוד אווז משחטה (לא פורסם). המטרה היא לאפשר לערכאת הערעור לדון בשאלות השנויות במחלוקת, תוך מניעת סרבול של הדיון ופגיעה בצד שכנגד. עם זאת, יש תמיד לבחון אם התיקון המבוקש אינו חורג ממסגרת העניינים שנפרשה בבית משפט קמא ואם אין בו משום עינוי דין לצדדים או עיכוב בתהליך הטיפול בערעור (ע"א 8204/99 הפניקס הישראלי חברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ככל שמדובר בטענות משפטיות המועלות לראשונה בפני ערכאת הערעור, הנטייה היא להתירן ובלבד שהן עולות מן התשתית העובדתית שנקבעה כדין בערכאה הראשונה (י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה, עורך ש' לוין), בעמ' 818; עוד ראו לעניין זה: רע"א 1156/02 עבד אל סלאם חיר ו-9 אח' נ' אלון לידאי, (לא פורסם) ע"א 6846/98 בן משה נ' קפליוק, פ"ד נו(4) 494, בעמ' 502-503; ע"א 776/86 עודא נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 658, 652). במקרה שלפני, טרם נדון התיק לפני הרכב וגם הסיכומים בכתב טרם הוגשו. עם זאת, הטיעונים שהוספתם מתבקשת בעניינינו, הינם טיעונים משפטיים הנשענים על תשתית עובדתית שלא נדונה בבית המשפט קמא, ואשר נתונה במחלוקת בין הצדדים. דיון בטיעונים אלו בפני בית משפט זה יביא אם כן לחריגה מהותית ממסגרת הדיון כפי שהתבררה בבית המשפט קמא. זאת, מבלי שהצביעו המבקשים על טעם כלשהו לכך שלא העלו טיעונים אלו בערכאות דלמטה ובשים לב להיות המבקשים מיוצגים. לפיכך, שוכנעתי כי אין בנסיבות העניין לאפשר את התיקון המבוקש.
7. התוצאה היא על כן כי הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בפסקה 5. בשים לב לכלל נסיבות העניין, אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה היום, כ"ג בתשרי תשס"ז (15.10.2006).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. כש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il