אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 54238-07-13 דוד אברהם נ' מכללת אתגר תקשורת בע"מ, יעקב נחמני

ת"א 54238-07-13 דוד אברהם נ' מכללת אתגר תקשורת בע"מ, יעקב נחמני

תאריך פרסום : 06/06/2016 | גרסת הדפסה

ת"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
54238-07-13
30/05/2016
בפני השופטת:
רחל ברקאי

- נגד -
התובע:
דוד אברהם
עו"ד עופר רוזנבלום
הנתבעים:
1. מכללת אתגר תקשורת בע"מ
2. יעקב נחמני

עו"ד עמיר פרידמן
פסק דין
 

 

  1. בפניי תובענה לחיוב הנתבעים, מכללת אתגר תקשורת בע"מ ומנהלה מר יעקב נחמני, בתשלום פיצויים בטענה כי הפרו את זכויות היוצרים של התובע בסדרת חוברות לימוד (להלן: "החוברות"), עוולו כלפיו בעוולת גניבת עין, גזל מוניטין תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת, מכוח חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") וחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וכי עשו עושר ולא במשפט - בהתאם לחוק עשיית עושר שלא במשפט, התשל"ט –1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). כן ייחס התובע לנתבעים ביצוען של עוולות נוספות שמקורן בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") ובכלל זה רשלנות והפרת חובה חקוקה.

     

    העובדות שאינן שנויות במחלוקת

  2. התובע הינו הבעלים של עסק מסחרי בשם "מורן יוזמות פדגוגיות והוצאה לאור" (להלן: "מורן הוצאה לאור"), העוסק בהוצאה לאור של חוברות לימוד שונות המותאמות לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ושל המחלקה להכשרה מקצועית של משרד התמ"ת.

    בין היתר הוציא לאור את חוברות הלימוד נשוא הדיון והן: מבוא לאיכות, מבוא ללוגיסטיקה, עיתוד מלאי ותקשורת בינאישית. (להלן "החוברות")

     

     

    על גבי החוברות, המוצאות לאור על ידי מורן הוצאה לאור, מצוין כי:

    " כל הזכויות שמורות ל"מורן יוזמות פדגוגיות והוצאה לאור", וכי : "אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר לימוד זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני ( לרבות צילום והקלטה) ללא אישור בכתב מהמוציא לאור".

     

    כמו כן, על גבי החוברות מופיע שמו של מר בן מוחה, כותב התכנים של החוברות באופן הבא:

    "ליקט וערך: חיים בן מוחה. מעצבת גרפית: אביטל לוי. סידור, הדפסה וכריכה: הדר תעשיות דפוס".

     

  3. הנתבעת 1, מכללת אתגר תקשורת בע"מ (להלן: "המכללה") הינה חברה בע"מ המספקת מענה לצורכי רכישת השכלה והכשרה מקצועיים בתחומים שונים כגון ניהול כוח אדם, ניהול עסקי, חשבונאות וכיו"ב.

    הנתבע , מר יעקב נחמני ( להלן: "מר נחמני") הינו מנהלה ובעליה של המכללה.

     

  4. התובע, בכתב תביעתו טען כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלו וביצעו כנגדו עוולות בכך שבאמצעות עובדי המכללה, ביצעו העתקות של החוברות אשר זכויות היוצרים בהן שייכות לתובע, וזאת ללא קבלת הרשאה לכך מטעמו, תוך השמטת שמה של "מורן הוצאה לאור", מגב החוברות ולעיתים אף תוך הוספת שם המכללה, באופן היוצר מצג שווא מטעה, כי זכויות היוצרים ביצירה שייכות למכללה.

    לטענת התובע, נעשה שימוש בחוברות שהועתקו לכל הפחות בארבעה קורסים שונים אשר התקיימו במכללה והחוברות חולקו לסטודנטים אשר שילמו בעבורן מראש.

     

  5. גרס התובע, כי אחריותו האישית של מר נחמני נובעת מכוח היותו מנהל המכללה ולפיכך חזקה עליו כי היה מודע לפעולות אשר ביצעו עובדי המכללה וכן בשל הפרת חובתו למנוע הפרת זכויות יוצרים על ידי המכללה ו/או מי מעובדיה. חובה המעוגנת בסעיף 63 לחוק זכויות יוצרים.

    טען התובע, כי הואיל ומר נחמני היה מעורב בעבר ברכישת החוברות מאת התובע, הוא ידע ו/או היה עליו לדעת, כי מתנהל משא ומתן לרכישת חוברות נוספות, משא ומתן שבסופו של יום כשל ואשר הוביל לביצוע ההפרות הנטענות.

     

  6. לטענת התובע, מעשי הנתבעים, העתקת החוברות, מהווים הפרה של זכויות היוצרים שלו ביצירות, הן במישרין והן בעקיפין. לטענתו, הנתבעים העתיקו את היצירות ביודעין ופרסמו אותן באופן מסחרי, תוך השמטת פרטי התובע ובניגוד להוראות סעיפים 46-48 לחוק זכויות יוצרים.

    כן גרס התובע, כי מעשיהם של הנתבעים עולים כדי גזלת המוניטין שלו ולפיכך מהווים גזל כמשמעותו בסעיף 52 לפקודת הנזיקין . בנוסף סבר התובע, כי התנהלות הנתבעים עולה גם כדי גניבת עין, תיאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת, הכל בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

    ועוד הוסיף וטען התובע, כי בפעולותיהם עשו הנתבעים עושר ולא במשפט, עת נוצרו להם רווחים אשר הופקו כתוצאה מהשימוש המפר בחוברות.

    יתרה מכך סבר התובע, כי במעשיהם עוולו כלפיו הנתבעים בעוולת הרשלנות המעוגנת בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לטענתו לנתבעים אחריות ישירה להפרת זכויותיו, לחלופין טען, כי אם נכונה טענת הנתבעים לפיה עובדי המכללה ביצעו את העתקה על דעתם, אזי שלטענתו לנתבעים ישנה אחריות שלוחית בגין אי מניעת ההפרות על ידם.

    כן טען, כי התנהלות הנתבעים מהווה הפרת חובה חקוקה בהתאם להוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

    בגין כל נזקיו הנטענים, עתר התובע לקבלת פיצוי כספי שיקבע על דרך האומדנא, על סך של 700,000 ₪ וכן עתר לצו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לעשות שימוש בחוברות המפרות.

     

  7. אל מול טענות אלו טענו הנתבעים, כי לא הוכח שלתובע ו/או למורן הוצאה לאור זכות יוצרים בחוברות הנטענות. לטענתם, התובע כשל מלהוכיח כי הוא בעל הזכות הכלכלית והמוסרית בחוברות.

    לטענתם, הואיל ואין חולק כי מחבר החוברות הינו מר בן מוחה וכי שמו של התובע אינו מופיע על גבי החוברות, הרי שהנטל להוכחת זכות היוצרים בחוברות והבהרת מערכת היחסים בין מר בן מוחה לבין התובע, רובצת על התובע.

    לטענת הנתבעים, התובע לא עמד בנטל זה, ועל כן יש לקבוע כי כשל הוא בהוכחת זכות היוצרים הנטענת בחוברות אלו. כן גרסו הנתבעים כי לאור סעיף 45 (ב) לחוק זכויות יוצרים הקובע כי הזכות המוסרית ביצירה הינה זכות אישית, שאינה ניתנת להעברה, אין להכיר בתובע כבעל הזכות המוסרית בחוברות.

    לגופו של עניין נטען, כי ככל שיוכח שיש לתובע זכויות יוצרים בחוברות וככל שבוצעה העתקה על ידי מי מעובדי המכללה, אזי ההעתקה בוצעה בחוברת אחת בלבד בשם "מבוא לאיכות", והדבר נעשה שלא בהרשאת הנתבעים, ללא ידיעתם וללא אישורם.

    עוד נטען, כי מבירור שנעשה בנדון, עולה כי ההפרה, ככל שהוכחה, בוצעה על ידי מר לוצקי, מרצה שהועסק במכללה לתקופה קצרה ופוטר בחודש דצמבר 2012, ואשר לימד קורס בודד "ניהול לוגיסטי", בו נכחו תשעה סטודנטים בלבד. לגרסת הנתבעים, מר לוצקי אחראי להעתקת החוברת "מבוא לאיכות", בכך שהורה למזכירה להעתיקה על דרך של הקלדתה לקבצים במחשב המכללה והכל, מבלי שהנתבעים ידעו על כך ומבלי שמר לוצקי קיבל אישור להעתיק את החוברת, לצלמה או לחלקה לסטודנטים במכללה.

    על כן טענו הנתבעים, כי ככל שתובענה זו מצביעה על הפרה כלשהיא לכאורה, הרי שמדובר בהפרה מינורית, דלילה בהיקפה, שבוצעה בתום לב וללא ידיעת ו/או אישור הנתבעים, תוך שהנתבעים התנצלו על טעות מצערת זאת ואף הציעו לתובע פיצוי ענייני, הולם ומניח את הדעת בגינה, במסגרת חילופי מכתבים שהתקיימו ביניהם ערב הגשת תובענה זו.

     

    הנתבעים הכחישו העתקת שלושת החוברות האחרות וטענו כי בהעדר כל סימן חזותי המזהה ו/או משייך את החוברות למכללה נשמט הבסיס הראיתי לייחוס הפרה זו לנתבעים.

     

    הנתבעים הוסיפו והדגישו להגנתם כי המכללה מקפידה בשמירה על זכויות יוצרים של יוצרים ועל כן מחתימה את המרצים העובדים בשורותיה על מסמך ולפיו מתחייבים הם שלא לבצע העתקות מפרות של יצירות של אחרים לצרכי הלימוד במכללה.

     

    עוד ובנוסף טענו הנתבעים להעדר עילת תביעה אישית כנגד מר נחמני, מאחר וההעתקות הנטענות בכתב התביעה, בוצעו על ידי מר לוצקי, מבלי לקבל את אישורו של מר נחמני, ללא ידיעתו וללא הרשאתו ובניגוד לנוהלי המכללה.

     

  8. השאלות השנויות במחלוקת

    • האם התובע הוא בעל זכות היוצרים בחוברות?

    • במידה והתשובה לשאלה לעיל הינה חיובית- האם הופרו זכויות היוצרים של התובע בחוברות ? אם כן, מה היקף ההפרה?

    • אחריות הנתבעים להפרה הנטענת.

    • האם הוכח ביצוען של עוולות נוספות, כנטען בכתב התביעה.

    • שיעור הפיצוי

       

  9. האם התובע הוא בעל זכות היוצרים בחוברות? 

    אקדים המאוחר ואומר כי הוכחו זכויות היוצרים של התובע בחוברות הנטענות.

    התובע הינו בעל זכות היוצרים בחוברות הן מכוח היותו הבעלים של עסק הידוע כ- "מורן הוצאה לאור" (והדבר הוכח על דרך הצגת אישור עוסק מורשה), המוציא לאור חוברות אלו ואחראי לעריכת החוברות הן מבחינה לשונית והן מבחינה גרפית וכל הכרוך בהבאתן של החוברות לדפוס.

     

    אמנם, אין חולק כי את התכנים של החוברות כתב מר בן מוחה, ולעולם יהא הוא בעל הזכות המוסרית של היצירה דהיינו, של התכנים המצויים בחוברות נשוא הדיון. שהרי הזכות המוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר כי שמו יקרא על יצירתו, בהיקף ובמידה הראויים, וכי לא יוטל פגם ביצירתו ולא תעשה כל פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, אם יש בכך כדי לפגוע בכבודו של היוצר. (ראה סעיף 46 לחוק זכות יוצרים).

    הוראה זו נועדה להגן על יוצר היצירה, בהיותו בעל הזכות המוסרית ביצירה, זכות הנשמרת לו גם בנסיבות בהן העביר היוצר את זכות הקניין הרוחני שלו לאחר.

     

    במקרה דנן, גם בהינתן שהזכות המוסרית בתכנים של החוברות נותרת לעולם בידי מר בן מוחה, היוצר- כותב התכנים, אזי בהתאם להסכם שהוצג בפני, שנערך בין התובע לבין מר בן מוחה, הוכח כי מר בן מוחה העביר את זכות היוצרים הכלכלית לתובע.

    וכך אומר ההסכם – הכתוב בלשון המופנית מהתובע אל מר בן מוחה

    " 1. מוסכם כי אתה ליקטת, כתבת וערכת את החוברות המופיעות ברשימה המצורפת 

    להסכם זה.

    2.מוסכם כי זכויות היוצרים של החוברות הן שלך באופן בלעדי.

    3.מוסכם כי שימך יופיע ככותב ועורך החוברות.

    4.מוסכם כי עם חתימה על הסכם זה הינך מעביר את זכויות היוצרים שלך לידי מורן הוצאה לאור ותהיה בידה הזכות והרשות לעשות עם החוברות כל מעשה על פי שיקול דעתה.

    5.מוסכם כי התמורה להעברת הזכויות תהיה 10% מהיקף המכירות של החוברות ברשימה המצורפת במחיר המכירה כפי שנמכרו ע"י מורן הוצאה לאור לסוכן המכירות אשר דרכו מתבצעת כל מכירה.

    6.מוסכם כי התמורה תשולם מעת לעת על פי קצת מכירת הספרים.

    7.מוסכם כי התמורה תשולם על פי חוק כנגד חשבוניות מס או תלושי שכר."

     

    לאור האמור לעיל, יש לקבוע, כי התובע הינו בעל זכויות היוצרים בחוברות נשוא הדיון (ראה סעיפים 35-37 לחוק זכות יוצרים).

    התובע אף טען לזכות מוסרית ביצירות בכל הקשור לעיצוב ולדפוס. טענה זו לא הוכחה עד תום נוכח העובדה כי בכל חוברת נקובים שמות של אחרים האחראים לעיצוב הגרפי לסידור ולהדפסה.

    בהינתן האמור אני קובעת כי לא הוכחה הזכות המוסרית של התובע ביצירות - החוברות -נשוא הדיון ואולם, הוכח דבר זכות היוצרים הכלכלית בחוברות הנדונות וכדי להגן על זכויותיו הוסיף וציין במפורש, על גב החוברות המוצאות לאור על ידו, כי: "כל הזכויות שמורות ל"מורן" יוזמות פדגוגיות והוצאה לאור", וכן בתחתית של כל עמוד בחוברת מצוין כי: "כל הזכויות שמורות למורן הוצאה לאור אין לצלם או לשכפל מהספר".

     

    ברי שלאור סעיף 64 (1) לחוק זכויות יוצרים, הקובע חזקה לפיה ככל שמופיע שמו של אדם על יצירה אזי חזקה כי הוא בעל היוצרים בה, הרי שזכויות היוצרים בחוברות הן של התובע הן מכוח ההסכם שהוצג עם כותב התכנים, מר בן מוחה, והן בהיות התובע המוציא לאור של החוברות.

    בהינתן האמור, אין לי אלא לדחות את טענות הנתבעים לפיהן לא הוכיח התובע את קניינו הרוחני בחוברות. התובע הרים הנטל בנדון בעצם הצגת ההסכם וככל שביקשו הנתבעים לערער אחר תוקפו של ההסכם בין מר מוחה לבין התובע ואחר מעמדו של התובע כבעל זכות יוצרים בחוברת, היה עליהם לזמן את מר בן מוחה לעדות ויש לדחות טענתם כי חובה זו רבצה לפתחו של התובע.

  10. האם הופרו זכויות היוצרים של התובע בחוברות? והאם יש ליחס את ההפרה לנתבעים?

    בכתב תביעתו טען התובע, כי הנתבעים הפרו את זכויותיו ב-12 חוברות, אותן העתיקו באופן שיטתי, כשלטענתו חוברות אלו שימשו את המכללה בארבעה קורסים לפחות. בהמשך מיקד התובע תביעתו ביחס ל- 4 חוברות אותן לטענתו העתיקו הנתבעים.

    לגרסתו, מר לוצקי אשר לימד במכללה, העביר לידיו 4 חוברות מועתקות, אותן הציג בפני בית המשפט והן: מבוא לאיכות, מבוא ללוגיסטיקה, עיתוד מלאי ותקשורת בינאישית.

    התובע הציג את ארבעת החוברות המקוריות אותן הוא מוציא לאור, באמצעות מורן הוצאה לאור – היצירות - (ת/2 א' – ת/5 א') ולצד כל אחת מהן הציג את החוברת המפרה, אשר לטענתו הופקה על ידי הנתבעים ו/או באחריותם (ת/2ב – ת5ב).

    כבר עתה יצוין כי החוברת המפרה "מבוא לאיכות" (ת/2ב') הינה חוברת הכרוכה בכריכה של המכללה ועליה מתנוסס שמה של המכללה וסימנה המסחרי. יתר החוברות המועתקות אינן כרוכות ואין עליהם כל סימן מזהה הקושר אותן למכללה.

    סוגית העתקת החוברות

    ראשית, יאמר כי בחינה מקרוב של החוברות המקוריות אל מול החומר המפר מלמדת על העתקה שיטתית מלאה ומדויקת של התכנים המופיעים בחוברות המקוריות, בשינויים צורניים קלים הבאים לידי ביטוי בסוג הגופן וגודלו בו בוצעה ההקלדה, מבנה העמוד והרווחים שבין השורות, לרבות הציורים הגרפיים המופיעים בחוברות המקור. (היצירות).

    נקבע לא אחת, כי הפרת זכות היוצרים אינה נבחנת על סמך השוואה מכנית של מילה מול מילה, אלא די בהוכחת העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מהיצירה המוגנת וכי לא הכמות קובעת כי אם האיכות והערך של החלקים שהועתקו. די בהתרשמות כללית של היצירה אל מול ההעתקה וככל שרבות נקודות הדמיון בין הצירה לבין ההעתקה מתחזקת בכך האינדיקציה שמדובר בהעתקה (ראה ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק ואח', פ"ד כד (1) 830 וכן ע"א 10242/08 מוצפי ואח' נ' קבלי (פורסם ביום 10.10.12)).

    בהינתן האמור, לא נותר לי אלא לקבוע כי ההשוואה בין היצירות (ת/2 א' – ת/5 א') לבין ההעתקות (ת/2 ב' – ת/5 ב') מלמדת באופן וודאי כי המדובר בהעתקות מפרות של היצירות, הן החוברות נשוא הדיון.

    מכאן, השאלה הבאה שעומדת לדיון הינה - האם ניתן לייחס לנתבעים את מעשי ההעתקות שבנדון.

    בעניין זה העידה הגב' לודמילה אברמוב, אשר עבדה כמזכירה במכללה, במהלך שנת 2012. לודמילה סיפרה, כי באחד מן הימים פנתה אליה רכזת במכללה וביקשה ממנה ומשתי מזכירות נוספות להעתיק חוברות, על דרך של הקלדת התכנים לקבצי וורד במחשב המכללה. לדבריה, שלושת המזכירות עבדו על כך במשך כשבועיים ימים, כשלמיטב זיכרונה היא עסקה בהעתקת החוברות "מבוא לאיכות" ו"מבוא ללוגיסטיקה". (ראה עמ' 5 לפרו' הדיון).

    עדותה של לודמילה נמצאה מהימנה עלי ולא התרשמתי כי ביקשה להכשיל את מעסיקיה לשעבר כמעשה נקמה כי אם ביקשה לומר אמת. לודמילה סיפרה על שעות העבודה הרבות שנדרשה לשם ביצוע העבודה ועל החוברות שהונחו בפניה כשהיא נדרשת להעתיק את התכנים של אותן חוברות.

    חיזוק לעדותה המהימנה של לודמילה נמצאה בעדותו של מרצה במכללה בשם שי לוצקי, אשר סיפר, כי היה עד להעתקת החוברת "מבוא לאיכות", כאשר ראה את לודמילה במזכירות המכללה עסוקה בהקלדה ובפועל מעתיקה את החוברת "מבוא לאיכות".

    עוד ציין בתצהיר עדותו, כי ראה חוברת הנושאת כותר "מבוא לאיכות", המועתקת מחוברת בהוצאת "מורן הוצאה לאור", כאשר על פני הכריכה של החוברת מוטבע שמה של מכללת אתגר וכן סימן המסחר שלה. לדבריו, מאחר והוא מכיר את החוברת המקורית, אותה מוציא לאור התובע באמצעות "מורן הוצאה לאור", ולאחר שעיין מקרוב בתכנים של החוברת עליה מוטבע שם המכללה הבחין הוא לראשונה כי מדובר בעותק מפר של התובע.

    ועוד הוסיף וציין, כי למיטב זכרוני ראה את כל החוברות כרוכות עם סימנים של המכללה כדבריו: "אני זוכר שרובם היו עם כריכה קשה עם הלוגו של המכללה". (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 25.03.15).

    מר לוצקי חזר וציין בעדותו, כי העתקת החוברות לא נעשתה על פי בקשתו, כפי שביקשו הנתבעים לייחס לו וכי חומר אותו העביר להקלדת מזכירות המכללה היה חומר פרי יצירתו – טבלאות מצגות ותמציות תכנים.

    גם סטודנט במכללה בשם כפיר אמויאל ציין בעדותו כי קיבל מהמכללה חוברות לימוד עליהם מוטבע שם המכללה וסימן מסחר שלה ובשלב מסוים ביקשה המכללה מהסטודנטים להחזיר את כל החוברות הללו בטענה כי כנגד החוברות יסופק להם חומר בקובץ דיגיטלי. ועוד הוסיף וציין, כי היה עד לכך שפקידת הקבלה לודמילה מעתיקה בעמדתה, על דרך של הקלדה לקבצי המחשב, חוברות של התובע וכאשר פנה אליה ושאל אותה לפשר מעשיה השיבה לו כי היא מקלידה חומר מקצועי עבור הסטודנטים.

    עדותו של כפיר היתה אומנם כללית ולא ממוקדת במובן זה שלא נהיר מעדותו לאיזה חוברת התכוון בעדותו ואולם, יש בדבריו לחזק את העדויות שבאו בפני לעצם שיטת העתקות שבוצעו על ידי המכללה והעובדה כי מיד לאחר שהתגלו ההפרות ביקשה המכללה לסלק לאלתר את החוברות המפרות בכך שנתנה הוראה לאסוף אותן מהסטודנטים.

    אל מול עדויות התביעה באה בפני עדותו של הנתבע אשר ביקש להרחיק מעצמו ומהמכללה כל אחריות להפרות הנטענות וטען, כי אם בוצעו העתקות של חוברות התובע, על ידי מי מעובדות המכללה, הדבר נעשה שלא בידיעתו ולא באישורו, אלא על פי הוראתו של מר לוצקי וכי לכל היותר המדובר בהעתקה של חוברת אחת "מבוא לאיכות" וכי אין למכללה כל קשר להעתקן הנטענת של שלושת החוברות הנוספות.

    גם הגב' קורניקוב, מזכירה בכירה במכללה חזרה על דברים דומים.

    לחיזוק גרסתם הציגו בפני הנתבעים חוברות שהודפסו על ידי המכללה לבקשתו של מר שי לוצקי, עבור הסטודנטים אותם לימד במסגרת הקורס שהעביר במכללה. המדובר ב-5 חוברות המכילות מידע בנושא ניהול לוגיסטי כאשר כולן כרוכות בכריכה הנושאת את שם המכללה וסימנה המסחרי וכאשר שמו של מר לוצקי מופיע בחלק מהחוברות בדף הפתיחה הפנימי ובחלק האחר על פני הכריכה. עיון בתכנים של אותן חוברות מלמד כי מדובר במצגות, טבלאות ותמצית מידע של נושא הקורס הנדון.

    בעניין זה, ראיתי לנכון לדחות את גרסת הנתבעים ולפיה העתקת החוברות נשוא הדיון בוצעה על פי הוראתו של מר לוצקי.

    הנתבעים בעצמם הציגו שיטת הדפסה ולפיה חוברות שהודפסו ונכרכו לבקשתו של מר לוצקי הודפס עליהן – בכריכה או בעמוד הראשון - שמו של מר לוצקי ואילו בחוברות המועתקות לא מצוין שמו של מר לוצקי והרי וככל שנכונה טענת הנתבעים כי לוצקי העביר את חוברות התובע להקלדה כחלק מחומר לימוד בקורס שלו, היינו מצפים לראות את שמו של מר לוצקי על פני החוברות המועתקות ואולם, לא כך הדבר.

    כאמור לעיל, מהימנה עלי גרסתו של מר לוצקי, הנתמכת בעדויות האחרות, ולפיה היה עד למעשה ההעתקה של חוברות התובע וכי שלל לא העביר למזכירות את חוברות התובע ובוודאי לא ביקש העתקן.

    מעבר לאמור, אין זה מתקבל על הדעת שלוצקי ידווח על הפרת זכויות יוצרים בנסיבות בהן פעולות ההפרה נעשו על ידו, או על פי הוראתו.

    ניסיון הנתבעים לייחס ללוצקי זדון ו/או נקמה על כי פוטר אינה מן העניין שהרי, מר לוצקי דיווח אודות ההפרה בעת שעבד במכללה וכי עדותו מגובה מבפנים על ידי כי הגב' לודמילה אשר מסרה עדות מהימנה בנדון והמקבלת חיזוק מסטודנט שסיפר אודות איסוף החוברות.

    בהינתן האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בוצעה העתקה של חוברות על ידי המכללה וכעת נשאלת השאלה האם מדובר בהעתקת כל ארבעת החוברות או שמא רק אחת כפי שטענו הנתבעים בקו הגנתם השני?

    אשר לחוברת "מבוא לאיכות" – נמצא לגבי חוברת זו עותק מפר (ת2ב') הכרוך בכריכת המכללה במובן זה שעל הכריכה מוטבע שמה של מכללת אתגר וכן מוטבע הסימן המסחרי של המכללה. כפי שקבעתי לעיל תוכן החוברת מלמד על העתקת היתירה - החוברת המקורית המוצאת לאור על ידי התובע באמצעות "מורן הוצאה לאור".

    בעניין זה הוכח, אפוא, כי החוברת "מבוא לאיכות" הינה חוברת מפרה שהופקה על ידי מכללת אתגר.

    השאלה הקשה יותר העומדת לדיון נוגעת ליתר שלושת החוברות שלגביהן קיים עותק מודפס של החוברות, ללא כריכה וללא כל סימן מזהה המקשר את החוברות המפרות ליצירות.

    כפי שציינתי לעיל, גם לגבי חוברות אלו נמצא כי העותקים המודפסים (ת/3ב – ת/4ב' – ת/5ב') מהווים עותקים מפרים של היצירות - החוברות המקוריות המוצאות לאור על ידי התובע באמצעות "מורן הוצאה לאור". ואולם, עומדת במחלוקת השאלה האם יש לייחס מעשה העתקה זה של החוברות המפרות, מבלי שקיים עליהן כל סימן מזהה של המכללה, לנתבעים.

    טענת הנתבעים כי בהעדר כל כריכה של החוברות המפרות ו/או כל סימן זיהוי על פני אותם חוברות מפרות, לא ניתן לייחס למכללה את מעשי ההפרות הנטענים.

    לטענתם, לא הייתה להם כל סיבה להקליד את החוברות שכן היו ברשותם 17 חוברות שנרכשו מהתובע בשנים קודמות ועל כן וככל שביקשו להעתיק ולשכפל חוברות אלו יכלו לעשות כן בדרך קלה יותר, על דרך צילום החוברות.

    חזרתי והפכתי בטענות אלו וראיתי לנכון לקבל את טענת התובעים במלואה, ולפיה גם בהעדר כל סימן או רישום על פני החוברות המפרות, הקושר באופן וודאי וישיר את המכללה למעשי ההפרה ביחס לשלושת החוברות הנוספות, יש לראות במכללה כאחראית גם להעתקת שלושת החוברות הנוספות, החוברות המפרות (מבוא ללוגיסטיקה, עיתוד מלאי ותקשורת בינאישית). אסביר קביעתי -

    ראשית, לגבי חוברת "מבוא ללוגיסטיקה", ציינה לודמילה בעדותה, אשר כאמור היתה מהימנה עלי, כי הועסקה גם בהעתקת החוברת מבוא ללוגיסטיקה, על דרך של הקלדתה במחשב המכללה. יש בדברים אלו אך כדי לבסס את הקביעה כי העותק המפר (ת/3 ב') בוצע, על ידי המכללה, בין השאר באמצעותה ובאמצעות מזכירות נוספות שעסקו במלאכת ההעתקה, ואין בעובדה כי העותק המפר (ת/3 ב') אינו נושא סימני זיהוי של המכללה כדי לקעקע את הקביעה ולפיה המכללה אחראית לביצוע ההעתקה המפרה האמורה.

    אך סביר, כי לאחר שהתגלתה העתקה ופניות בנדון נעשו אל המכללה, הזדרזה המכללה ואספה את החומרים המפרים מהסטודנטים ודאגה להשמידם ו/או לסלקם. על כך העיד הסטודנט כפיר כאשר סיפר שהסטודנטים נתבקשו להחזיר את כל חוברות הלימוד שסופקו להם. דברים אלו אישרה גם הגב' קירה קורניקוב, (עדת הנתבעים), אשר ציינה כי כאשר גילתה המכללה שבוצעה לטענתה טעות וחולקו לסטודנטים חוברות בנושא "מבוא לאיכות" שיש בהן כדי להפר את זכויות התובע, נמסרה הודעה לסטודנטים שעליהם להחזיר את החוברות להנהלת המכללה ואלה נגרסו. (ראה סעיף 7 לתצהירה של הגב' קורניקוב). אומנם, הגב' קורניקוב סייגה דבריה וציינה כי פעולה זו נעשתה אך ביחס לחוברת "מבוא לאיכות" ואולם, עדותה של הגב' קורניקוב היתה מאד מגמתית נוכח הכחשתה של המכללה דבר העתקת יתר החוברות. לפיכך, אך ניתן להסיק מהתנהלות זו כי איסוף החוברות המפרות נעשה גם ביחס לשלושת החוברות הנוספות בהן אף הספיקה המכללה להסיר את הכריכות כדי לשלול כל סימן זיהוי של המכללה.

    העובדה כי המכללה העדיפה להעתיק את החוברות על דרך של הקלדה ולא על דרך של צילומן נועד אך כדי לטשטש עד כמה שניתן את עקבות ההפרה. שכן, במראה ראשון ועוד בטרם העמקת העיון בתכנים ניתן לטעות לחשוב כי מדובר בחוברת, פרי יצירתה של המכללה.

    לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא להגיע לכלל מסקנה, כי החוברת המפרה "מבוא ללוגיסטיקה", הופקה אף היא על ידי המכללה.

    השאלה הבאה העומדת לדיון הינה - האם המכללה אחראית להעתקת שתי החוברות הנוספות, "עיתוד מלאי" ו"תקשורת בינאישית".

    סבורה אני שכן. השוואת העותקים המפרים הלא כרוכים, האחד לשני אך מלמדת על שיטת העתקה זהה מבחינת עריכת ההקלדה והדפוס שבה. שיטת עבודה עליה העידו עדי התביעה, והכל על אף שהעותקים המפרים אינם כרוכים בכריכה של המכללה ואינם נושאים כל סימן מזהה של המכללה.

    יתר על כן, התובע חזר וציין בעדותו כי את החומרים המפרים קיבל לידיו ממר לוצקי אשר אף הוא ציין בעדותו כי העביר את החומרים הנ"ל לתובע לאחר שהיה עד מקרוב לביצוע ההפרות האמורות וכי אסף את החוברות מהמכללה .

    לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי המכללה היא זו שעומדת מאחורי ארבעת העותקים המפרים של החוברות נשוא הדיון, אותן הוא מוציא לאור באמצעות "מורן הוצאה לאור".

     

     

  11. שאלת אחריותו של מנהל המכללה מר נחמני

    התובע כאמור ביקש לייחס למר נחמני כמנהל ובעלים של המכללה אחריות אישית, בטענה כי לא עשה די בכדי לוודא שהמכללה לא פועלת שלא כדין. התובע אף ביקש לייחס למר נחמני רשלנות במעשיו ואף מזיד מאחר ולטענתו ידע ו/או היה עליו לדעת אודות ההפרות הנעשות בתחומי המכללה.

    מר נחמני בחקירתו ניסה להתנער מכל קשר לביצוע העוולה שנטענה וטען, כי לא ידע על העתקות המבוצעות במזכירות המכללה.

    בחינת הראיות שבאו בפני הביאה אותי לכלל מסקנה, כי קמה אחריות אישית של מר נחמני לביצוע ההפרות במקרה דנן ואסביר דבריי.

    הלכה היא כי נושא משרה בתאגיד אשר ביצע עוולה יחויב בנזיקין כאשר לצורך הטלת אחריות אישית, כאמור, על בית המשפט להשתכנע כי נושא המשרה נטל בעצמו חלק בביצוע העוולה בין בידיעה בפועל ובין בחובתו לדעת על קיומה של העוולה.

    במקרה דנן אין חולק, ועל כך העיד מר נחמני כמו גם הגב' קורניקוב, כי בעבר רכשו חוברות מהתובע ואף לדבריהם נמצאו ברשות המכללה עוד כ-17 חוברות של התובע משנים קודמות. למר נחמני היה קשר ישיר להזמנות החוברות מהתובע כאשר נמצא כי הוא זה אשר חתום על ההזמנות הקודמות. (ראה נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

    הנתבע הודה בחקירתו שגב' קירה קורוביינקוב ניהלה מו"מ עם התובע. ( עמ' 33 ש' 34 עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול), לצורך רכישת חוברות לימוד נוספות לקראת שנת הלימודים הרלבנטית, אלא שהמו"מ נכשל ולא בוצעה רכישה של החוברות.

    אין בליבי ספק, כי מר נחמני, בהיותו מנהל המכללה, מעורב גם ברכישות החוברות ו/או הספרים אותן מבצעת המכללה עבור הסטודנטים וככל שכשל המו"מ עם התובע, עליו כאמור ידע מר נחמני, ולא נרכשו ספרים ו/או חוברות להם נדרשה המכללה, וככל שהיה מודע למצב הרי שבסבירות גבוהה למדי היה שותף לאותה החלטה אסטרטגית בנדון, לביצוע העתקות גורפות ומאסיביות של חוברות התובע. אין לי ספק כי החלטה אסטרטגית שכזו היתה בידיעתו של מר נחמני ולכל הפחות ניתן לומר כי עצם את עיניו לנוכח קיומה של החלטה שכזו. שהרי, היה עליו לדעת כי אין בנמצא חוברות לימוד לסטודנטים וכי יש לתת מענה לימודי בדרך אחרת.

    כך נמצא כי בפועל, המכללה פתחה שעריה בפני סטודנטים בקורסים הרלבנטיים וכאשר נדרשה לחומר לימודי לחלוקה לסטודנטים, חומר לימודי עליו משלמים הסטודנטים כחלק משכר הלימוד, ומשלא עלה בידה של המכללה לרכוש החוברות מהתובע החלה באמצעות עובדיה לשכפל ולהעתיק את החוברות מבלי שקיבלה רשות לכך.

    גם אם לא נתן מר נחמני את ההוראה להעתיק החוברות הרי שלמבצע העתקות זה היה מודע מר נחמני ולא אוכל לקבל הסבריו כי לא ידע ו/או לא היה מודע לכך שהמכללה משביתה 3 מזכירות לצורך הקלדת 4 חוברות לאורך משמרות ארוכות של עבודה. לא באה בפני כל עדות כי נעדר מעבודתו במכללה וכי לא היה מעורה בעבודות המנהלה. מר נחמני נכח במכללה ועצם עיניו נוכח ההפרה המתבצעת באחריותו.

    גם המזכירה לודמילה ציינה במפורש בעדותה כי ההנהלה במכללה ידעה והיתה מודעת לעבודת העתקה שבוצעה על ידי המזכירות.

    בהינתן כל האמור לעיל אני סבורה, כי בוססה כדין אחריותו האישית של מר נחמני להפרות הנטענות. הוכח בפני כי מר נחמני היה מודע למלאכת העתקה שבוצעה בתחומי המכללה על ידי המזכירות ולכל הפחות עצם את עיניו נוכח ההפרות המבוצעות על ידי עובדי המכללה. ועל כן חייב הוא לשאת בתוצאות המשפטיות הנובעות מהתנהגותו.

  12. קיומן של העוולות וקביעת הפיצוי

    לסיכום האמור לעיל ניתן לומר כי הוכח שהנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע בחוברות בכך שהעתיקו את חוברות הלימוד בהן לתובע קניין רוחני, ואף הוסיפו וביצעו הפרות עקיפות על דרך של שימוש מסחרי בחוברות, בניגוד להוראות סעיף 48 לחוק זכות יוצרים.

    הנתבעים טענו כי החוברות המחולקות לסטודנטים נמסרות להם לא בדרך של ממכר אלא כחלק מן הקורס הלימודי במכללה. טענה זו יש לדחות בשתי ידיים ולו מן הסיבה שהחוברות נמסרות לתלמידים כחלק מתוכנית הלימודים, עליה משולם שכר לימוד. משמע, כשכר לימוד כולל בחובו חלוקת חומר לימודי והמחיר של החוברות מגולם בתוך שכר הלימוד. מעבר לכך, עצם החזקת החוברות למטרה עסקית או הצגתם לציבור בדרך מסחרית יכול ויחשבו כהפרה עקיפה, בהתאם להוראת סעיף 48 (2) ו-48 (ב) לחוק זכות יוצרים. במקרה דנן השתמשו הנתבעים בחוברות למטרת המכללה והציגו אותם לציבור הסטודנטים.

    לאור האמור לעיל אין ספק כי הוכח דבר ההפרה בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק זכות יוצרים.

    ההפרות שהוכחו מבססות את עוולת הגזל שכן מעשי הנתבעים, אשר נעשו ביודעין ובכוונת תחילה יש כדי לבסס את עוולת גזילת המוניטין של התובע, בהתאם להוראת סעיף 52 לפקודת הנזיקין.

    התנהלותם של הנתבעים אף עולה כדי גניבת עין בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 בעצם העובדה שהוכחה ולפיה הנתבעים הסירו את פרטי התובע ושם עסקו מהכריכות בחוברות אותן העתיקו, ללא הרשאה, והטביעו את פרטי המכללה בסימן המסחרי שלה, תוך יצירת מצב כאילו הזכויות בחוברות שייכות להם.

    בשל התנהלות זו הוטעו הסטודנטים והמרצים לחשוב כי מדובר בחוברות שזכויות היוצרים בהן שייכות לנתבעים.

    מעבר לכל האמור לעיל, יש במעשי הנתבעים כדי לבסס את עוולת הרשלנות בכך שהתירו ביצוע העתקה על ידי עובדיה.

    אם לא די בכל האמור, אזי בהינתן העובדה שהנתבעים נטלו לעצמם שלא כדין את זכויות התובע ביצירות ומכרו אותם לסטודנטים, ניתן להסיק כי התעשרו שלא כדין מזכויות התובע והכל בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט – 1979 ובכך אף הפרו חובות חקוקות כמפורט בהוראות הרלבנטיות בחוק זכות היוצרים ובחוק עוולות מסחריות.

     

    התובע העמיד את תביעתו לפיצוי כספי, בשיעור של 700,000 ₪, על דרך האומדנה, ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות חוק זכות יוצרים וחוק עוולות מסחריות.

    התובע נמנע מלהוכיח נזקים בפועל.

    ייחודו של מסלול הפיצוי הסטטוטורי לפי חוק זכות יוצרים וחוק עוולות מסחריות (המעמיד את יתרת הפיצוי הסטטוטורי על סכום של 100,000 ש"ח), הוא בכך שאינו כרוך אלא במינימום הראייתי הדרוש לבית המשפט על מנת להפעיל שיקול דעת ולקבוע את הפיצוי המתאים. (ראה ע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין קיבוצית לשירותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פד"י נא (5) 337. )

     

    התובע כלל לא ניסה להוכיח את שיעור הנזקים הממשיים אשר נגרמו לו כתוצאה מהפרת זכות היוצרים, בגין אובדן רווחים, פגיעה במוניטין וכיוצ"ב וכאמור טען לפיצוי סטטוטורי כולל, לפי שיקול דעת בית המשפט.

    בעניין זה פסק לא אחת בית המשפט העליון והתווה את השיקולים הרלבנטיים לקביעת שיעור הפיצוי הסטטוטורי בגין הפרת יוצרים. בעניין זה נקבע:

    "בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת – פיצוי של בעל הזכות; השניה – הרתעתו של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן ניזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין. מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השניה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון... שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל; עוצמתן, מספרן ומשכם של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיו"ב". (ראה ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פד"י מו (2) 254).

     

    כיום נקבעו בחוק אבני הדרך להפעלת שיקול הדעת בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים בזו הלשון:

    "א)הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

    (ב)בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:

    (1)היקף ההפרה;

    (2)משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;

    (3)חומרת ההפרה;

    (4)הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;

    (5)הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;

    (6)מאפייני פעילותו של הנתבע;

    (7)טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;

    (8)תום לבו של הנתבע.

    (ג)לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".

     

    בענייננו, זה על אף שמדובר בהעתקת 4 חוברות שלתובע קנין רוחני בהן המדובר בהפרות שהתבצעו במסכת אחת של מעשים ועל כן יש לראות בהן כהפרה אחת לעניין קביעת הפיצוי.

    טענו הנתבעים, כי ככל שבוצעה הפרה, הרי שמדובר בהפרה של חוברת אחת "מבוא לאיכות" בהיקף מינורי - עלות החוברת הינה 50 ₪ בקורס שמנה 9 תלמידים ולכל היותר מדובר בהפסד של 450 ₪. עוד טענו, כי בנסיבות בהן ההפרה נמשכה לאורך פרק זמן קצר מאחר ומר לוצקי פוטר חודשים ספורים לאחר תחילת עבודתו במכללה ובנסיבות בהן לא היו הנתבעים מודעים להפרה ובפרט בנסיבות בהן עשו כל שאפשר למנוע הפרות מסוג זה.

    למעשה, הוכח באופן שלא הותיר עוד מקום לספקות כי בוצעה הפרה בתחומי המכללה עת נמצאו עותקים של חוברות בהן לתובע זכות קניין רוחני.

    החוברת "מבוא לאיכות" לא רק שהועתקה אלא אף הוטבע בדף הכריכה שלה סימנה המסחרי של המכללה באופן המבקש להטעות המשתמש כאילו זכות היוצרים בחוברת זו שייכת למכללה. אשר לשלושת החוברות הנוספות על פניו מדובר בהעתקה של החוברות המקוריות.

    חומרת ההפרה היא רבה בהינתן הפרת זכות יוצרים המתבצעת על ידי מוסד חינוכי אשר חובה עליו להקפיד מקרוב בזכויות יוצרים של כותבי ספרי הלימוד.

    יחד עם זאת, יש לציין כי משך ההפרה היה קצר נוכח ערנותו של מר לוצקי וכי מיד לאחר שהתגלתה ההפרה והמכללה הבינה הטעות אשר נעשתה פעלה היא מיידית לאיסוף החוברות בקרב הסטודנטים. היקף הרווח שצמח למכללה בכך שסיפקה החוברות אינו נהיר דיו שכן אין לדעת אם חולקו כל החוברות ולכמה תלמידים.

    לאור כל האמור לעיל, ובהינתן הפרת זכויות יוצרים ב-4 חוברות, הפרות אותן ראיתי בנסיבות העניין כהפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, ובהינתן השיקולים דלעיל ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי הכולל על סך של 80,000 ₪ בגין ההפרות האמורות.

     

  13. סוף דבר

    צו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע כל פעולה מפרה ביחס לזכויות התובע בחוברות.

    הנתבעים יפצו את התובע בגין ההפרות שהוכחו בסכום של 80,000 ₪

    בהינתן היחס בין סכום התביעה והסכום שנפסק לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת התובע.

    לא ניתן לסיים פסק הדין מבלי להעיר לנתבעים על כי צרפו מסמכים לכתב הסיכומים שלהם מבלי שקיבלו רשות לכך מראש ובפרט בהינתן שהמסמכים שצורפו הינם מכתבים שהוחלפו בין עורכי הדין לצרכי מו"מ, ערב הגשת התביעה לבית המשפט.

     

    ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ