חיוב אם במזונות קטינה מכח עקרון השיוויון ודיני היושר במשפט העברי

1.         המבקש הגיש בקשה לחיוב המשיבה-האם, במזונות הקטינה כבת 12, הנמצאת במשמורתו, בסך של
1,200 ₪ לחודש. בהחלטה מיום 6.4.14 חויבה והמשיבה  בהשתתפות בצרכים הלא הכרחיים שנמנו בבקשה וצוינו (בסעיף 9 להחלטה) עד לסך של 650 ₪ לחודש. המבקש חויב במלוא מזונותיה ומדורה של הקטינה. חלוקת ההוצאות החריגות נקבעו על בסיס הנחה לפוטנציאל השתכרות דומה של הצדדים.

2.        טענות הצדדים - בדיון מיום 28.4.14, המבקש העלה שתי  טענות: האחת - שההוצאות הלא הכרחיות מגיעות כדי 2,000 ₪ בחודש. והשנייה - שהאישה עובדת ובעלת הכנסה גבוהה ואילו הוא  אינו עובד (סעיף 13 לפרו'). המשיבה הודיעה כי נותנת לקטינה דמי כיס בסך של 1,000 ₪ לחודש ולא תתנגד לתשלום חוגים על בסיס קבלות.

            לעניין כושר ההשתכרות - המבקש דחה טענת המשיבה כי משתכרת 9,000 ₪ בחודש בלבד, וטען כי משתכרת בממוצע 17,600 ₪ נטו בחודש והציג תלושי שכר בנידון (עמ' 19 לפרו'). באשר להשתכרות המבקש, טענה המשיבה כי ידוע לה שיוצא לעבודה (עמ' 16 לפרו') ואין זה נכון כטענתו שאינו עובד.

3.         הצדדים הגישו תצהירים ביום 15.5.14 וביום 25.5.14. תצהיר המבקש התמקד בצרכי הקטינה והוצאות חד פעמיות שהוציא עבורה. המשיבה בתצהירה מחתה על כך שהמבקש לא הגיש תצהיר הכנסות, בניגוד להחלטה  מיום 6.4.14. ציינה כי מצבה הכלכלי קשה ונמצאת  ביתרת חובה של 35,000 ₪ ולא תוכל לתת לקטינה דמי כיס כבעבר.

4.         בדיון  מיום 10.7.14, המבקש טען כי אינו עובד וב12/13 הסתיימו דמי אבטלה, שקיבל  ונאלץ לכלות למחייה  את כל חסכונותיו. המשיבה אינה מעבירה לקטינה דמי כיס. המשיבה חזרה וציינה כי הכנסתה  9,000 ₪ כעובדת מדינה ומשלמת משכנתא בסך 3,000 ₪. כן ביצעה שיפוץ בסך 30,000 ₪ על מנת שהקטינה תוכל להתארח בביתה. מבקשת שההחלטה למזונות הקטינה מיום 6.4.14 תעמוד בתוקפה.

נקבע כי בקשת האב לחיוב האם במזונות הקטינה תישקל מחדש, ומכאן ההחלטה.

דיון

5.         המבקש הינו ההורה המשמורן. לאם  הסדרי ראיה עם הבת ללא לינה, בהתאם להמלצות העו"ס ולאחר שמיעת הקטינה. לטענת האב, האם אינה עומדת אף במעט השעות שנקבעו להסדרי הראיה ועוברים שבועות מבלי שתראה את הבת, כמו בעת שנסעה למספר ימים לאילת ולא ראתה את הבת  מאז יום העצמאות. לפיכך רוב עול גידול הקטינה והוצאותיה נופל עליו. מבקש לחייב את המשיבה בהשתתפות בהוצאותיה השוטפות של הקטינה שהינן גבוהות,  בסך של 1,200 ₪  לחודש.

המתווה המשפטי

6.         חובת המזונות לקטינים  בדין האישי, נקבעה בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 :

       "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו...לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה..."

            באשר למזונות קטינים עד גיל 15, חובת האב במזונותיהם ההכרחיים, היא חובה אבסולוטית, כדי כיסוי צרכיהם ההכרחיים, ובמימון צרכים שהם מעבר לכך, חבים שני ההורים, מדין צדקה, ביחס ישיר להכנסותיהם, כאשר ידם משגת ובהיותם "אמידים".

            ראה: ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול, פ"ד נ (1)  215.

            במקרה דנן, מבקש האב לחייב את האם בתשלום בפועל של מזונות הקטינה שהינה כבת 12, בהתחשב בהכנסתה הגבוה, מיעוט הזמן בו שוהה עם הקטינה, ואי השתתפותה בכלל בהוצאותיה ונוכח הקושי שלו לעמוד בכל ההוצאות במצב שאינו עובד מאז שפוטר מעבודתו והסתיימו תשלומי דמי האבטלה שקיבל. למעשה מבקש להטיל חיוב שוויוני על האם במזונות  הקטינה . נבדוק באם ניתן הדבר ובאילו נסיבות.

חיוב שוויוני של ההורים במזונות קטינה

7.         חיוב שוויוני במזונות הקטינה יכול ויעשה באחת משלוש הדרכים: