פ"ה 51506-06-13קמיל טרשנסקי שירותי נדל"ן נ' גלית צור

1.לפנינו הליך לא שגרתי שבו מעסיק פונה בתביעה לבית הדין, מבקש להכיר ביחסי עובד-מעביד עם העובדת ואף להפקיד/לשלם לה פיצויי פיטורים, על אף שהיחסים שבין הצדדים הוגדרו כיחסים חוזיים (מזמין - מבצע עבודה) והתשלומים שבוצעו במהלך ההתקשרות דווחו באמצעות חשבוניות מס.

2.התובעת היא שותפות לא רשומה העוסקת בשמאות מקרקעין (להלן: "השותפות"). הנתבעת, גב' גלית צור, היא שמאית מקרקעין (להלן: "גלית"). לטענת השותפות, בשנת 2009 החלו החברות קמיל שירותי נדל"ן בע"מ ודני טרשנסקי שמאות מקרקעין בע"מ (החברות שלאחר מכן הקימו ביניהן את השותפות) להעביר לגלית עבודות שמאות מקרקעין. בין הצדדים סוכם כי עבור כל עבודה תקבל גלית שליש משכר הטרחה שישלם הלקוח (לגרסת השותפות, תוך קיזוז הוצאות משכר הטרחה).

כעבור מספר חודשים ביקשה גלית כי ישולם לה סכום חודשי קבוע שיקוזז משכר טרחתה. סוכם על תשלום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, החל מחודש ספטמבר 2009 וכך היה. מעולם לא נערכה התחשבנות. במהלך שנת 2010 הוקמה השותפות ובחודש אוגוסט 2010 עברה השותפות למשרדיה החדשים, מול נמל תל אביב. לאחר המעבר הוסבר לגלית כי היא לא תוכל לקבל שליש משכר הטרחה עבור כל חוות דעת, מאחר שהיא נהנתה משירותי המשרד (לרבות עובדי השותפות) על אף שלא השתתפה בהוצאות. ממועד זה (חודש 8.2010) המשיכה השותפות לשלם לגלית סך של 20,000 ₪ + מע"מ בלבד לחודש.

בתחילת קיץ 2013 העלתה גלית טענה לפיה לוּ חושב שכרה לפי שליש מרווחי השותפות, הייתה מקבלת שכר גבוה הרבה יותר מזה שקיבלה בפועל. לדברי השותפות אין בטענה זו ממש. מכל מקום סוכם שהחל מחודש יולי 2013 יעלה התשלום החודשי לסך של 23,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.

על אף דרישות השותפות (אשר לגרסת השותפות הועלו במהלך כל ההתקשרות) גלית לא התייצבה לעבודה בכל יום. במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2012 התריעה השותפות בפני גלית פעם אחר פעם כי אינה מרוצה מעבודתה ומהתנהלותה, לרבות הרמה המקצועית שהפגינה. כן הלינה השותפות על שאינה מגיעה לעבודה בכל יום. בנסיבות אלה ביום 23.12.12 סוכם שגלית תסיים את עבודתה ביום 1.2.2013.

השותפות ציינה בתביעתה כי היא מוכנה להסכים שהחל מחודש אוגוסט 2010 הפכה גלית, הלכה למעשה, לעובדת השותפות. בתוך כך נטען שלוּ ידעה השותפות את מעמדה של גלית בזמן אמת, הייתה משלמת לה שכר נמוך יותר בשל הצורך לשלם עבור מלוא הזכויות הסוציאליות. לגרסת השותפות רמת השכר של שמאים מקבילים לגלית הייתה נמוכה כבשליש מהתשלום ששולם לה בפועל. לפיכך מן הראוי לקזז סך של כ- 6,000 ₪ בגין זכויות סוציאליות.

נוכח האמור ביקשה השותפות מבית הדין להצהיר שהסכום המגיע לגלית בגין סיום היחסים ביניהם ובגין פיצויי פיטורים, אם כלל מגיעים לה, עומד על 57,500 ₪ - סכום שהשותפות הפקידה בקופת בית הדין עם התביעה.

עוד טענה השותפות שגלית לא הנפיקה לה חשבוניות מס כדין בגין שני התשלומים האחרונים ששולמו, ועל כן נגרם לה נזק בגובה המע"מ של אותן חשבוניות בסך של 7,360 ₪.

3.בכתב ההגנה שהגישה גלית טענה כי דין התביעה להימחק בהעדר עילה, שכן למעשה אין מדובר בכתב תביעה אלא בסוג של שאילתה, המוגשת מבלי לבקש רשות מבית הדין לאמץ פרוצדורה כזאת על פי חוק. השותפות מודה בקיום יחסי עובד-מעביד בחלק מתקופת העבודה, עובדה שיש בה כדי לחייב אותה בתשלום כל זכויותיה של גלית בעד תקופה זו, לרבות הבראה, פנסיה ופיצויים.

לגרסתה של גלית היא עבדה כ"פרילנסר" מיום 1.1.2009 ועד ליום 30.9.2009, ומאז ועד ליום 31.1.2013 הועסקה על ידי השותפות במשרה מלאה בתשלום שכר חודשי קבוע, בנוסף להשלמה לשליש משכר הטרחה שנגבה עבור עבודתה. בתקופה שבה עבדה גלית כ"פרילנסר", שילמה השותפות עבור חוות דעת שערכה בין שליש ל-35% מסכום שכר הטרחה בגינו חייבה השותפות את לקוחותיה. סכומים אלה שולמו מבלי לקזז הוצאות.

בחודש ספטמבר 2009 או סמוך לכך, הוצע לגלית לעבוד באופן בלעדי עבור השותפות תמורת תשלום חודשי קבוע של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש. הצדדים הסכימו כי אם השכר הקבוע יהיה נמוך משליש שכר הטרחה השנתי של התיקים בהם עבדה גלית, אזי היא תהיה זכאית לתשלום שכר נוסף בגובה ההפרש. אולם בהמשך הודיעו נציגי השותפות באופן חד-צדדי כי אין אפשרות לשלם לה הפרשי שכר טרחה. כשגלית מחתה על השינוי לרעה, התנהל בין הצדדים מו"מ עד שהגיעו להסכמה לפיה השותפות תשלם לגלית שכר קבוע של 23,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי כעבור שנה היא תצטרף כשותפה. מחודש יולי 2011 עד ליום הפיטורים שילמה השותפות לגלית שכר על סך 23,000 ₪ בתוספת מע"מ.