החזקת ילדים והסדרי ראיה

רקע כללי והשתלשלות הדברים

מדובר בתיק שמתנהל מזה זמן רב, החל מראשית שנת תשע"ג. נתאר את השתלשלותו של תיק כאוב, ארוך ומייגע זה.

מדובר בזוג שהתחתנו בשנת 1997. לאחר שנישואיהם עלו על שרטון הם התגרשו בתאריך 7.4.2013. לבני הזוג שלושה ילדים קטינים, בן, [א'] (16.5), ושתי בנות, [ב'] (9) ו[ג'] (5.5).

הצדדים מתקוטטים עוד משחר פירודם על משמורת הילדים. האשה תובעת משמורת מליאה על כל שלושת הילדים. טענתה היא שהבעל מסית את ילדיה נגדה. מאידך, הבעל אף הוא דרש בתחילה מבית הדין שיתנו לו את המשמורת על הילדים. טענותיו המרכזיות נגד משמורת האשה הן אי שפיות שלה וחוסר מסוגלות הורית.

בתצהיר שנעשה על ידי הבעל בפני בא כחו מתאריך 3.3.2013, דיווח הבעל על אירוע חמור, לדבריו, שבו האשה התפרצה באופן לא נורמלי כלפי הבעל ביום 28.2.2013 וכן בעיצומו של יום שבת בתאריך 2.3.2013, וכל זה לעיני הילדים.

ב"כ האשה הגיש תגובה לדברי הבעל בתאריך 11.3.2013 ובה דחה את הדברים בטענה שמדובר בהאשמות סרק, והודיע לבית הדין שהאשה מוכנה לעבור בדיקה למסוגלות הורית, בתנאי שגם הבעל יעבור בדיקה זו.

בתאריך 4.3.2013 ניתנה החלטה ע"י בית הדין שבה נכתב שהתקבל תסקיר משרותי הרווחה המסדיר באופן זמני את החזקת הילדים בפועל בלא הכרעה חד משמעית למשמורת, וכעבור חודש, בתאריך 7.4.2013, מועד הגירושין, ניתנה החלטה המסדירה את המשמורת בצורה מפורטת שלפיה בחלק מהימים יהיו הילדים במשמורת האם ובחלקם – במשמורת האב. עוד באותו יום הוציא ביה"ד החלטה ובה הוא מבקש משירותי הרווחה במועצה איזורית אאאא לערוך תסקיר בעניין המשמורת והסדרי הראיה.

התסקיר לא אחר להגיע, וכבר בתאריך 28.5.2013 ניתנה החלטה של ביה"ד לאור התסקיר המבוקש, ולפיה יש להמשיך את המשמורת והסדרי הראיה לפי מה שהוחלט כבר בתאריך 7.4, דהיינו משמורת משותפת. ביה"ד העביר את התסקיר לשני הצדדים על מנת לקבל את תגובתם.

תגובת הבעל הגיעה בתאריך 10.6.2013. דא עקא שהמשמורת המשותפת שפסק ביה"ד נטתה לטובת האשה, דבר שהביא את הבעל לשעבר לערער על החלטת ביה"ד, שכן, לדבריו, היה אמור ביה"ד להורות על משמרת משותפת ומאוזנת ולא לבכר את האשה על פני הבעל לשעבר, ולפיכך ביקש הבעל לשעבר לשנות את ההחלטה. בנוסף הזכיר לביה"ד על בקשתו מהעבר הלא רחוק ששני הצדדים ילכו לבדיקה למסוגלות הורית, בקשה ששני הצדדים הסכימו עליה, ואכן פנה למכון שקד העוסק בעניינים אלו, אך האשה, לדבריו, אינה משתפת פעולה.

תגובת האשה לתסקיר בוששה לבוא, ורק לאחר שביה"ד ביקש שלוש פעמים מהאשה להגיב – הגיעה סוף סוף התגובה לביה"ד בתאריך 26.6.2013. האשה לא זו בלבד שלא ביקשה להותיר את המשמורת על כנה כפי שהחליט ביה"ד, אלא ביקשה להעביר אותה באופן מלא אליה, בטענה שבכוונתה לעקור את דירתה לאזור ש.ש.ש., ואי לכך אין אפשרות כלל להמשיך במשמורת משותפת באופן זה שהצדדים רחוקים מאוד זה מזה. בנוסף, אין תקשורת בין הצדדים, הם אינם מסוגלים להגיע להסכמה ולו הפשוטה ביותר, ואי לכך אין מקום להמשיך במשמורת משותפת, ועל ביה"ד לפסוק בצורה החלטית אצל מי תהיה המשמורת, אצל האב בלבד או אצל האם בלבד, כאשר לדעת ב"כ האשה – האשה היא זו שאמורה לקבל את המשמורת המליאה. באשר לבדיקה למסוגלות הורית – האשה וב"כ טוענים שמכון שקד אינו מוסכם עליהם כבודק, אלא ברצונם שביה"ד יפנה את הצדדים לגורם נייטרלי.

לאחר שהגיעו שתי התגובות, הן של הבעל לשעבר והן של האשה, ביה"ד החליט ב-2.7.2013 להפנות את הצדדים לד"ר נעמי כהן לבדוק את המסוגלות הההורית שלהם, וביקש שבתוך שלושים יום ימציאו הצדדים את תוצאות הבדיקה והמלצותיה לביה"ד ולשירותי הרווחה של המועצה האיזורית א. על מנת שיערכו תסקיר משלים. בינתיים יהיו הילדים מחצית מחופשת הקיץ אצל האם ומחציתה אצל האב.

ב-15.7.2013 הגיש הבעל וב"כ בקשה לצו מניעה שימנע מהאשה מלהוציא את הילדים מאזור המגורים שגרו בו עד כה ומלרשום אותם במוסד לימודים אחר. ביה"ד השיב לבקשה זו בהחלטה מתאריך 24.7.2013 שבמהלך חופשת הקיץ הבקשה אינה רלוונטית, והיא תידון רק בתחילת שנת הלימודים.

במהלך חופשת הקיץ ניסו ההורים למנוע מילדיהם מלשהות או לראות את הצד השני וביה"ד היה צריך להתערב במאבק זה בהחלטות שהוציא ב-8.8.2013 וב-21.8.2013.

ביה"ד קיים דיון בתאריך 26.8.2013 בעניין המשמורת והמלצותיה של ד"ר כהן, מנהלת מכון מרחבים בעניין המסוגלות ההורית של הצדדים, למרות שבאותו זמן עדיין לא ניתן תסקיר משלים ע"י שירותי הרווחה, מפאת דחיפות העניין, והחליט לאמץ את המלצותיה של ד"ר כהן לפיהן יהיה הבן [א'] במשמורת האב ואילו שתי הבנות [ג'] ו[ב'] יהיו במשמורת האם. ביה"ד קבע באותו מועד גם הסדרי ראיה כמפורט בהחלטת ביה"ד. תוקפה של החלטה זו נקבע למשך שנה אחת.

בתאריך 30.9.2013 הוציא ביה"ד צו המורה לשירותי הרווחה של מועצה אזורית** א. וש. לערוך תסקיר בעניין מצב הילדים בכלל ובעניין הסדרי המשמורת והראייה הזמניים שנקבעו כחודש לפני כן ע"י ביה"ד בפרט.

בתאריך 18.12.2013 התקיים דיון בו דווח על שבר נפשי קשה שנגרם לבן [א'] בעקבות גירושי הוריו, שבר שמתאפיין בהתנהגות מינית לא נורמלית שבאה לידי ביטוי ביחס משונה לאמו ואחיותיו. בדיון דובר על הצורך בריפוי שבר זה ובצורך לחדש את קשריו של הבן [א'] עם אמו, קשר שנותק לגמרי. האב התחייב לטפל בשבר הנזכר, ולדווח על כך לביה"ד, אך עד לתאריך 12.1.2014 לא הגיע דיווח לביה"ד על התקדמות כלשהי בנושא. לפיכך שלח לו ביה"ד תזכורת על עניין זה.

לאחר מכן, במשך כמה חדשים, התגלגלו העניינים סביב הצורך לבדוק מה מצב הבן [א'] ודרכי הטיפול בו, אך לא התקדם דבר בעניינו, בין היתר בגלל הצורך לגבות עדויות מאנשי מקצוע שטיפלו בעניינו אך סרבו לבוא ולהעיד לפני ביה"ד.

תוך כדי הטיפול הנסחב בעניינו של הבן [א'] הגיעה חופשת הקיץ ועמה בקשת האב לשהות של הבנות ברשותו במחצית החופשה. ביה"ד נעתר במקצת למבוקש ובהחלטה מיום 12.8.2014 נכתב שהבנות [ג'] ו[ב'] יהיו אצל האב במהלך השבועיים האחרונים של חופשת הקיץ. ביה"ד גם הטיח ביקורת בהחלטתו זו כלפי האב, שבמקום להגיע להסכמות עם האשה בעניינים אלו הוא בוחר לפנות ישירות לביה"ד.