פ"ל 431-02-13 מדינת ישראל נ' סואעד

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה כשרשיונו אינו תקף, נהיגה ברכב בלא רשיון רכב תקף, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

מתברר כי רשיונו של הנאשם פקע עוד בשנת 2000 וכי בשנת 2009 נפסל על ידי מקבלת רשיון לתקופה של 5 חודשים בשל עבירה קודמת של נהיגה בלא רשיון תקף. באותה עת היה הנאשם פסול מקבלת רשיון גם על פי החלטת בית המשפט בנצרת משנת 2004. לפיכך, הפסילה שהוטלה עליו בתיק הקודם בפניי לא חושבה עד לאחר חישוב הפסילה הקודמת, והחלטה בדבר סיום הפסילה ניתנה ביום 13.9.12.

למרות שכאמור אינו מחזיק ברשיון נהיגה תקופה ארוכה ולמרות שנפסל מקבלת רשיון, נמצא הנאשם נוהג ביום 16.3.12, וזאת ברכב אשר רשיונו (של הרכב) אינו תקף משך כשנתיים.

המאשימה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות כספית. ב"כ המאשימה ציין כי לאחר מועד העבירה בתיק זה, ביצע הנאשם עבירה נוספת בגינה נשפט בפני כב' השופט בכר בבית משפט זה ונדון לשישה חודשי מאסר מותנה. המאשימה ציינה כי לו היה מצרף את שני האישומים היה נדון לעונש של מאסר בפועל.

הסניגור ציין כי התיק הקודם הסתיים בהסדר, ועל המאשימה היה לציין כי לנאשם אישום נוסף ולדאוג לצירופו, שכן הנאשם עצמו לא קיבל את כתב האישום בתיק זה אלא בחודש אוקטובר 2013, לאחר גזר הדין הקודם, ולמרות שכתב האישום הוגש לבית המשפט בחודש פברואר 2013.

עוד ציין הסנגור את השתלשלות הענינים שהביאה לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, וזאת עקב אי חישוב הפסילה הישנה מבית המשפט בנצרת, ואי הגשת בקשה לחישוב בפניי במועד. הסנגור ציין כי הנאשם החל לעבוד בעבודה מסודרת, וכי אם ייגזר עליו עונש מאסר, ולו בעבודות שירות הוא עלול להיות מפוטר. הנאשם הסכים לביצוע עונש של"צ והתקבל משירות המבחן תסקיר חיובי בעניין זה.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. אכן הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רשיון הנהיגה כלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה. מוכן אני לקבל כי נסיבותיה של עבירת הנהיגה בפסילה קלים במקרה דנן, וזאת לאור השתלשלות העניינים שהביאה לכך שהפסילה שהוטלה על הנאשם על ידי בשנת 2009 לא חושבה. עם זאת, בהקשר זה על הנאשם לבוא בטרוניה לעצמו ולבאי-כוחו בלבד.

מכל מקום, הנאשם לא מחזיק ברשיון נהיגה תקופה ארוכה, כ – 12 שנים במועד העבירה. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת שהנאשם ידע היטב שהנהיגה אסורה עליו. אף אינני רואה הבדל של ממש בחומרה, בין נהיגה בזמן פסילה לבין נהיגה בלא רשיון תקף תקופה כה ממושכת, וזאת במיוחד כאשר מדובר בעבירה חוזרת של הנאשם כמו במקרה דנן. עוד יש לציין לחומרה כי לאחר העבירה דנן חזר וביצע הנאשם עבירה דומה נוספת כאמור.

נדבך נוסף לחומרה בנסיבות המקרה היא העובדה כי הנאשם נהג ברכב כאשר רשיון הרכב אינו תקף תקופה ממושכת. נהיגה ברכב מסוג זה, שלא נבדק ועבר מבחן בטיחות, עלולה להיות מסוכנת וכבר לא מעט תאונות חמורות נגרמו עקב ליקויים בטיחותיים ברכב.