מונחות בפניי להכרעה שתי תביעות;
תמ"ש 3028-08-12 תובענה למזונות אישה ומזונות קטינה.
תמ"ש 3150-08-12 תובענה רכושית, הצהרתית ופירוק שיתוף.
רקע עובדתי מפי התובעת
- א. התובעת 1 (להלן: "התובעת" ו/או "האם") הינה גרושה פעמיים ולה שלושה ילדים - הילד
ד. מנישואיה הראשונים, הילד ב. מנישואיה השניים והקטינה ש., ילידת 04.10.2011 (להלן: "הקטינה") אשר נולדה ממערכת היחסים של התובעת והנתבע (להלן: "הנתבע" ו/או "האב").
ב. בשנת 2007 הכירה התובעת את הנתבע במסגרת עבודתה במרכז להשכלה פיננסית ב---, עת הנתבע הרצה בקורסים אותם שיווקה; באותה עת התגוררה התובעת עם שני ילדיה בדירה שכורה ב**** והנתבע התגורר עם בת זוגו דאז בדירה שבבעלותו ב*****.
כחצי שנה לאחר היכרות הצדדים , נפרד הנתבע מבת זוגו והחלה להירקם הזוגיות בין התובעת לנתבע.
ג. החל מאמצע שנת 2007, החלו הצדדים להיפגש ולבלות יחד את סופי השבוע; באותה עת פוטרה התובעת מעבודתה והיא עברה להתגורר באופן זמני בבית הוריה ב****, יחד עם בנה בן (הבן ד. עבר ללמוד בישיבה ב/*/* כחלק מתהליך חזרה בתשובה).
לטענת התובעת, משך שנה זו הגיעו היא ובנה ללון בבית הנתבע, הם בילו רבות יחד, נסעו לטיולים, מסעדות וכיו"ב.
התובעת הצהירה כי בשנתיים הראשונות לקשר, הצדדים לא קיימו יחסי מין כלל וטענה כי לנתבע היו נטיות "מוזרות" בחדר המיטות.
ד. בחודש אוגוסט 2008 הסכימה התובעת לטענתה להצעת הנתבע לעבור להתגורר עימו בדירתו ברחוב ---- ב*******, יחד עם בנה ב..
באותה עת עבדו הצדדים יחד- הנתבע כמרצה ----- והתובעת כמשווקת של אותם קורסים.
- א. לטענת התובעת, היא אשר יזמה והגתה את הרעיון להקים ********בו הנתבע יהיה
******.
ביום 02.11.2009 נפתחה החברה "-----" ("להלן" העסק" ו/או "החברה") אשר עיקר עיסוקה ************. כל מניות החברה נרשמו על שם התובע בלבד ולטענת התובעת נעשה הדבר משיקולי מס ובהמלצת רואה החשבון של הנתבע.
התובעת לטענתה עבדה בעסק "המשפחתי" שעות רבות בכל יום, מסביב לשעון ומבלי לקחת חופש, מחלה, חופשת לידה וכיו"ב.
עם הזמן וככל שהצטרפו יותר ויותר תלמידים לבית הספר שנפתח וגדל היקף הנרשמים, היה על התובעת לדאוג להוצאה לאור של החומר הלימודי.
ב. במהלך חיי הצדדים בדירתו ברחוב ---- ב*****, מימן הנתבע את מחייתם של התובעת ובנה ב. באופן מלא.
ביום 14.11.2009 עברו הצדדים להתגורר בדירה גדולה יותר ב-----*****, עת חדר אחד שימש את הצדדים למשרד עבור העסק.
ג. ממועד זה, הסכימו הצדדים כי משכורת התובעת מהעסק תהא 16,500 ₪ בחודש והיא זו
שתשלם את דמי השכירות.
משכורת הנתבע תנוע בין 15,000 ל- 35,000 ₪ בחודש בהתאם להכנסות וכי כל הוצאות משק הבית יצאו מחשבונו.
הסדר זה עמד בתוקף לדידה עד ללידת הקטינה, או אז קטנה משכורת התובעת לסך של 10,000 ₪ בחודש אולם כל דמי השכירות והוצאות משק הבית ירדו מחשבונו של הנתבע.
ד. בכתב התביעה מתארת התובעת את התרחבות העסק לרבות קיום ערבי פרקטיקה, שיתוף פעולה עם -----, קיום מועדון ה---, הדרכה אישית וכיו"ב.
בתקופה זו עבדה התובעת לטענתה כ- 12 שעות בממוצע ביום, היתה אמונה על תמחור ויזמות, פיתוח העסק והצדדים אף העסיקו עובדת שעבדה כ- 20 שעות שבועיות.
- א. ביום 18.01.2011 נכנסה התובעת להריון עם הקטינה ש. לטענת התובעת מקץ כשלושה
חודשים קיבל הנתבע "רגליים קרות" החל לריב עם התובעת ועזב את דירת המגורים המשותפת.; הצדדים פנו לייעוץ זוגי אצל הגב' ------.
ב. ביום 04.10.2011 נולדה הקטינה; לאחר שחרורה של התובעת מבית החולים , ביקש הנתבע לשוב הביתה. לטענת התובעת למרות האמור נמשכו חילוקי הדעות ביניהם כאשר לטענת התובעת היא זו שטיפלה בלעדית בקטינה בעוד הנתבע אינו נוקף אצבע. ביום 30.03.2012 עזב הנתבע את הבית באופן סופי.
ג. לטענת התובעת, מספר ימים לאחר הלידה שבה לעבודתה בעסק והמשיכה לטפל ב"לידים"
שפנו לבית הספר, בפתיחת קורסים, גביית כספים, הכנת החומר לרואה חשבון וכו'.
תביעת המזונות
- א. טוענת התובעת בכתב התביעה כי הנתבע הינו מרצה מבוקש אשר משתכר מאות אלפי שקלים
בחודש; כמו כן בבעלותו התוכנה "----" אותה פיתח ומכר וקיבל בגינה עמלות חודשיות בסך אלפי שקלים בחודש.
ב. משכורתו המוצהרת של הנתבע נעה בין 15,000 ל- 35,000 ₪ בחודש, בנוסף יש לו הכנסה חודשית בסך עשרות אלפי שקלים מ***********אותם הוא מעביר וכן עמלות כאמור מהתוכנה "-----".
ג. בבעלותו של הנתבע שתי דירות- אחת ב****** ואחרת ב*******, דירה המושכרת תמורת הסך של 7,500 ₪ בחודש.
בנוסף טוענת התובעת כי הנתבע משך מחשבון העסק מספר פעמים סכומים הנאמדים בסך של 150,000 ₪ כ"א עימם היה סוחר בבורסה ובכך מכפיל ומשלש את שווים.
ד. במסגרת סיכומי התובעת מפנה האחרונה לאמור בתצהיר הנתבע כי הנתבע משתכר כ- 15,000 ₪ בחודש וכן מקבל דמי שכירות בסך 7,400 ₪ לחודש בגין דירת הירושה כך שעפ"י הצהרתו משתכר הוא 22,400 ₪ בחודש.
לטענת התובעת, לנתבע יש הכנסות נוספות מרווחים במסחר במניות וקרנות הנאמנות, מקבלת תמלוגים ממניות ---- בגובה עשרות אלפי ₪ בשנה וכן הכנסה מחברת "---" בגין כתיבה באתר כך, למעשה משתכר הנתבע כ- 50,000 ₪ בחודש.
- א. בכתב התביעה אשר הוגש ביום 02.08.2012 טענה התובעת כי היא משתכרת אותה עת
מעבודתה בניהול בית הספר סך של 10,500 ₪ בחודש.
ב. במסגרת סיכומי התובעת נטען כי כיום עובדת התובעת במשק בית ומשתכרת בין 5,000-6,000 ₪ בחודש.
- א. הוצאות הקטינה בכתב התביעה הועמדו על סך של 2,020 ₪ כולל מזון, ביגוד, מוצרי היגיינה
והוצאות רפואיות.
עלות המדור הועמדה על סך של 5,700 ₪ בחודש ויחד עם כלל הוצאות אחזקת הבית- סך של
8,339 ₪ בחודש כאשר חלקה של הקטינה במדור עומד על 30% מהסך האמור ובסך של 2,800
₪ לחודש.
בנוסף לסכומים האמורים, עתרה האם לחייב את הנתבע במחצית הוצאות החינוך של הקטינה כולל גן, צהרון, קייטנה, 2 חוגים וכיו"ב.
ב. באשר להוצאות הקטינה בסיכומי התובעת, הופנה בית המשפט לפירוט בכתב התביעה וכאמור לעיל.
עיקר טענות הנתבע
- א. טוען הנתבע כי הצדדים לא היו ידועים בציבור, הם חיו יחד פחות משלוש שנים וכל תקופת
חייהם המשותפת לוותה בפרידות חוזרות ונשנות; משכך ובהינתן ביחסים לא רצופים משך זמן קצר לא ניתן אפילו להגדירם ידועים בציבור.
הצדדים מעולם לא מיסדו את מערכת היחסים ביניהם, לא מכיוון שהיתה מניעה לכך ו/או מכיוון שאין הם מאמינים במוסד הנישואין אלא מכיוון שלא רצו למסד הקשר. התובעת העידה בעצמה כי בין הצדדים כמעט ולא התקיימו יחסי אישות וכל הפן האינטימי נעדר מהמערכת.
ב. גם אם היו הצדדים ידועים בציבור, לא התקיים כל שיתוף כלכלי בין הצדדים; ההלכה קובעת כי על הטוען לתחולתה של חזקת השיתוף להוכיח את טענתו. התובעת לא הרימה נטל זה, מערכת היחסים בין הצדדים לוותה בפרידות תכופות וארוכות, בחוסר כמעט מוחלט של אינטימיות מינית, בהפרדה רכושית וברכישת נכסים על ידי הנתבע לבדו ומשכך אין כל בסיס לטענה כי על הצדדים חלה הלכת השיתוף.
ג. לטענתו, התובעת עתרה בתביעתה לפס"ד הצהרתי שיצהיר כי היא שותפה בנכסים אשר אין חולק כי היו בבעלות הנתבע עוד בטרם הכיר אותה, כך לדוגמא:
- הדירה ברחוב ---*****- נרכשה 4 שנים בטרם היכרות הצדדים.
- הדירה ברחוב ----*****- הדירה התקבלה בירושה מאבי הנתבע בטרם היכרות הצדדים; גם השיפוץ בדירה נערך מכספיו של הנתבע בלבד.
- ארבעת כלי הרכב של הנתבע-נרכשו בטרם היכרות הצדדים; במהלך התקופה הרלוונטית נרכש רק אופנוע סוזוקי וזאת מכספי החברה אשר בבעלות הנתבע.
- בבעלות הנתבע חשבון בנק על שמו בלבד ולתובעת מעולם לא היתה כל גישה אליו.
- א. לטענת הנתבע מערכת היחסים בין הצדדים ידעה סערות ומתחים; הנתבע עזב את דירת
המגורים למשך מרבית תקופת ההיריון; ביום 04.10.2011 נולדה הקטינה ולאחר הלידה שב האב להתגורר עם התובעת מתוך רצון לשמש לבתו אב במשרה מלאה.
כחודש וחצי לאחר הלידה החריף המשבר בין הצדדים והנתבע עזב שוב את הבית.
ב. בשנת 2009 החליט הנתבע לדידו לאגד את פעילותו המקצועית בשל שיקולי מס תחת חברה
בע"מ- "----- בע"מ" וכן החליט לנהל את פעילותו כמרצה מתוך --- ובית הספר הוקם כיחידת רווח בתוך החברה. הנתבעת הועסקה כמנהלת אדמיניסטרטיבית של העסק אשר בבעלותו והשתכרה כ- 10,000 ₪ בחודש.
ג. לטענת הנתבע, העסק היה שלו בלבד, רשום על שמו והתקיים בזכות כישוריו בעוד התובעת
הינה עובדת מן המניין.
לטענתו העסק לא צלח והוא החל לחפש הזדמנות למכרו; הנתבע נכנס למו"מ ממושך עם חברת מ. בע"מ (להלן: " חברת מ.") עליו ידעה התובעת. במסגרת המו"מ עמד על כך כי מ. תמשיך להעסיק את התובעת באותו תפקיד ובאותם תנאים ברם הדבר לא צלח בשל התנהלות התובעת אשר התחמקה מפניות אליה מטעם חב' מ. ו/או מר ----, מנכ"ל החברה.
ד. ביום 05.08.2012 נחתם חוזה בין הנתבע לבין חברת מ. לפיו בית הספר יימכר בתמורה ל-
50,000 ₪ בצירוף מע"מ; הנתבע התחייב להרצות במסגרת בית הספר ולקבל עבור שירותיו שכר מרצה בסך 12,000 ₪ בחודש.
- א. טוען הנתבע בכתב ההגנה, כי הוא משתכר סך של 15,000 ₪ נטו בחודש מעבודתו כ**********; כמו כן מקבל הנתבע דמי שכירות מדירה אשר ירש מאביו בסך של 7,400 ₪ בחודש.
בסיכומי הנתבע חוזר הלה על המספרים האמורים; הנתבע מכניס את כל הכנסותיו לחברת "---- בע"מ" ומחברה זו מקבל הנתבע שכר חודשי בסך 15,000 ₪ בחודש; בנוסף מקבל הנתבע את דמי השכירות האמורים מדירת הירושה.
לטענת הנתבע קיבל בעבר מאמו סך של 3,000 ₪ בחודש אולם כיום איננו מקבל ממנה כספים ו/או מתנות.
ב. טוען הנתבע כי לתובעת ניסיון רב שנים בתחום *********** אולם היא "בוחרת" כיום לעבוד כ**** ולהשתכר כ- 5,500 ₪ בחודש.
מפנה הנתבע לדיסוננס החריף בין טענות התובעת לעניין כושר השתכרותה בתביעת המזונות לבין טענותיה לעניין כישוריה המקצועיים במופיע בכתב התביעה הרכושי.
ככל שהדיון נסב בשאלת המזונות מציגה עצמה התובעת כחסרת השכלה, חסרת יכולת להשתכר וכו' ואילו בכלל טענותיה לעניין הקמתו וניהולו של בית הספר, מציגה עצמה התובעת כאשת אשכולות, אשר יזמה את הקמת בית הספר וניהלה אותו.
- א. בסיכומי הנתבע נטען כי הקטינה נמצאת בגן עירייה שעלותו כ- 500 ₪ בשנה, לא פוקדת
צהרון והוצאותיה אינן שונות מבני גילה.
ב. לעניין המדור והוצאותיו מפנה הנתבע כי עליו לשאת בחלקה של הקטינה בדמי המדור. שכר הדירה נכון למועד הגשת הסיכומים עומד על סך של 4,000 ₪ בחודש.
מאחר והקטינה מתגוררת עם אימה ועם שני ילדיה הנוספים (אשר אינם ילדיו של הנתבע), חלקה של הקטינה דנן במדור הוא 16.6% לפי תחשיב של שליש מ- 50% קרי- 664 ₪ בחודש.
- א. ביום 18.10.2012 ניתנה החלטתי למזונות זמניים עבור התובעים; לאחר בחינת הנתונים אשר
הונחו בפני ביהמ"ש באותה עת מצאתי לנכון לחייב הנתבע בסך של 15,000 ₪ על חשבון מזונות משקמים עבור התובעת.
בנוסף הורתי על הנתבע לשלם בגין מזונות הקטינה סך של 1,600 ₪ בחודש, לשאת במחצית הוצאות חינוך של הקטינה, לשלם סך 25% משכר הדירה המשולם בדירת המגורים כמו גם 25% מהוצאות המדור המפורטות בהחלטה עד לסכום של 500 ₪ בחודש.
עוד קבעתי כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינה.
ב. ביום 13.06.2013 ניתנה החלטה נוספת בתיק ולאחר שהליך הגישור אליו הופנו הצדדים, כשל. בהחלטתי הורתי על חיוב הנתבע בסך נוסף של 5,000 ₪ לתובעת בגין דמי שיקום.
ג. באשר לסכומים נוספים אותם שילם הנתבע לתובעת וכפי שפירט:
- פיצויי פיטורין בסך 24,000 ₪.
- דמי הבראה, פדיון חופשה ושתי משכורות אחרונות בסך של 37,290 ש"ח.
- שתי משכורות נוספות עבור יולי-אוגוסט 2012.
מצאתי כי סכומים אלו שולמו לתובעת במישור יחסי עובד- מעביד בין הצדדים ולא מכח הדין האישי מה גם שהסכומים שולמו לאחר ניהול הליך מתאים בבית הדין לעבודה ואין להן רלוונטיות לסכומים אשר בהם חייב בית המשפט את הנתבע בהליך דכאן וכמפורט לעיל.
המסגרת המשפטית
האם היו הצדדים ידועים בציבור?
- א. ההכרה המשפטית בבני זוג "כידועים בציבור" נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים
יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים.
ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 04.05.06).
המבחנים לקביעת 'ידועים בציבור' מבוססים ברובם על לשון סעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה
– 1965, הקובע את זכותם של ה'ידועים בציבור' לירושה על פי דין.
הסעיף אינו נוקט במונח "ידוע בציבור" אלא קובע תנאים מפורשים: "חיי משפחה במשק בית משותף".
מנשה שאוה הדין האישי בישראל 695 (מהדורה רביעית, 2001).
תנאים אלה אומצו לצורך קביעת 'ידועים בציבור' גם במישור היחסים הפנימיים בין בני הזוג, תוך שנקבע כי אלה תנאים מהותיים ולא ראייתיים גרידא. (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פד"י נו (3) 683 :
"ביטוי זה נתפרש לא אחת על ידי בית משפט זה, והובהר כי הוא כולל שני יסודות:.... חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. והיסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה... היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאות כספית או סידור עניני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים..." (ע"א 621/69 נסים נ. יוסטר פד"י כד(1) 617, בעמ' 619; ע"א 79/83 היועמ"ש נ. שוקרן פד"י לט(2) 690 בעמ' 93-692). הודגש כי "אין המדובר כאן על שני יסודות מנותקים שאינם משתלבים זה בזה, אל על שני מרכיבים השזורים זה בזה. לא על חיי משפחה לבד המדובר כאן, אלא על חיי משפחה בעלי אופי מוגדר.היינו ככאלה שביטויים בקיום משק בית משותף" (ע"א 107/87 אלון נ. מנדלסון פד"י מג(1) בעמ' 434-433) תנאים אלה הם תנאים מהותיים ואין המדובר בדרישה ראייתית גרידא (ראו גם: א. בן-דרור, הידועה בציבור : נישואין ללא נישואין (מהדורה שלישית, 2000) עמ' 36-33".
שם בעמוד 689.
ב. שני היסודות להוכחת קשר של 'ידועים בציבור' - חיי משפחה וניהול משק בית משותף פורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי; 'ידועים בציבור' משמעו ידוע בציבור כבעלה ו'ידועה בציבור' כאשתו.
ראה: ע"מ (חי) 264/05 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 4.5.2006).
ג. נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קריטריונים סובייקטיביים. כלומר- כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם.
ראה: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פד"י מג(1) 431.
ע"א 79/83 היועה"מ לממשלה נ' סוזן שוקרון, פ"ד לט (2) 690.
לעניין התנאי "חיי משפחה" – נקבע כי הוא מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל ואישה, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו; אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני.
ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין, פד"י כז (1) 645.
בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, סב(1) 235.
אשר לתנאי "ניהול משק בית משותף" - נקבע כי מדובר בחיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו.
ראה: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, כד(1) 617 .
עם זאת נקבע כי אין הכרח בשיתוף קנייני בנכסים, וכן יתכן שיהיו לבני הזוג חשבונות בנק נפרדים. הכוונה לקיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לקיום צרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום (ע"א 107/87 לעיל, [פורסם בנבו] שם).
להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משק נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעיקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157; כן ראו והשוו: רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213, בפיסקאות 23-22...
הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור"
(שם, פסקה 7 לפסק הדין).
- א. 'ידועים בציבור' הינם כאמור בני זוג שהחליטו לקשור גורלם אחד בשני, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין.
בעניינו נראה כי אכן קיימו הצדדים קשר יציב, משך כשלוש שנים התגוררו יחד, ניהלו משק בית , עבדו יחד ואף הביאו לעולם ילדה משותפת.
ב. מבחינת הקריטריונים הסובייקטיבים וכפי שהובאו בפניי עולה כי הצדדים עצמם ראו
את מערכת היחסים ביניהם כמערכת מחייבת של ידועים בציבור.
טענות התובעת בדבר בעיות ביחסי המין אין בהן כדי לקעקע את הקשר.
העובדה כי הנתבע ידע שהתובעת אינה נוטלת אמצעי מניעה, כי עברה הפלה ואז הצליחה להרות את ילדתם המשותפת, היא מהווה את הסמן המוביל להכרעתי כי אכן הצדדים היו במועדים הרלוונטיים ידועים בציבור וכך בחקירתו של הנתבע:
"ש. היו לכם רגעי נחת?
ת. ברור, מאוד אהבתי אותה
ש. הייתם הולכים לארועים משפחתיים ביחד?
ת. כן
ש. ל. נכנסה להריון במהלך החיים שלכם והיתה לה הפלה טבעית?
ת. נכון
ש. ידעת של. לא נוטלת אמצעי מניעה?
ת. נכון"
(עמוד 50 לפרוטוקול מיום 14.09.2014, שורות 19-26 ).
ג. אשר על כן אני קובעת כי הצדדים היו ידועים בציבור– מהמועד בו עברו להתגורר תחת קורת גג אחת בחודש אוגוסט 2008 ועד לעזיבתו המוחלטת של הנתבע את הבית בחודש מרץ 2012.
האם התקיים שיתוף כלכלי?
- א. ככל שמדובר בבני זוג נשואים, שבאו בברית הנישואין לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן:"חוק יחסי ממון"), הרי שדי בהתקיים התנאים לביסוסה של
חזקת השיתוף - אורח חיים תקין ומאמץ משותף, לצורך תחולת הלכת השיתוף.
קיים דמיון בין המשטר השיתופי של בני זוג ידועים בציבור לבין בני זוג שנישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון ואולם, שלא כמו בבני זוג נשואים בהם די בעצם החיים המשותפים, הרי שבידועים בציבור יש צורך להוכיח כוונת שיתוף מפורשת, כאשר הנטל כבד יותר מהנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי, והוא מוטל על הטוען לשיתוף בנכסי בן זוגו.
ראה: ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1)433 :
"ההבדל בין זוג לא נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי, לצורך הנושא הנדון [שאלת השיתוף בדירה –מ.ד ] הוא רק בכך, שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של הזוג הידוע בציבור".
ב. בע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1)337, נקבע שמדובר בנטל ראייתי מוגבר שנדרש כדי להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת, וכך נקבע:
"... ביחס לבני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה - עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היומיומיים, או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסויים (או בכלל נכסיו), של בן הזוג".
יפים בהקשר זה דברי בית המשפט העליון בבג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים
ס"ב (1) 235 (פס"ד מיום 13.12.2006) מפי כב' הנשיאה ביניש כדלקמן:
"לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית - המפורשת או המשתמעת - בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157; כן ראו והשוו: רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213, בפיסקאות 23-22 לפסק-דינו של הנשיא ברק).
הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. בהתחשב בכך, נראה כי אין מקום לחשש שהביע הרב דיכובסקי בפסק-דינו, שמא נכפה על בני-זוג שאינם נשואים התחייבויות רכושיות בניגוד לרצונם, רק בשל מגוריהם המשותפים יחד"
(פסקה 7 לפסק דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש).
ג. בבג"צ 4178/04 האמור נקבע כאמור כי: "יש להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי...".
הווי ידוע כי כאשר בני זוג חיים כידועים בציבור בשל מניעות חברתית, משפטית, או דתית, העובדה שמדובר ב"ידועים בציבור" ולא בזוג נשוי, היא בעלת חשיבות פחותה לעניין נטל ההוכחה הנדרש להוכחת כוונת השיתוף, לעומת מקרים אחרים בהם בני הזוג מקיימים חיי שיתוף ברמה מסויימת כידועים בציבור, ובוחרים מרצונם החופשי מסיבות כאלה ואחרות שלא להינשא, ולא למסד את הקשר, (לעתים דווקא כדי להצביע על העדר כוונת שיתוף), על אף שאין כל מניעה חוקית, חברתית או דתית לעשות כן, כפי שהדבר בענייננו.
יוצא אפוא כי בכל מקרה יש לבחון גם את השאלה אם הייתה אפשרות למיסוד הקשר הזוגי, וכשהתשובה שלילית, יש לכך השלכה לעניין נטל ההוכחה הנדרש.
- א. השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף היא שאלה שבעובדה והפסיקה פירטה שיקולים שונים
שיש כאמור להביאם בחשבון בקביעת קיומה או העדרה של כוונת שיתוף, כאשר כמובן, וכפי שצויין לעיל, יש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
ע"א 633/71 מסטוף נ' עזבון י' מסטוף פ"ד כו (2) 569.
בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו],(פס"ד מיום 18.04.07).
בע"מ 5939/04 פלוני נגד פלונית, פ"ד נ"ט (1) 665.
ב. אחד הפרמטרים הוא משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים.
ודוק, המגורים המשותפים בדירה אינה הופכת עם השנים את הרכוש הפרטי של מי מהצדדים למשותף, ואולם, תקופת המגורים המשותפת יכולה בוודאי להוות פרמטר נוסף כדי להגיע למסקנה אם היתה כוונת שיתוף, וככל שמשך החיים המשותפים ארוך יותר, כך הנטייה היא לראות ברכוש כמשותף. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת גאולה לוין בתמש (ב"ש) 30341-04-10 פ.ש נ' א.א [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 23.12.13):
"לא ניתן לייחס לצדדים כוונת שיתוף ספציפי מכוח החיים המשותפים לאחר רכישת הדירה ומהלך המגורים בה, במובן זה שעם השנים הרכוש הפרטי הפך רכוש משותף. תקופת המגורים המשותפת בדירה – כחמש שנים - הייתה קצרה מכדי ליצור הסכמה משתמעת, במהלך החיים המשותפים, לשיתוף בבית. תקופה זו אין בה די כדי לראות את הדירה כנכס שנטמע ברכוש המשותף. שהרי השאלה האם רכוש פרטי הפך רכוש משותף לאורך חיי הזוגיות היא גם פונקציה של משך הזוגיות ומשך השימוש המשותף בנכס. ככל שהתקופה ארוכה יותר, כך יותר רכוש פרטי הופך למשותף..... מנגד, כשמדובר בתקופת מגורים קצרה, נדרשת מידה רבה מאוד של הוכחה לכוונת שיתוף בדירה...". (ההדגשה אינה במקור מ.ד).
ג. במקרה דנן התגוררו הצדדים יחד כשלוש שנים.
כפי האמור לעיל, עברה התובעת ובנה להתגורר עם הנתבע בדירתו ברחוב -- ***בסוף שנת 2008, לאחר מכן שכרו הצדדים דירה יחד ברחוב --- *** אותה עזב הנתבע במרץ 2012 .
יחד עם זאת אין חולק כי הנתבע עזב את הדירה מספר פעמים ובתקופת ההריון של הקטינה- עזב הנתבע את בית המגורים למשך כחמישה חודשים (במהלך שנת 2012 ועד שנולדה הקטינה) כך שהתקופה האמורה של כשלוש שנים- הינה אף במונחי ברוטו.
- א. פרמטר נוסף וכפי המפורט לעיל הוא העובדה כי הצדדים בחרו שלא להינשא.
הנתבע הינו רווק ומדברי הצדדים עולה כי לא הייתה מניעה משפטית כי הצדדים יינשאו, ודומה כי אף לא הייתה לצדדים התנגדות עקרונית כלפי מוסד הנישואין הנהוג בישראל (התובעת נישאה בעבר כאמור) ולא נשמעה סיבה עקרונית המבהירה אי מיסוד יחסי הצדדים.
ניתן לאמר כי העובדה שבני הזוג לא נישאו נעוצה בהעדר רצון ו/או גמירות דעת ו/או כוונה למסד את היחסים באופן פורמלי הדבר מהווה פרמטר נוסף לבחינה קרי, אין המדובר ב"ידועים בציבור תוצרת ישראל" (על ההבחנה שבין ידועים בציבור "אוניברסאליים" לידועים בציבור "תוצרת ישראל" ראה פרופ' שחר ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה בעמודים 98 – 101 (2005)) וכן בע"מ 8500/12 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 20.6.2013).
כידוע, כשמדובר בבני זוג המקיימים חיים בצוותא מבלי שמיסדו את הקשר ביניהם מתוך בחירה - ולא בשל היותם מנועים מלהינשא - עובדה זו כשלעצמה עשויה לשלול כוונת שיתוף בנכסים (ראה ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1)433, בעמ' 449 – 448).
ב. כאמור, בנסיבות המקרה דנן יש בעובדה שהצדדים בחרו שלא לעגן את החיים המשותפים באקט פורמלי של נישואין, כדי להצביע על בחירה להימנע מהמחויבות שטבועה במוסד הנישואין, על השלכותיה הכלכליות והרכושיות.
מתוך כיבוד אוטונומיית הרצון של הצדדים בעיצוב הקשר, מתחייבת נקודת מוצא לפיה הצדדים במקרה דנן לא היו מעוניינים להחיל על עצמם את משטר השיתוף הרכושי של הנישואין, ועל התובעת הטוענת אחרת מוטל נטל כבד.
- פרמטר נוסף שיש לבחון הינו העובדה שהצדדים בחרו להביא ילד משותף לעולם; במקרה דנן העובדה כי הצדדים ניסו להביא ילד לעולם, התובעת עברה הפלה ואז הרתה וילדה את הקטינה, יש כדי להצביע דווקא על חוזק הקשר ועל רצון הצדדים לקשור את חיי זה בזו ואף מהווה ראייה המחזקת את טענות התובעת.
- א. אין חולק והתובעת לא טענה אחרת, כי הצדדים מעולם לא ניהלו חשבון בנק משותף;
כך עדות התובעת עצמה באשר להתנהלות הכספית:
"ש. את לא אומרת אמת. צירפת כ"כ הרבה מסמכים. פירוט אחד של כרטיס אשראי של א. לא הצלחת לצרף?
ת. אין לי ראיות, זה לא היה חשבון משותף. לא שמרתי שום דבר. כל דבר שהייתי צריכה ללכת עם הילד ולקנות משהו או לעצמי...
ש. מעולם לא ניהלתם חשבון משותף?
ת. נכון
ש. אמרת שלא. יש חשבונות בנק נוספים מעבר לידוע לך. למה אמרת שהדבר סביר בכתב התביעה הרכושי בסעיף 114?
ת. אני חושבת שיש לו.
ש. למה כתבת ניתן להניח בסבירות גבוהה?
ת. לא יודעת להסביר. אני בטוחה שיש לו עוד חשבונות בנק. הרבה פעמים כשהיינו יוצאים יחד היו לו הרבה כרטיסי אשראי זה מפה וזה מפה. אני לא בנאדם שמחטט זה של החשבון הזה וזה של זה. אני יודעת שהיו לו הרבה כרטיסי אשראי ומודעת לזה שהיו לו עוד חשבונות בנק
ש. הוא אף פעם לא אמר לך איפה יש לו חשבונות?
ת. לא שאלתי
ש. לא. היתה זכות חתימה בחשבונך?
ת. לא
ש. לא. היה ייפוי כח לפעול בחשבונך?
ת. לא
ש. היתה לך גישה כלשהי לחשבונות של א.?
ת. לא
ש. העברת כסף לחשבון של א. מחשבונך?
ת. לא"
ההדגשה אינה במקור מ.ד; עמוד 14 לפרוטוקול מיום 18.12.2013 .
ב. מן האמור הרי שלצדדים לא היתה כל גישה האחד בחשבונו של השני ; לתובעת לא היתה כל זיקה לחשבונו הפרטי של הנתבע, היא מעולם לא העבירה כסף מחשבון אחד לאחר ואף לא ידעה לאמר כמה חשבונות יש לנתבע וכמה כרטיסי אשראי היו בבעלותו.
- א. אין חולק כי בבעלות הנתבע שתי דירות- האחת ברחוב ---****אשר נרכשה כארבע שנים
טרם היכרות הצדדים והשנייה ברחוב --- ב***** אשר קיבל הנתבע בירושה מאביו המנוח, כשנתיים לפני היכרות הצדדים.
שתי הדירות רשומות על שם הנתבע בלבד ;המשכנתא המשולמת בגין אחת מהדירות משולמת באופן בלעדי על ידו מתוך חשבון הבנק הפרטי שלו; כך גם דמי השכירות המתקבלים מהשכרת הדירה מופקדים בחשבון הנתבע בלבד.
ב. בתחילת הקשר התגוררו הצדדים יחד עם בנה של התובעת בדירת הנתבע ברחוב --- *****; בכל תקופת מגוריהם מימן הנתבע את מחיית הצדדים באופן מלא (ראה הודאת התובעת בעניין בסעיף 50 לכתב התביעה שהוגשה מטעמה בתמ"ש 3150-08-12).
בכתב התביעה עתרה התובעת לפירוק שיתוף בדירה האמורה וכן עתרה למתן צו מניעה שימנע מהנתבע לעשות כל דיספוזיציה בדירה זו (ראה בקשה מיום 02.08.2012 ).
בסיכומי התובעת כבר לא הופיעה כל עתירה הנוגעת לדירה האמורה ברחוב ---****.
ג. באשר לדירת הירושה ב*******, טענה התובעת כי הנתבע ערך שיפוץ יסודי בדירה והשקיע
בהשבחתה בעלות כוללת של כ- 400,000 ₪ כאשר כ- 250,000 ₪ מתוכם הוצאו ממשק הבית
המשותף וכן רכש תכולה לדירה זו בגובה של 100,000 ₪ ממשק הבית המשותף (ראה סעיף
110 לכתב התביעה האמורה).
כמו כן בבעלות הנתבע חמישה כלי רכב- ארבעה מהם נרכשו טרם היכרות הצדדים ורק אופנוע הסוזוקי נרכש במהלך יחסיו עם התובעת; לטענת הנתבע רכישת האופנוע מומנה במלואה על ידי החברה.
ואלו היו דבריי התובעת הן באשר לשיפוץ האמור בדירת הירושה והן לגבי כלי הרכב:
"ש. מה הרכוש שהיה בבעלותו שנצבר במהלך הקשר ביניכם?
ת. קנה את האופנוע, קנינו טלויזיות, קנינו את החדר לבן, כל המחשבים לעסק. הוא שיפץ את הבית של אבא שלו ברמה ממש גבוהה.
ש. יכולה להראות לי ראיה על שקל אחד שהשקעת בעצמך מתוך חשבונך?
ת. הוא גם שידרג כל הזמן את המכוניות שלו מחשבון העסק. זה היה ביחד אין לי אסמכתא. אין לי קבלה
ש. השקעת כסף בדירה בל.?
ת. לא הבנתי
ש. מה לא הבנת?
ת. שילמתי שכירות כל חודש
ש. ב\.?
ת. אה ב.? לא. ב. חיינו והוא שילם הכל. חיינו שם שנה.
ש. מכח מה את תובעת זכויות בדירה הזו?
ת. מאז היינו ידועים בציבור לטענתי, בשיתוף.
ש. אז מגיע לך זכויות בדירה?
ת. את האמת? השופטת תחליט מה מגיע לי.
ש. מה את תובעת?
ת. אין לי משהו ספציפי. אני תובעת את כל התקופה שחיינו יחד שיהיה צדק ולא יתנו לי לצאת עם הראש מתחת למים עם ילדה גם שלו. אני רוצה להרים תראש עם טיפה אויר לנשימה. אני לא רוצה לקחת שום דבר שלא מגיע לי.
ש. אנו מנהלים תביעת רכוש. תבעת זכויות בדירה בל.. את יורדת מהתביעה הזו או שאת סבורה שמגיעים לך זכויות מהדירה הזו?
ת. לא מבינה בזה, מה שהשופטת תחליט זה מה שאקבל.
ש. קדילאק נרכש ב2006 שנה לפני שהכרתם?
ת. לא יודעת מתי אבל כן לפני שהכרנו, כך גם האולדסמוביל
ש. אופנוע הונדה?
ת. גם לפני
ש. ל. ד.?
ת. נרכש כשהיינו חברים. בהתחלת הקשר. לא חיינו יחד.
ש. האופנוע נרכש ע"י החברה?
ת. כן
ש. באיזה סכום?
ת. לא זוכרת. איזה אופנוע זה? סוזוקי? יש לו 2. אחד ישן ואחד הוא קנה כשעבדנו יחד ופתחנו את העסק ואני לא זוכרת בכמה.
ש. הדירה ב---- בת"א א. ירש אותה מאביו?
ת. נכון
ש. על סמך מה יש לך זכויות בדירה?
ת. הכסף שהוא לקח לשפץ אותה מהיסוד ולקנות את המוצרים חיינו יחד והוא לקח זאת מחשבון החברה חלק מזה
ש. יש לך אסמכתא?
ת. לא
ש. שילמת שקל על השיפוץ?
ת. לא. מה ז"א, זה ביחד היה מהמחייה שלנו ואמא שלו גם נתנה
ש. מהחשבון שלך שילמת?
ת. לא
ש. למה עתרת לעקל את כל כלי הרכב שעכשיו דיברנו עליהם?
ת. כל הכלי רכב שהוא קנה רובם נקנו לפני אבל במהלך הקשר בינינו הוא שיפץ כל הזמן. עם הדיפנדר הג'יפ שהיה לו הוא אהב לשדרג באלפי שקלים וזה היה במהלך החיים המשותפים שלנו. כל אוטו. גם את האופנוע הגדול שהוא קנה לפני כל הזמן זה לשפץ ולשדרג ואזעקות וזה הרבה מאד כסף
ש. שילמת משהו מחשבונך?
ת. לא. זה היה ביחד
ש. היה חשבון משותף?
ת. לא"
ההדגשות אינן במקור מ.ד; עמודים 19-20 לפרוטוקול מיום 18.12.2013 .
ד. מן המקובץ הרי שלא היתה בידי התובעת כל אסמכתא לטענתה שהשיפוץ המאסיבי אשר
בוצע בדירת הירושה, מומן על ידי הצדדים באופן משותף וכי יש לה חלק בשיפוץ; עוד עולה כי לשאלות בדבר הדירה ברחוב ל. ב*****- ניתנו תשובות מתחמקות מטעם התובעת וכך היה אף לגבי כלי הרכב.
התובעת לא ביססה את טענותיה לשיתוף בדירת הירושה ו/או בכלי הרכב בראיה כלשהי ואף מעדותה עצמה היה ברור כי הכספים הוצאות מחשבונו הפרטי של הנתבע.
- א. מעדות התובעת כמו גם האסמכתאות שהמציאה, לא עלתה תמונה של שיתוף כלכלי ;
התמונה שהתקבלה היא של בני זוג אשר החלוקה ביניהם ברורה-האחד משלם את דמי השכירות והשני את הוצאות הבית מבלי שתהא זליגה בין כספו ורכושו לאחר.
כאשר הצדדים עברו להתגורר יחד בדירה ברחוב ת. ****, הנתבע בלבד חתם על
הסכם השכירות ואף הערובות שניתנו לדרישת בעל הדירה ניתנו ע"י הנתבע בלבד בעוד
שהתובעת נמנעה מלחתום על ההסכם וליתן ערבות מטעמה (ראה עדות התובעת בעמוד 16
לפרוטקול מיום 18.12.2013).
ב. באשר להתנהלות השוטפת, היה סיכום בין הצדדים כי התובעת משלמת את דמי השכירות ואילו הנתבע משלם את ההוצאות השוטפות; כך העיד הנתבע לעניין:
"ש. אבל היתה גרה איתך באותה תקופה?
ת. בשד' ת..
ש. מלוא ההוצאות השוטפות שלכם כזוג שולמו דרך החברה ודמה"ש של הדירה בתמרים שולמה ישירות מהחשבון בנק של ל. באמצ' העברה בנקאית?
ת. היה לנו הסכם שהיא משלמת את שכה"ד והיא שילמה אותו.
ש. מהיכן שולמו ההוצאות השוטפות של הבית ארנונה, אוכל, בי"ס וכו'?
ת. אני לקחתי את ההוצאות השוטפות ול. שילמה על ילדיה. היתה חלוקה מאד ברורה.
ש. מה שילמה עליהם?
ת. מה שהיתה צריכה. אוכל אני קניתי. לא התקטננו על השקל."
עמוד 59 לפרוטוקול מיום 14.09.2014 .
ג. יוצא אפוא כי לא התקיים מאגר כלכלי משותף ממנו שולמו כלל הוצאות משק הבית אלא היתה חלוקה ברורה- השכירות משולחת מחשבונה הפרטי של התובעת וא.ו הוצאות הבית- מחשבון הנתבע דרך החברה.
כאשר נשאלה התובעת לאיזה "שיתוף" היא מכוונת, היו תשובותיה עמומות ולא קוהרנטיות:
"ש. כשעברת לגור בדירה של א. ברח' ל. ב**** מי מימן את המחיה?
ת. א.
ש. לגמרי?
ת. כן
ש. כשעברתם לדירה בשד' ת. א. שילם את החשבונות מחשבונו ואת שילם את השכ"ד מחשבונך?
ת. כן. קיבלתי משכורת של 15 אלף שקל במיוחד בשביל שאשלם את השכירות.
ש. היה ביניכם שיתוף רכושי לטענתך. בא.ו נכסים שלך שיתפת את א.?
ת. אין לי נכסים. איזה נכסים יש לי?
ש. את חסרת כל?
ת. אם יש לי בית? אני מנסה להבין את השאלה
ש. בחייכם המשותפים כיצד הראית איזשהו שיתוף עם א.?
ת. הכל התנהל ביחד.
ש. את אומרת ששום דבר, לא היו חשבונות משותפים, לא שיתוף רכושי וכו'?
ת. יש פה בעיה. אני לא צריכה להיות רשומה בחשובנו או הוא בשלי בשביל שיהיה שיתוף. חיינו ממה שעבדנו, משכנו משכורת, צריך ללכת לקנות את זה אז קונים ביחד, כל דבר, טלויזיות, מיטה...
ש. קניתם טלויזיה ביחד חצי חצי?
ת. זה בדיוק העניין זה לא היה חצי חצי כי כשזה חצי חצי זה לא שיתוף. אם הוא משלם את זה אז יום אחרי אני הולכת לסופר וקונה
ש. מה קנית חוץ מסופר?
ת. אני שילמתי שכירות וא. שילם חשבונות, זה לא מתחלק. לא סוד שההון העצמי והמשכורת שלו גבוהות יותר משלי. גם את הרשיון נהיגה של ד. הבן הגדול שלי אני שילמתי, שילמנו יחד אבל כן שיתפתי אותו.
ש. במה שיתפת אותו בזה שסיפרת לו?
ת. שאמרתי לו שצריך לשלם את זה אז יצא 8 אלף אולי קצת פחות, הוצאתי ושילמתי וכל פעם הוא אמר אם יחסר לך תגידי לי. יש לי הלוואה נגררת כל הזמן וגם אותן הוא אמר אם יחסר לך תגידי לי ואני אוציא ואתן לך
ש. זה קרה פעם?
ת. לא כי לא הייתי צריכה.
ש. מאשרת שלא היית חתומה על הסכם השכירות של הדירה בשד' ת.?
ת. כן.
ש. למה?
ת. הלכנו ראינו את הדירה, מצא חן בעיני, הוא שאל אם אני רוצה ואמרתי שכן והוא פשוט חתם. לא פעם הוא אמר שנפתח חשבון יחד ואמר שרק יבדוק עם הרו"ח שלו איך עושים את זה
ש. נכחת במעמד חתימת ההסכם?
ת. כן
ש. מפנה לסעיף 33 לכתב ההגנה בתביעה לפינוי מושכר, נספח 11 לתצהיר שלנו. מפנה גם לסעיף 17 לתביעה. אמרת שהסכם השכירות בכלל לא חל עליך ואת לא מחוייבת לפיו ולא חתמת עליו. איך זה מסתדר עם טענותייך לשיתוף הרכושי?
ת. לא יודעת מה לענות על זה, לא יודעת, לא חתמתי על השכירות. לא מבינה.
ש. נרשמת בפני גורם כלשהו כמתגוררת בדירה?
ת. לא. א. שילם הכל הוא דרך החשבון שלו.
ש. מה היתה הכתובת שלך במשרד הפנים?
ת. --- ב****, איפה שהוריי גרים. אני לא משנה כל פעם."
עמודים 14-15 לפרוטוקול מיום 18.12.2013 .
- א. באשר לחברת ---- בע"מ, מצאתי לנכון לקבל את גרסת הנתבע כי המדובר בעסק
בבעלותו , כי רישום הבעלות במניות החברה משקף את הבעלות בפועל וכי התובעת עבדה
בחברה וקיבלה את שכרה כדין- הא ותו לא.
עת הכירו הצדדים, היה הנתבע גבר בן 42 שנים בעל ניסיון משך שנים רבות בשוק ההון.
החברה קיבלה את שמו של הנתבע בלבד ולא בכדי, ובמילותיה של התובעת:
"ש. מדוע לחברה שנפתחה קוראים בשם המובהק ---. בעמ. למה לא א--. שיווקי הון למשל?
ת. לא מבינה מה את מנסה. השם של א. זה לא סוד שהוא מלפני הרבה שנים גם לפני שהכיר אותי עבד במקומות ומכירים אותו ואת השם ---.. גם את השם הזה אני עזרתי לו לבחור של ביה"ס. זה השם של החברה אבל ביה"ס של א. ג. זה היה ביחד וניסינו הרבה אופציות עד שהגענו לזה
ש. בעצם השם שלו?
ת. ברור"
עמוד 23 , שורה 29 לפרוטוקול מיום 18.12.2013
בהמשך לשם אשר נבחר לחברה, נרשמו מלוא המניות בחברה על שמו של הנתבע בלבד.
יודגש כי החברה לא צורפה לצד כהליך וחרף העתירה לסעדים ספציפיים הנוגעים לחברה
עצמה.
ב. כאשר נחקרה התובעת באשר לטענתה כי היתה שותפה של ממש בחברה, השיבה כדלקמן:
"ש. כיצד את אינך אפילו בעלת זכות חתימה בעסק שניהלת ושיווקת והקמת?
ת. לא יודעת אם זו הכוונה אבל הוא רצה שאהיה חתומה אם חלילה יקרה לו משהו ויהיה משהו יהיה עוד מיופה כח וגם את זה הוא רצה שאחתום איתו והיה לנו עומס ואמרתי לו תן לי כמה ימים אני אתארגן עם הבי"ס, אני קרסתי בעבודה ובטלפונים ואני זוכרת שהוא אמר לי אוקיי אני אחכה וזה התמוסס באויר איכשהו.
ש. לפי התצהיר שלך לא רק שניהלת את העסק, את גם המחליטה הבלעדית, א. למעשה עובד אצלך ב******?
ת. הוא לא עובד אצלי, זה לא מה שאמרתי. באיזה שלב שהתחלנו לקבל בשר היינו יושבים יחד לתת רעיונות וכל הזמן רציתי לשדרג את העסק. יש מישהו שעוזר להגיע לסיטואציות האלו וזו אני הייתי שם.
ש. מבחינת ההתנהלות השוטפת איך התנהלת בלי שיש לך גישה לחשבון של העסק בכלל?
ת. לא הייתי צריכה. היה לנו אתר. מעבר לזה שהייתי משווקת את הקורסים ומוציאה חשבוניות, הייתי מעבירה את הכסף לא. והוא היה מפקיד. הוא היה בחוץ ואני הייתי נטו בתוך הבית שזה היה המשרד. היה לי את הקוד של הכרטיסי אשראי. אני עוד נתתי לו כך זה המספר והססמא תכנס ותראה. כמה פעמים לא הצליח ובאתי לעזור לו, בדקתי כמה נכנס בראשון ובשמיני לחודש. הייתי נותנת לו את זה בכתוב
ש. את מדברת לכניסה לאתר של חב' האשראי לראות כמה כסף משלמים, לא לחשבון בנק?
ת. הכל הייתי עושה. לא היה לי גישה לחשבון שלו אבל לא הייתי צריכה. "
ההדגשה אינה במקור מ.ד; עמוד 24 לפרוטקול מיום 18.12.2013.
באשר לעסקת המכירה לחברת 'מ.', העידה התובעת כדלקמן:
"ש. במו"מ עם מ. מעבר לזה שא. ביקש להמשיך להעסיק אותך לא היית פונקציה במומ בשום דבר?
ת. למה לא?
ש. היה לך חלק במו"מ?
ת. לא, הכל היה בהפתעה, קיבלתי טלפון ממ. אם את רוצה לבוא לעבוד כאן ואמרתי איך אפשר כשאני עם תינוקת בת 5 חודשים שיונקת...
ש. אם את ניהלת את העסק איך זה שמ. ניהלו מומ עם א. ולא איתך על רכישת העסק?
ת. מצחיק... אני כ"כ מבולבלת, את יכולה לחזור על זה שוב? זה לא נכון אני הייתי שם, ---- קרא לי לפגישה, א. יודע הוא שמר על הבן באותו. הוא אמר לי אנחנו צריכים אותך שתבואי ולכל העובדות שהיו שם אנחנו צריכים שתסבירי לנו איך את עושה את כל זה בשביל להביא את הבי"ס לאותה רמה. אנו מעבירים בעלות לבי"ס ואת תלמדי את כולם איך לנהל את הכל. ישבתי אצלו שעתיים בפגישה וא. ההי עם ש' באוטו.
ש. מתי בערך זה היה, אחרי שנפרדתם?
ת. לא. א. עדיין חי בבית. לא זוכרת בדיוק מתי. הוא קרא לי לשיחה ורצה אותי שם.
ש. לא. היה מאד חשוב שמ. ימשיכו להעסיק אותך באותם תנאים, אותה משכורת, עבודה מהבית וכו'. הוא לא רצה שתשארי בלי עבודה. את לא הסכמת ולא שיתפת פעולה. מצטטת ממכתב באת כוחך מיום 26.8.12. א. באמת רצה לדאוג לך למקום עבודה ואת לא רצית?
ת. יש פה דברים מאד נכונים אבל היתה לי עוד פגישה עם א' ומ' האחראית שם והמצב לא בדיוק ככה. לעבוד זה דרכם ושם והמשכורת לא אותה משכורת, הוא אמר לי חד משמעית שלא יכול לשלם לי את זה אולי בהמשך ולעבוד שעות מטורפות ולשים כבר את ש' בגן כשהיא בת 5 חודשים ואני מניקה אותה ואני אם חד הורית ל3 חודשים ואני חייבת משכורת. כתבתי מה אני עושה היום וזה לא משנה באיזו עבודה, בשביל לפרנס את הילדים שלי אני אעשה הכל."
עמודים 25-26 לפרוטוקול.
כאשר ניסתה ב"כ התובעת להבהיר את תשובות התובעת בהתייחס לעסקה עם חברת מ., שוב התקבלו תשובות מגומגמות אשר אינן תומכות בנטען על ידי התובעת עצמה:
"ח"ח
ש. נשאלת על הסיפור של מ. לגבי המו"מ למכירת העסק הבי"ס עצמו ונשאלת לגבי המומ להעסקתך במ.. אני לא הבנתי את התשובות, תספרי לביהמ"ש מה את יודעת לגי המכירה של הבי"ס למ. או אם את יודעת או לא יודעת?
ת. כבר בלבלתי פה הכל... (חושבת). הכל התערבב פה, כשבאתי ל----- הוא באמת רצה שאעבוד שם. אני לא יודעת, אני לא פה... השאלה הזו היתה צריכה להשאל ראשונה. אני מפוצצת ממיגרנה. הכל כ"כ מבולבל לי, אני מנסה. לא הייתי במו"מ של המכירה למ.. המו"מ התנהל עם א.. הכל היה בשקט בשביל למכור את הבי"ס כמה שיותר מהר. אני שותפה בגדול, אם הייתי חתומה אז הוא לא יכל לעשות שום צעד, הוא פשוט עשה הכל מאחורי הקלעים.
ש. לשאלת ביהמ"ש, זומנת לשיחה עם אותו ---- לעבוד שם, לא היה שיח על מה קורה עם החברה?
ת. לא. הוא אמר לי אנחנו שוקלים אולי אם א. ירצה למכור את הבי"ס. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב גם מבחינת לעבוד שם.
ש. אמרת שהכל נעשה בהיחבא ולא ידעת משום דבר?
ת. נכון
ש. הוא אמר לך אולי נכנס לעסקה למה לא אמרת לו שיש לך חלקים בחברה והוא לא יכול לעשות שום דבר?
ת. אני התביישתי. לא שיתפתי את א'. "
עמודים 34-35 לפרוטוקול מיום 18.12.2013 .
ג. התובעת עבדה בחברה, קיבלה את שכרה ובהמשך קיבלה את כל זכויותיה הסוציאליות וכמפורט לעיל במסגרת תביעה שהוגשה בבית הדין לעבודה; התובעת הודתה כי כל המימון שנדרש לצורך הקמת החברה יצא מחשבונו הפרטי של הנתבע בלבד; עוד העידה התובעת כי לא היתה לה גישה לחשבון הבנק של החברה וכי הלכה למעשה לא נדרשה במהלך המו"מ עם חברת מ.; מן המקובץ לא ברור הכיצד טוענת התובעת כי החברה הינה עסק משותף וכי היא זכאית למחצית ממנו כפי שעתרה.
ד. כפי האמור לעיל ונפסק לא פעם, מהעובדה בלבד שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות שבהן ידועים הם בציבור כבני זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא (דברי השופט בך בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443, 456).
במקרה דנן לא עלה בידי התובעת להרים הנטל הכבד להוכחת טענותיה.
התובעת לא הוכיחה כי בין הצדדים שרר שיתוף כלכלי וכי החברה אשר נרשמה על שם הנתבע בלבד הינה נכס משפחתי משותף.
- בחקירתו של מר ----- מנכ"ל חברת מ. ביום 14.09.2014 הוברר כי כל ההתנהלות- מראשיתו של משא ומתן ועד לחתימה על ההסכם בפועל- היתה מול הנתבע וכי התובעת לא היוותה פרמטר בעסקת המכירה; מעורבות התובעת היתה אך ורק במסגרת תנאי שדאג להכניס הנתבע כי התובעת תמשיך לעבוד (כשכירה) במסגרת המיזם;
"ש. מפנה לסעיף 8 לתצהירך. על איזה חוזה מדובר?
ת. הסכם בינינו לא.
ש. מפנה לסעיף 6, אתה טוען שנחתם הסכם בינך לא.. האם ההסכם בינך לא. או בינך לחב' ----. בעמ?
ת. לא בשמי, בשם מ.. לגבי בין א. או א. ג. בעמ אני לא זוכר. ההנחה שלי שמדובר בחברה של א.. צריך להסתכל בהסכם
ש. עומד על כך שחב' מ. רכשה את הפעילות העסקית של חב' א. ג. בעמ?
ת. בוודאי שהפעילות העסקית נרכשה ע"י חב' מ.. לגבי מי הפלטפורמה המשפטית אני לא זוכר, אני מניח שמדובר בחברה.
ש. מה היתה הפעילות העסקית של חב' א. ג. בעמ?
ת. אני יכול להגיד מה היתה העסקה
ש. אני שואלת מה היתה הפעילות העסקית שאתה טוען שרכשת?
ת. אני לא טוען שרכשתי. מ. רכש פעילות של בי"ס לפיננסים לימודי שוק ההון כשהמיקוד העיקרי הוא ניתוח טכני.
ש. הפעילות העסקית הנרכשת של אותה חברה היא בי"ס למניות ומסחר?
ת. לימוד והכשרת סטודנטים בתחום **********. הדגש היה על ניתוח טכני."
עמודים 39-40 לפרוטוקול.
ובהמשך לעניין האינטראקציה עם התובעת:
"ש. ראית את ל. פעמיים בפגישה?
ת. 2-3 פעמים. לא זוכר.
ש. פעם אחת פגשת אותה בינואר פברואר 2012 ושוחחתם על שת"פ אפשרי בין חב' ג. בעמ לבין מ.?
ת. לא שוחחנו אם זה חב' א. ג. בעמ או לא. לא זוכר את מועד הפגישה, אך היתה פגישה בה נגענו בנק' של שת"פ..."
"ש. זה היה בינואר ודיברתם על שת"פ עתידי. מה עלה בגורל הפגישה הזו, סוכם משהו?
ת. הפגישה עם ל. היתה לבקשתו של א.
ש. הפגישה הראשונה. אני אומרת לך שהיו 2 פגישות ואני ממקדת אותה בראשונה שהיתה בחורף. בסופה של הפגישה נסגרו דברים?
ת. הבקשה להפגש עם ל. היתה לבקשתו של א. כי הוא התנה כל שת"פ או רכישה אפשרית בזה של. תהיה חלק מהמהלך הזה. בפגישה הזו לא נסגרו דברים כי לא היו עדיין סגירות של דברים. היתה נק' של. לאור העובדה שהיא מטפלת בילדה קטנה ביקשה לעבוד מהבית. שאלנו לגבי אופי הפעילות ולא נסגרו דברים באותה פגישה
ש. א. היה בפגישה הזו?
ת. למיטב זכרוני לא.
ש. היתה פגישה נוספת באוגוסט 12' פגישה של 2 דק' בה הזמנתם את ל. והצעתם לה עבודה בתוך מ.. הצעתם לה שכר של 4500 ₪ והתנתם את עבודה בכך שהיא תעבוד בתוך מ. ולא מהבית?
ת. לזכרוני לא כך היה. התגמשנו עד כמה שניתן. אולי דרשנו שהיא תהיה יום או יומיים כדי לנהל את הפעילות. רוח הדברים שהיתה שתנסה לעשות כמה שיותר מתוך הבית מאחר והציגה בצורה כזו שנדרש לה לפעול מהבית כדי להמשיך את הפעילות. אני לא זוכר כמה שכר הצעתי לה.
ש. הצעתם לה עבודה שתתבצע מהבית ולא תדרוש ממנה למצוא סידור לילדה?
ת. השבתי בצורה ברורה שהגעה פיזית למ. תהיה מינימלית, יום או יומיים בשבוע כדי לאפשר מקסימום פעילות שלה מהבית.
ש. התנאי למו"מ היה של. תשתלב?
ת. תנאי שהציב א."
עמודים 44-45 לפרוטוקול.
במסגרת החקירה החוזרת, הבהיר מר ---- כי התובעת היתה בת זוגו של הנתבע וכי היא היתה חלק מכוח העבודה המרכזי בחברה:
"ח"ח
ש. בנוגע לשאלה ששאלו אותך עם הפגישות עם ל.. איך ל. הציגה את עצמה?
ת. הכרתי את ל. כבת זוגו של א. ג.. לא התעניינתי בסטטוס הפורמלי. מבחינה עסקית אני למדתי שהיא היתה מרכזית מאד בפעילות במתווה הקודם של א.
ש. מה זה המתווה הקודם?
ת. טרום ההתקשרות שלנו. ל. סיפרה לי גם שיש בחורה שהיא ת.פ של ל. שעובדת איתם ול. מנחה אותה והבנתי של. היא הזרוע שעושה את היישום בהתקשרות מול התלמידים." - עמוד 46 לפרוטוקול.
- נוכח מסקנתי דלעיל, אני קובעת כי לא התקיים שיתוף כלכלי בין הצדדים וכי היתה הפרדה רכושית בין התובעת לנתבע משך התקופה בה היו ידועים בציבור.
נוכח האמור לא מצאתי מקום לדון בטענות התובעת בדבר חלקה בתמורת מכר החברה לחברת מ. ו/או חלוקת מוניטין של הנתבע ביניהם.
מזונות משקמים
- א. המקור המשפטי העיקרי לחיוב במזונות הינו החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט
1959 (להלן: "החוק"). סעיף 2(א) לחוק קובע כי: "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". מאחר ואין חולק כי הנתבע אינו חב במזונות התובעת מכח הוראות דינו האישי, הרי שהוא פטור גם מחובת מזונותיה גם בהתאם לחוק (ראה סעיף 2(ב) לחוק).
ב. בפסיקה ענפה, התווה בית המשפט העליון עקרונות מנחים בדבר פסיקת מזונות משקמים לידועה בציבור או לאשה שנישאה בנישואין אזרחיים, שאלו עיקריהם:
- ניתן להקים חבות במזונות כל אימת שבין הצדדים קיים הסכם ממנו ניתן להסיק בדבר אומד דעתם של הצדדים ( ע"א 805/82 זימבול ורסנו נ' יצחק כהן, פ"ד לז(1) 529, סעיף 4 לפסק הדין).
- אם וככל שנערך חוזה מפורש בין הצדדים, הרי שזכויות הצדדים וחובותיהם ייקבעו בהתאם לחוזה (ראה דברי כב' הנשיא (כתוארו דאז)ברק רע"א 8256/99 פלונית נגד פלוני, פ"ד נח(2) 213 בעמוד 232:
...."על כן, אם נערך חוזה מפורש בין הצדדים ייקבעו הזכויות והחובות על פי מה שהצדדים הסכימו במפורש, ועל פי מה שמשתמע מההסדר המפורש"
- פסיקת מזונות משקמים אינה עניין שבשגרה ואולם גם מקום בו אין מקור חיוב חוזי מפורש, ניתן לבחון האם מכוח הסכם מכללא בין בני הזוג, ניתן לחייב במזונות לאחר פירוד ( ראה בע"מ 10497/08 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו],(פס"ד מיום 15.2.09);
סעיף 5 לפסה"ד ע"א 805/82 הנ"ל.
- מועד תשלום המזונות נקבע על פי דרישות היושר, שיקולי ההגינות ותחושת הצדק שבין בני הזוג וא.ו שיעור המזונות, משך תקופת החיוב במזונות ועילות השוללות את המזונות ייקבעו כולן עפ"י עקרון תום הלב (ראה רע"א 8256/99 הנ"ל, בעמודים 233-236).
ג. בספרו של פרופ' שחר ליפשיץ " הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני
המשפחה" (הוצאת "נבו" עמ' 170-171), מוסברת ההלכה באשר למזונות משקמים כדלקמן:
"... באופן כללי, מודל המזונות המסתמך על פסיקה העוסקת בידועים בציבור תואם את המודל של מזונות משקמים. כך בעניין ורסנו, בעת שהציג השופט ברק את האפשרות לחייב ידועים בציבור במזונות, הוא הבהיר כי המזונות הללו קשורים בצורך ליתן תקופת זמן סבירה להליכי הפירוד שבין הצדדים. סוג זה של טיעון מתאים לאידיאולוגיה של מזונות משקמים. במקרים הבודדים שבהם נפסקו בפועל מזונות לידועים בציבור, הוגבל בדרך כלל משך המזונות על ידי בתי המשפט לתקופה קצרה יחסית".
"... בסעיפים הקודמים הבהרתי כי ההצדקה האמיתית להטלה של חובת מזונות בין ידועים בציבור לאחר פרידתם נעוצה באינטרסים חוץ חוזיים, ובמיוחד בעקרון ההסתמכות, כצורך בהגנה על צדדים חלשים ובעיקרון השוויון... הייתי מצפה שבית המשפט יתמקד לא בהסכמים פיקטיביים בין הצדדים, אלא בדפוס היחסים בפועל, במשך היחסים, בתלות הכלכלית שנוצרה, בקיומם של ילדים, בהפסדים וברווחים שנגרמו ליכולת ההשתכרות של בני הזוג עקב הקשר וכדומה...".
ד. מעבר לאמור לעיל, תביעה לפסיקת מזונות ידועה בציבור הינה למעשה תביעה שנועדה
להבטיח את רמת חיו של בן הזוג ולאפשר את שיקומו לאחר הפרידה הפיזית בין הצדדים, ומכאן שמם "מזונות משקמים" .
הצדדים דנן נפרדו בחודש מרץ 2012;
ביום 18.10.2012 ניתנה החלטתי למזונות זמניים עבור התובעים ובמסגרת חייבתי הנתבע
בסך של 15,000 ₪ ע"ח "דמי שקום" עבור התובעת.
ביום 13.06.2013 ניתנה החלטה נוספת בתיק ולאחר שהליך הגישור אליו הופנו הצדדים, כשל; בהחלטתי הורתי על חיוב הנתבע בסך נוסף של 5,000 ₪ לתובעת בגין מזונות משקמים.
ה. הווי ידוע כי משך תקופת הזכאות תלויה בנסיבות העובדתיות , תוך שגם שיקולי הגינות, יושר ותחושת הצדק יהוו בסיס להכרעה בענין זה. ניתן לפסוק מזונות בסכום חד פעמי או בתשלומים עיתיים.
ראה תמ"ש (ת"א) 63323/97 מאגין נ' מקס [פורסם בנבו] , (פס"ד מיום 22.05.2000).
- במקרה דנן ולאחר בחינת הנתונים, בהינתן כי הצדדים חיו כידועים בציבור משך כשלוש שנים, נוכח כושר השתכרותו הגבוה של הנתבע אל מול הכנסותיה של התובעת והעובדה כי כיום היא מתפרנסת מעבודות משק בית וכי היא מטופלת בשלושה ילדים וחרף העובדה כי חלף זמן לא מועט מאז נפרדו הצדדים, נחה דעתי לקבוע כי הנתבע ישלם לתובעת סך נוסף של 15,000 ₪ ,על הסכומים אותם קבעתי בהחלטות קודמות וזאת בגין מזונות משקמים.
מזונות הקטינה
- א. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), קובע
כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו.
הנתבע הוא יהודי ודינו האישי הוא הדין העברי אשר קובע כי אב חייב במזונות ילדיו שעד גיל גדלות (12 שנים לבנות ו-13 שנים לבנים) כדי צרכיהם ההכרחיים. תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד האריכה את גיל החיוב מ.ות עד לגיל 15.
החיוב במזונות ילדים מתחת לגיל 15, מעבר לצרכיהם ההכרחיים וכן החיוב במזונות קטינים מעל גיל 15, הינו מדין צדקה והוא חל על שני ההורים בשים לב ליכולתם הכלכלית
ראה: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449 ; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14; ע"א 393/83 דלי נ' דלי, פ"ד לח(3) 613; ע"א 135/80 בכור נ' בכור, פ"ד לו(2) 358.
נוכח הוראות הדין, נקבע היקף חיובו של האב במזונות ילדיו בהתאם לגיל הקטין ובהתאם לסיווג הצרכים- כצרכים הכרחיים או כצרכים מדין צדקה.
בצרכים ההכרחיים יחויב האב בלבד וא.ו בצרכים שהם מדין צדקה יחויבו שני ההורים בהתאם ליכולתם הכלכלית.
ב. ומהם אותם צרכים הכרחיים? "מתוך ההגדרה עצמה נראה, כי המדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש; ומתוך הדין, שקובע, כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא, שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר"
ראה ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז בעמ' 462.
עסקינן למעשה בצרכים הבסיסיים והמינימליים ביותר, אשר קיומו הממשי של הקטין
תלוי בהם.
המגמה הנוהגת כיום בפסיקה היא של צמצום מעגל הצרכים ההכרחיים למינימום, על מנת שעיקרון השוויון בין בני הזוג ימצא ביטוי בדמי מזונות גם על פי הדין האישי
ראה: פסק דינו של כב' השופט א. זגורי בתמ"ש (נצ') 42952-05-12 ל.ש. נ' ר.ש. [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 31.12.2012 )והאסמכתאות המובאות שם; שלם וגריידי, מזונות ילדים - הלכה למעשה, הוצאת חוקת המשפט, עמ' 54-52 .
ג. לנוכח הקושי להוכיח מהו סכום המזונות הכרחיים של קטין, נקבע בבר"ע 289502 ב'י' נ' ב'נ' (פורסם בנבו) פס"ד מיום 20.1.03, כי: "צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן". סכום זה מתעדכן מעת לעת, וכיום הוא עומד על סך של כ-1,400 ₪ לחודש
ראה: עמ"ש (ת"א) 20511-10-10 פלוני נ' אלמוני קטין [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 04.04.13).
ד. לא אחת נפסק כי יכולת אב לתשלום מזונות ילדיו הקטינים אינה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, לרבות: רכוש, פוטנציאל השתכרות, כישורים וכו'
ראה: ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147.
ה. בסיכומים שהגיש הנתבע וכמפורט לעיל, טען האחרון כי הוא מכניס את כל הכנסותיו לחברת "---- בע"מ" ומחברה זו מקבל הנתבע שכר חודשי בסך 15,000 ₪ בחודש; בנוסף מקבל הנתבע את דמי השכירות מדירת הירושה בסך 7,400 ₪ בחודש כך שלשיטת הנתבע הכנסתו החודשית עומדת על 22,400 ₪ נטו בחודש.
הנתבע הגיש ביום 12.09.2014 מסמכים לתיק וביניהם דו"ח רווח והפסד לשנת 2014 בגין שישה חודשים בלבד (ינואר-יוני 2014) ועל פיו לחברה בבעלותו רווח נקי בסך 55,749 ₪ .
אמנם צירף הנתבע אישור מרואה החשבון של החברה כי לא חולק דיבידנד לבעלים ואולם לא ניתן להתעלם מכך שעל פי האמור, החברה בבעלות הנתבע עתידה להרוויח כ- 100,000 ₪ נוספים בשנת 2014 –וניתן לזקוף סך זה כהכנסה נוספת על הסכומים המוצהרים לעיל.
זאת ועוד, בראשית הדרך (חודש אוקטובר 2012) הודה הנתבע כי נהג לקבל מאימו סך של 3,000 ₪ בחודש אולם כיום טען כי העברה זו פסקה וכי איננו מקבל ממנה כספים ו/או מתנות.
וכך העיד בעניין:
"ש. אתה מקבל 3000 ₪ דמ"ש על הדירה ב-- הרשומה ע"ש אימך?
ת. לא. בעבר קיבלתי
ש. מפנה לדיון מה18.10 עמ' 27 שם הודית שאתה מקבל?
ת. זה היה בעבר. זו דירה שלא שייכת לי אלא לאמא שלי שעד לפני שנתיים אני לקחתי את השכירות משם. היום אני כבר לא מקבל.
ש. לשאלת ביהמ"ש, מה אמא שלך עושה?
ת. שחקנית תיאטרון. הם לא מתפרנסים מי יודע מה.
ש. לשאלת ביהמ"ש באוקטובר 2012 אתה מצהיר שאתה מקבל דמ"ש 3000 ₪ ועד היום לא קיבלנו הודעה ממך על הפסקה. מתי הפסקת לקבל?
ת. יכול להיות בנובמבר או דצמבר. אבל תקופה ארוכה. אמא שלי צריכה את הכסף.
ש. דף החשבון שלך מיולי 2013 אמך נותנת לך מתנה של 10,000 ₪ צמוד לתקופה שאתה אומר שהיא צריכה את הכסף?
ת. נכון, את צריכה לשאול אותה. אני שמח שיש לי אמא כזו נדיבה
ש. מסכים שתוזמן לנדיבה?(במקור)
ת. אני חושב שזו חוצפה להזמין אישה בת 80 לחקירה
ש. אבל אמרת לי לשאול אותה?
ת. לא, תניחי לה. אין לך גבולות. מספיק היא השפילה את אמא שלי. "
עמוד 66 לפרוטוקול מיום 14.09.2014.
לא מצאתי את עדות הנתבע אמינה בעניין זה; ייתכן והאם הפסיקה להעביר לנתבע סכומים אותם נהגה להעביר עקב ההליך המשפטי או מכל סיבה אחרת אולם יש יסוד להניח כי לנתבע הכנסה נוספת כתוצאה מאותן העברות מהאם.
בסיכומו של פרק, אני מעמידה את הכנסתו החודשית של הנתבע באופן גס על סך של כ- 30,000 ₪ בחודש, כולל הרווחים מהחברה אשר בבעלותו ולא כולל העברות כספיות מהאם.
ו. בהינתן כי הכנסת האם אינה שנויה במחלוקת וכי הצרכים אשר נתבעו, הינם צרכים הכרחיים שוטפים אשר נבחנו במסגרת החלטתי למזונות זמניים, נוכח הכנסתו הפנויה של הנתבע כמו גם העובדה כי מדובר בביתו היחידה אני קובעת את מזונות הקטינה על סך של 2,000 ₪ בחודש.
מדור הקטינה
- א. הכלל הוא לפי דיני ישראל כי אין אדם חייב מן הדין במזונות ילדי בן זוגו כשם שהוא חייב
לזון את בניו שלו הקטנים (טור, אבן העזר, סימן קי"ד).
במקרה דנן לא נטען דבר לעניין ילדיה האחרים של התובעת, אשר הנתבע אינו אביהם.
יחד עם זאת העלה הנתבע טענה כי עליו לשלם 1/6 מדמי המדור שכן ילדיה הנוספים של התובעת מתגוררים אף הם בבית (ראה סעיף 10 לעיל).
ב. בהחלטתי למזונות זמניים הורתי על חיוב הנתבע בסך של 25% מהמדור והוצאות המדור של הקטינה.
במסגרת רמ"ש 32112-11-12 אשר הגיש הנתבע על ההחלטה למזונות זמניים, נטענו טענות אלו על ידו כפי שהובאו בהליך זה (ראה סעיפים 87-93 לכתב הערעור).
במסגרת החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 24.02.2013 , נדחתה בקשת רשות הערעור בכללותה, תוך התייחסות לעניין זה כדלקמן:
"הפער אליו מכוון המבקש בכל הנוגע לשיעור החיוב במדור ובהוצאות המדור- אינו מצדיק התערבות מה גם שבימ"ש הגביל את השתתפות המבקש בהוצאות המדור עד כדי 500 ₪ לחודש" (ראה שורות 15-17 להחלטה).
לאחר בחינת הנתונים, נחה דעתי כי יש להותיר את שיעור השתתפות הנתבע במדור והוצאות המדור בשיעור של 25% מעלות המדור וכן שיעור דומה בהוצאות המדור- בהגבלה של הוצאות הבית עד לסך של 500 ₪ בחודש.
ג. התוצאה מתבקשת גם נוכח ראיית התמונה בכללותה שכן באם הנתבע לא יישא במלוא חלקה של ביתו הקטינה במדור, התובעת היא זו אשר תישא בו. הכנסת התובעת אינה גבוהה והשתת הוצאות רחבות עליה תותיר לה פחות הכנסה פנויה לשאת, יחד עם הנתבע, בהוצאות הקטינה אשר הם בבחינת צרכים לבר הכרחיים כמו גם בהוצאות ילדיה הנוספים.
- באשר ליתר רכיבי המזונות ונוכח הנתונים שהונחו בפניי אני מורה על נשיאה משותפת של הצדדים בהוצאות החינוך של הקטינה לרבות קייטנה, צהרון, שיעורים פרטיים ושני חוגים.
סוף דבר
- א. אני מורה על דחיית התובענה בתמ"ש 3150-08-12 ונוכח קביעתי דלעיל כי בין הצדדים לא
התקיים שיתוף כלכלי; אני מורה על דחיית עתירת התובעת להצהיר כי מחצית מהנכסים הרשומים ע"ש הנתבע שייכים לתובעת וכי יש להורות על פירוק שיתוף בהם.
ב. בתמ"ש 3028-08-12 מחייבת הנתבע לשלם לתובעת סך נוסף של 15,000 ₪ , וכמפורט לעיל.
ג. באשר למזונות הקטינה, אני מורה כדלקמן:
- הנתבע ישלם מזונות הקטינה על סך 2,000 ₪ לחודש לידי האם. תשלום דמי המזונות האמורים החל ממועד פסק הדין דנן.
- בנוסף, הנני מחייבת את הנתבע לשלם סך 25% משכר הדירה המשולם בגין דירת המגורים בה מתגוררת הקטינה וכן סך 25% מהוצאות המדור הכוללות חשמל, ארנונה, מים, טלפון וגז (ובסכום שלא יעלה על 500 ₪ לחודש).
- דמי המזונות כולל הוצאות מדור יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא הידוע הידוע כיום, בלא הפרשי עבר.
- הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינה לרבות תשלום שוטף לגן/ביה"ס, קייטנה, צהרון, שיעורים פרטיים בהמלצת הגורם החינוכי וכן בשני חוגים עד לעלות כוללת של 200 ₪ לחוג.
- הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים אורתודנטים. היה ותהיה מחלוקת בין הצדדים באשר לטיב או סוג הטיפול הדרוש, יכריע הגורם המטפל.
- קצבת המל"ל עבור הקטינה תשולם לידי המבקשת ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
- עד מועד פסק דין זה יחולו החלטות קודמות לענין המזונות.
ד. נוכח הכרעתי דלעיל, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אשור מסירה
התיקים הפתוחים ייסגרו.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים
ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ה, 30 יוני 2015, בהעדר הצדדים.