שאלת ביטול העברה ללא תמורה תוך הסתמכות על דוקטרינת "לא נעשה דבר"

לפני תביעה לפס"ד הצהרתי על ביטול העברת זכויות התובע במקרקעין לנתבע 1 ללא תמורה. במסגרת פסה"ד תבחן נפקותה המשפטית של פעולה שעשה התובע ברכושו טרם הוכרז כחסוי.

הצדדים והרקע הצריך לענין

1. התובע, יליד שנת 1917, אילם וחירש ומוגבל בניידות, אלמן ואב ל- 7 ילדים, ביניהם הנתבע 1 (ולהלן ולשם הנוחות "הנתבע").

1. בבסיס המחלוקת שלפני עומדת דירת התובע ברח' --- מס' --- בעיר---, הרשומה כ ---- (להלן: "הדירה").

1. לעת הגשת התביעה חי הנתבע עם התובע בדירתו, וכמוהו עשתה גם אחותו ב' ושלושת ילדיה.

1.  אחר שבין ב' והנתבע נתגלע סכסוך, הגישה כנגדו ביום 21.5.12 בקשה לצו הגנה (במסגרת ה"ט 40431-05-12) אשר נדונה בהעדרי על ידי כבוד השופט מנחם הכהן (ולהלן: "הבקשה לצו הגנה"). בדיון במעמד שני הצדדים, שהתקיים ביום 24.5.12, נתבקש תסקיר דחוף באשר לצורך של התובע במינוי אפוטרופוס לגוף ו/או לרכוש.

1. תסקיר נתקבל ביום 26.7.12 ובו הומלץ על מינוי אפוטרופוס חיצוני לגופו ולרכושו של החסוי. בפרק הסיכום בו נכתב כך:

"מר ח' הינו קשיש בן 95, חירש אילם ומוגבל בניידותו. הוא אמנם צלול אך נראה כי למרות צלילותו הוא חסר אונים בכל הנוגע ליכולתו לשלוט על רכושו ולהביע את דעתו בעניינים הקשורים בחייו. בין ילדיו מתנהל מאבק קשה כאשר כל אחד מן הצדדים מאשים את הצד האחר בנוגע לאופן בו יש צורך לנהל את כספיו של האב. הרושם שנוצר אצלי הוא כי ילדיו של האב נוהגים ברכושו של האב כבשלהם, כאשר צרכיו ורצונותיו אינם נלקחים בחשבון בכלל".

1. ביום 08.08.12 מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לגוף ולרכוש החסוי.

1. בין לבין, ביום 7.6.12 העביר החסוי את זכויותיו בדירה על שם בנו, הנתבע.

1. ביום 12.09.12 עתר התובע באמצעות האפוטרופא, הקרן לטיפול בחסויים, בתביעה דכאן להצהיר על ביטול העברת הזכויות שנעשתה ללא תמורה.

1. דיון הוכחות התקיים ביום 20.05.14, סיכומי התובע הוגשו ביום 18.06.14 וביום 23.11.14 הוגשו סיכומי הנתבע. טרם מתן ההכרעה הלך התובע לעולמו ביום 04.03.15. פסק דין זה ניתן בהתאם להוראות סעיף 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המדברות בעילה העומדת בעינה ובמות בעל דין אחר גמר הדיון.

תמצית טענות הצדדים

1. טוען התובע כי החתמתו על מסמכי ההעברה בוצעו על ידי הנתבע מבלי שידע והבין במה מדובר, ללא שהסכים לכך ובהעדר גמירות דעת. כמי שאינו יכול לדאוג לענייניו הוא למעשה נעשק ועומדות לו טענות שונות לביטול עסקת המכר (לרבות טעות, הטעייה, טענת לא נעשה דבר וכד'). לפי דיני החוזים וכל דין אחר יש להורות על ביטול ההעברה.

1. אף אם תיחשב ההעברה כמתנה (דבר המוכחש), ניתן לו לתובע בנסיבות לחזור בו ממנה.

1. בשים לב לגיל התובע ומצבו, תלותו בנתבע שהתגורר עמו ומערכת היחסים ביניהם, פעל הנתבע כ"אפוטרופוס למעשה" של החסוי עד למינוי הקרן. ככזה, אסור היה לו לפעול כפי שפעל ללא אישור בית המשפט ועליו להשיב את הזכויות בדירה לתובע.

1. על פי דברי הנתבע, העברת הזכויות נעשתה כדת וכדין, תוך הקפדה על הליך תקין, זהירות גבוהה פי כמה מזו הנוהגת בעסקאות דומות וייעוץ משפטי ברמה גבוהה ביותר. במעמד החתימה נכחו מתורגמנית ובת נוספת של החסוי, היא נערכה בפני נוטריון וסרטון וידאו מתעד את מהלכה. 

1. התובע אמנם חסוי אך אינו פסול דין. אף בתסקיר שהוגש בעניינו טרם מינוי האפוטרופוס מצוין כי הוא חירש אילם אך צלול. לאור זאת ישנה משמעות רבה לרצונו ובקשותיו. הנתבע אך סייע בעדו לממש אותם ולהעביר את הדירה על שמו ללא תמורה כהעברה מאב לבן.

1. טענות התביעה לפיהן לא הייתה גמירות דעת מופרכות וחסרות כל קשר למציאות. התובע ידע והבין היטב על מה הוא חותם. בסרטון הוידאו המתעד את מעמד החתימה נראה התובע כשהוא חוזר מספר פעמים על רצונו שהדירה תעבור על שם הנתבע ועל שמו בלבד.

דיון והכרעה

1. תנאי סף לתוקפה של כל פעילות משפטית הוא שמי שעשאה היה בעל כשרות משפטית לעשותה. הוראת סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות"), קובעת חזקה משפטית לפיה כל אדם כשר לפעולה משפטית אלא אם נשללה או הוגבלה כשרותו בחוק או בפסק דין. אם כן, אדם אשר לא הוכרז כפסול דין, חזקה עליו כי הפעולות המשפטיות אשר ביצע הן בנות תוקף.

1. בענייננו, בעת החתימה על מסמכי העברה טרם הוכרז החסוי ככזה, אך היתה תלויה ועומדת בקשה בנדון. לפיכך, היה התובע בעל כשרות משפטית. קביעה זו מקימה, כאמור, חזקה כי פעולתו המשפטית היא בת תוקף.

1. יחד עם זאת, חוק הכשרות אינו מוציא את תחולתן של הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ולהלן: "חוק החוזים"), ועל כן ניתן, במידת הצורך, להיזקק לעילות המופיעות בחוק זה, וביניהן: גמירות דעת, טעות, הטעיה כפיה ועושק, כמו גם הלכת האפסות (non est factum, "לא נעשה דבר") על מנת לבטל פעולות משפטיות שעשה הלוקה בנפשו שלא הוכרז כפסול דין או שטרם הוכרז ככזה [ ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ואח', [פורסם בנבו] (6/8/07), בפסקה 22 וההפניות שם); בע"מ 946/08 פלוני נ' פלוני  [פורסם בנבו] (26.5.08)].

משכך, נידרש לבדיקת הוראות חוק החוזים הרלוונטיות לענייננו.

1. תנאי הכרחי לכריתת הסכם ובלעדיו איִן הוא הסכמת הצדדים אשר נבחנת על ידי קיומה האובייקטיבי של גמירות דעתם להתקשר בחוזה (סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים). הבחינה היא, אם במועד החתימה על המסמכים,  מנע הליקוי ממנו סבל החסוי את יכולתו לגבש גמירת דעת. כיוון ששאלה זו עובדתית ביסודה, בחינתה תהא אובייקטיבית חיצונית. הבדיקה תשקלל את התנהגות הצדדים ונסיבות העניין לפני כריתת ההסכם, במהלכו ואחריו. [ע"א 1109/99 ברקוביץ נ' ברקוביץ, [פורסם בנבו] (14/7/99); א"פ(חי) 8268-03-09 י.א. (חסויה) נ' אברהם וקנין, [פורסם בנבו] (9.9.2011)]. משמע: ככל שלא תעמוד גמירת הדעת על פי מבחני הפסיקה, לא יהא תוקף לפעולה המשפטית הנדונה.

1. בענייננו אפשר לטעון כי הנסיבות האובייקטיביות והתנהגותו החיצונית של התובע בעת חתימת ההסכם לא העידו על אי גמירות דעת מצידו. ההסכם נחתם במשרד עו"ד עזריאל; בנוכחות עורכי דין ובת נוספת של התובע (ה'); בא כוח הנתבע הקריא והסביר לנתבע את פרטי החוזה ודבריו תורגמו לו על ידי מתורגמנית לשפת הסימנים, והכל תועד צולם והוסרט. הנתבע אף החזיק לדבריו בתעודה רפואית עדכנית לפיה התובע צלול. משכך, לכאורה חתימת התובע על מסמכי העברת הזכויות יש בה כדי להעיד חיצונית-אובייקטיבית על גמירות דעתו [ראו: ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ  נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589 (1983)].

1. ואולם, קנה המידה האובייקטיבי נבחן על פי הצדדים המתקשרים הסובייקטיבים. כך ניסחו זאת המלומדים פרידמן וכהן: 

"קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם, שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" [ד' פרידמן, נ' כהן חוזים כרך א', עמ' 157 (ולהלן: "פרידמן וכהן")].

1. הדברים אמורים במיוחד עת עסקינן בחסוי. יש לוודא כי הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעות בצורה ברורה וחד משמעית על כוונתו של המעניק להתקשר בחוזה, שכן במקרים אלו פעמים רבות החתימה וההקשר אינם מספיקים להעיד על גמירת דעת החותם (ראו לענין זה א"פ 8268-03-09 לעיל, בהתייחס לע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון מנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582).

1. לפיכך אפשר גם אפשר לראות בנסיבות האוייקטיביות עדות ברורה ובלטת להעדר גמירת דעת של התובע. התובע הובל לפגישה בכיסא גלגלים על ידי הנתבע 'הנהנה' מהחוזה; התובע חירש ואילם ואינו יודע קרוא וכתוב; למיצער הנתבע (ויתכן שכמוהו גם ב"כ כפי שיורחב בהמשך) ידע היטב כי מתנהל במקביל הליך למינוי אפוטרופוס לתובע. הנתבע שהה בחדר במהלך כל הפגישה.

1. בנסיבות אלו סבורני כי יש ללמוד אף מתחום משפט אחר, מהוראת סעיף 35 לחוק הירושה התשכ"ה-1975 הקובעת כי הוראת צוואה המזכה את מי שנטל חלק בעריכתה – בטלה.  לכל הפחות ניתן לקבוע בודאות בענייננו כי הנתבע נטל חלק של ממש בעריכת החוזה עם הנתבע. הוא ואחותו ה' יזמו על פי עדותם את המהלך (ומכל מקום ברור כי היוזמה אינה פרי רצון החסוי); הנתבע התקשר עם עו"ד מטעמו (שאף ייצג אותו לאורך ההליך דכאן ועד מועד הגשת הסיכומים); הנתבע נתן הוראות לעוה"ד מה יכלול החוזה; הנתבע הסיע את החסוי לפגישה עם עוה"ד; הנתבע נכח בחדר במהלך כל הפגישה; הנתבע הזמין את המתורגמנית ונשא בשכרה. כל אלה מלמדני כי שותפות הנתבע בעריכת החוזה הינה מעורבות על כל פרטיה לאורכו ולרוחבו של כל תהליך עריכתו שיש בה כדי להביא לפסילתו.

1. דומני כי מדובר במקרה הנגוע בטעות ברצון הגובלת ב'לא נעשה דבר' (ואף עוברת את הגבול), הממוקמת מבחינת ציר ההתקשרות על העדר גמירת דעת.

"טענת האפסות", "לא נעשה דבר"

1. משמעות הטענה היא כי אין תוקף לחתימה על חוזה שלא לוותה בכוונה. דהיינו, צד לחוזה שחתם על החוזה מבלי שהתכוון לכך יכול במקרים חריגים וקיצוניים להשתחרר מהחוזה בטענת "לא נעשה דבר" (ע"א 8163/05 והאסמכתאות שם בסעיף 28). על הטוען לכך להוכיח קיומן של שתי דרישות כתנאי הכרחי לקבלת הטענה: שלילת רצונו החופשי והעדר רשלנות מצדו. נטל ההוכחה בעניין זה הוא כבד יותר מן נטל הרגיל במשפט האזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות [ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, תק-על 2000(2) 1566, 1571 (2000)]. הסעד הניתן בגין טענת "לא נעשה דבר" הוא בטלות החוזה שכן במקרים אלו אין מדובר בפגיעה ביכולת הבחירה של החותם, אלא בשלילתה לחלוטין (ראו: פרידמן וכהן בעמ' 982).

1. ערה אני לבעייתיות הנובעת משימוש בדוקרטינת "לא נעשה דבר" משהיא לא הוכרה במסגרת חוק החוזים, ומהחשש מפני 'מדרון חלקלק' בשימוש בה. יחד עם זאת דומני כי במקרים חריגים וקיצוניים יוכר השימוש בה על מנת להפיג את חוסר ההוגנות שנגרם כלפי אותו צד שהוטעה או שנכפה. ודוק. כבר הוכר בפסיקה השימוש בה הגם שאינה מנויה בחוק החוזים, והחשש מפני המדרון החלקלק אכן מחייב לעשות בה שימוש במשורה ובצמצום באותם מקרים קיצוניים בהם יש גם ראיות להוכחתה 'כאפשרות קרובה'. סבורני כי בענייננו אף לא נוצרת בעייתיות מהפגיעה הלכאורית באינטרס ההסתמכות של הנתבע. הנתבע ידע כי מתקיים הליך בשאלת מינוי אפוטרופוס לחסוי, וכפי שעוד יורחב להלן, קשה לומר בקשר אליו כי הינו צד תמים וחסר אשמה.

מן הכלל אל הפרט,

1. באשר ליסוד הראשון, לפיו נדרשת קיומה של כפיה "קיצונית", אשר שללה לחלוטין את יכולת הבחירה של החותם. כפי שטען הנתבע אכן אין בליקויים מהם סבל החסוי כשלעצמם כדי להוכיח ברמה גבוהה של הוכחה כי לא הבין על מה חתם. יחד עם זאת, נסיבות המקרה מלמדות כי אכן יסוד זה מתמלא בענייננו.

התובע היה אמנם "צלול" ואולם היה למרבה הצער כלי שרת בידי ילדיו, ובכללם הנתבע, למילוי מטרותיהם והם עשו ברכושו כרצונם והניעו אותו כבובה לצורכיהם, ועל כן ניתן לראותם כשוללים ממנו את יכולת הבחירה.

1. אכן חזקה שהנתבע חתם על המסמך לאות הבנתו והסכמתו, ברם בענייננו עלה בידי התובע לסתור את החזקה. החסוי אינו יודע קרוא וכתוב, בנוסף להיותו חירש ואילם. אמנם לכאורה תורגמו לו דברי ההסבר של ב"כ הנתבע את פרטי החוזה בשפת הסימנים ואולם מסופקני אם עלה בידי אותה מתורגמנית להצליח לתקשר עם החסוי. תמימות דעים בין הצדדים קיימת בענין העובדה ששפת הסימנים המוכרת לחסוי הינה דלה ביותר ואינה שפה מוכרת או רשמית. מקובלת עלי עדות הבן ג' כי אמנם כל ילדיו ידעו לשוחח עם החסוי ואולם יקשה עליו להבין מתורגמן חיצוני (עמ' 34 שורות 12-23 לפרוטוקול).

החסוי העיד לפניי בדיון שהתקיים ביום 23.01.13. היה קשה ביותר עד בלתי אפשרי להבין אותו, אף כי נכחה באולם בית המשפט מתורגמנית לשפת הסימנים. אותה מתורגמנית הסבירה אף היא כי שפת הסימנים של החסוי ירודה מאד. לדבריה, "זו שפת סימנים של בית לא משהו פורמלי שנלמד, מזל שזו אני שאני עוד מכירה ויודעת להסתדר פחות או יותר גם במצב כזה" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 6-7). אף אחרי שתרגמה את דברי החסוי, נותרו רבות מתשובותיו נטולות הקשר ותלושות. אם במעמד אשת המקצוע היו דברי החסוי בלתי מובנים, נקל לשער כי כך הדבר גם בהקשרים שונים אחרים.

1. זאת ועוד. המתורגמנית שנכחה בדיון וצפתה בסרטון מעמד ההחתמה טענה כי "שואלים את התובע אם מבין והתובע מסמן בסרטון שקר שקר" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 14-15).

1. יוצא אפוא כי החסוי לא קרא את החוזה, וגם לא שמע את ב"כ התובע שהקריא את החוזה באופן בלתי אמצעי, אלא בעזרת תרגום לשפת הסימנים אשר לא השתכנעתי כי הובנה על ידו.

1. לתסקיר צורפה תעודת רופא מיום 24.07.12 שנערכה על ידי ד"ר אלכסנדר קידרמן. התעודה ניתנה למעלה מחודש אחר עריכת החוזה, אולם היא מתייחסת לתקופה שלפניה. ד"ר קידרמן  סיכם את מצבו של התובע כך:

"ראיתי את האיש לאחרונה ב- 11.06.12. הוא חירש אילם אך לדעתי- צלול. עם זאת, כל תקשורתו עם הרופא- באמצעות תווך של בתו".

בשולי התעודה סימן הרופא כי החסוי אינו מסוגל לטפל בענייניו בעצמו, אך מסוגל להביע דעתו לעניין אפוטרופסות.

1. הנתבע טען כי עד כמה שזכור לו היה מסמך רפואי שהעיד על כשירות החסוי עובר למועד חתימת מסמכי ההעברה, אך כנשאל אם יש לו להציג אחד כזה טען כי אין באמתחתו (פרוטוקול עמ' 42 שורות 9-12).

מנגד, הציג התובע סיכום ייעוץ מיום 25.07.12, שכלל אבחנה התואמת את רוח התסקיר והתעודה הרפואית שלעיל.  אף כי נכתב בדו"ח שהנבדק מתקשר בשפת הסימנים ונהנה מקשר הדוק וחיובי עם בני משפחתו, נקבע בו כי הינו סיעודי וכי בבדיקת mini-mental עמד ציונו על 13 נקודות בלבד, כאשר לקביעת מצב תקין נדרשות לפחות 19 נקודות.

1. עדות לשליטת הילדים ברכושו של החסוי נלמדה כזכור כבר בתסקיר, בו סיכמה העו"ס בחדות את מה שנמצא מאוחר יותר משקף במדויק את המציאות העגומה לה נתון היה החסוי. בשל חשיבות הדברים נביאם בשנית כלשונם בתסקיר:

"מר ח' הינו קשיש בן 95, חירש אילם ומוגבל בניידותו. הוא אמנם צלול אך נראה כי למרות צלילותו הוא חסר אונים בכל הנוגע ליכולתו לשלוט על רכושו ולהביע את דעתו בעניינים הקשורים בחייו. בין ילדיו מתנהל מאבק קשה כאשר כל אחד מן הצדדים מאשים את הצד האחר בנוגע לאופן בו יש צורך לנהל את כספיו של האב. הרושם שנוצר אצלי הוא כי ילדיו של האב נוהגים ברכושו של האב כבשלהם, כאשר צרכיו ורצונותיו אינם נלקחים בחשבון בכלל" (ההדגשה אינה במקור – א.ב.ד).

דברי העובדת הסוציאלית הם בבחינת ראשית ראיה, אם לא למעלה מזה, ליכולתו המוגבלת של התובע לבחור ולבצע כרצונו מה שייעשה ברכושו.

1. נוכח התרשמות זו, ובתמיכת חוות הדעת הרפואית, סברה כאמור העו"ס כי יש למנות לחסוי אפוטרופוס חיצוני. חיזוק לצורך זה נשמע גם בעדותו של האח ד' שהעיד כי התייעץ עוד קודם לכן עם עו"ד בענין מינוי אפוטרופוס לחסוי כיוון שאינו מסתדר לבד וזקוק למי שידאג לו בענייני כספים ודירה (פרוטוקול עמ' 55 שורות 20-22).

1. האחות ה' העידה כי היא מטפלת בעניינים הכלכליים של אביה זה עשר שנים. לאחרונה בעקבות סכסוך בין האחים, פסקה מלטפל אחרי שאחים אחרים פתחו חשבון אליו מופקדות הכנסותיו של האב. מקובלים עלי דברי התובע לפיהם מדובר באינדיקציה חזקה לתלות של החסוי תקופה ארוכה באחרים, ולהעדר מעקב רציף שלו (אם בכלל) על ענייניו הרכושיים.

1. כל אלו מצטרפים לעדותו של האח ג', עד התביעה, שכאשר נשאל אם האב כשיר אם לאו, השיב "לא במאה אחוז" (פרוטוקול עמ' 31 שורות 4-11).

1. מעיון במסמכים עליהם חתם החסוי במועדים סמוכים לחתימה הנדונה עולה כי למיצער חלק מילדי החסוי השתמשו בחתימת ידו כבחותמת גומי.  עורכת התסקיר כתבה מפורשות כי התרשמה שילדי החסוי נוהגים ברכושו כבשלהם ואינם שועים לצרכיו ורצונותיו. היא הדגימה זאת על ידי ויכוח שנסב בין האחים על שקיפות הפעולות בחשבון החסוי, כשהחסוי לא צד לדיון כלל, וכן על ידי המלצת האחים על הבת ו' כאחראית כספי האב שעה שהציעה בניגוד עניינים מוחלט לרכוש את דירתו בחייו מבלי לשאול ולקבל את עמדתו. הראיות שהוצגו בתיק מלמדות כי זיהויה של העובדת הסוציאלית היה, כאמור, מדויק.

1. כחמישה מסמכים שונים מדברים על שייעשה בדירה הנדונה בעתיד. כולם נערכו בפרק זמן של פחות משנה, כולם פרי יוזמת מי מהילדים.

1. במהלך חודש נובמבר 2011 ערכה הבת ה'  צוואה עבור אביה. האב חתם על הצוואה שבה נאמר כי כל רכושו מכל מין וסוג שהוא יחולק בין ילדיו, אחר אריכות ימים ושנים, שווה בשווה. אלא שלצוואה לא הסכימו כל הילדים "כיוון שהיו להם תכניות אחרות" ולכן 'ביטלו' אותה (עמ' 60 לפרוטוקול). עדותה הותירה רושם חד משמעי כי עמדתו של החסוי כלל לא נמצאה רלוונטית על ידי מי מילדיו, ולא ניתן לה כל משקל. החלטות הנוגעות לרכושו, בהווה ובעתיד ואף לאחר אריכות ימיו ושנותיו התקבלו על ידי ילדיו אשר החתימו אותו על מסמכים כאוות נפשם.

1. בתצהירו, מגלה האח ג' כי בחודש מאי 2012 נחתם הסכם בין החסוי לאחות ו' לפיו היא מקבלת את הדירה ללא תמורה, אולם לאחר אריכות ימים ושנים של האב תשלם לכל אחד מאחיה את חלקם בעזבון לפי ערכו שיקבע בחוו"ד שמאי, למעט האח ז' שיקבל את חלקו עם ההעברה בשל מצבו הכלכלי. על הסכם נוסף שנערך ברוח הדברים חתם גם הנתבע (נספח ב' לתצהיר האח ג'). בהתאם להסכם נרשם משכון ביום 31.05.12 ביחס לדירה.

1. ביום 07.06.12 נחתם תצהיר ההעברה ללא תמורה של הדירה מהחסוי לבנו הנתבע נשוא הליך זה.

1. ביום 02.08.12 קיימו האחים ישיבה שתועדה בפרוטוקול עליו חתום, בין יתר ילדיו, החסוי עצמו (הוגש וסומן כ- נת/2 במהלך הדיון). הפרוטוקול מפרט את הנושאים שנדונו בישיבה, כאשר הראשון ביניהם מנוסח כך: "האב נשאל אם העביר את הבית על שם הבן א' והתשובה היתה לא בנוכחות האחים".

1. לתצהיר הבן ג' צורף תצהיר נוסף הנושא את יום עריכת הפרוטוקול, 02.08.12, שנערך ככתוב בו בפני הילדים א', ב', ג', ד, ו' ו ז' ובפני החתנים ("שישמשו עדים" כלשון התצהיר) ת' ו ש', ערוך ומודפס בזו הלשון:

"אני ש' ח' מצהיר בזאת שבני א' איננו בן מועדף

ולא נתתי את הסכמתי שבני א' ירשום את הבית שלי ברחוב --- ב--- על שמו ו/או שיקבל את הבית במתנה ממני.

כמו כן לא נתתי את הסכמתי למכירה של הבית לא' בני.

העברה של הבית על שמו של בני א' נודע לי בישיבה על ילדי.

בישיבה הסבירו לי ילדי את הפעולות שננקטו ע"י א' בני.

לאחר שהסבירו לי ילדיי על הפעולות של א', אני לא מסכים שהבית יירשם על שמו וכל הפעולות שהוא נקט מולי וכל המסמכים שהוא החתים אותי מבוטלים על ידי. כמו כן מסמכים אלו לא הוצגו בפניי ולא בפני ילדיי".

1. כשנשאל הנתבע אודות המסמכים השונים , תירץ את עריכתו של כל אחד מהם בדרך אחרת. כך, המסמך שלפיו יועברו הזכויות בדירה לבת ו' נערך "בלי מתורגמת בלי שום דבר בלי עו"ד אין פה שום דבר שזה יבוא וייצג" (פרוטוקול עמ' 42 שורות 15-16). על פרוטוקול משפחתי מיום 02.08.12 המדבר בענייני אפוטרופסות (ולשיטת חלק מהאחים גם בביטול העברת הדירה) חתם התובע אחר שכנראה הוטעה (פרוטוקול עמ' 50 שורות 7-8), וסעיף א' בו הוסף אחר שנחתמה הישיבה (פרוטוקול עמ' 51 שורות 9-10).

1. אם עוד נותר ספק כלשהו בדבר המשמעות שיש לחתימת החסוי על כל מסמך, הרי שעדויות האחים ד' ו-ה' ר התירו גם אותו. האח ד' ביטא זאת מפורשות:

"ש אבא שלך חתם ל-ג' ול-ז' ול-א' , הוא כל מה שמביאים לו הוא חותם?

ת. נכון, גם אתה תבוא אליו תגיד לו תחתום הוא יחתום , זה תחביב שלו, אני אבוא אליו עכשיו אגיד לו אני הולך לזה הוא יחתום אין לו בעיה".

(פרוטוקול עמ' 56 שורות 13-15).

אותו עד משוכנע היה כי האב לא רצה ולא רוצה בהעברת הזכויות בדירה:

"אבי ישב בנוכחות כולם ושאלנו אותו שאלה פשוטה, אתה חתמת , הוא אמר לא חתמתי , למרות שאמרו היה וידאו הכל ועד היום תביא את אבא שלי לפה יגיד לך לא חתמתי".

(פרוטוקול עמ' 56 שורות 2-3),

וכן

ש אמרת קודם שבאותה ישיבה בבית שרצו למנות אותך כאפוטרופוס שאלו את אבא האם הוא חתם או אם הוא רצה לחתום על העברת הדירה לא' , הוא ענה לא, מוחלט?

ת. הוא ענה לא מוחלט.

...

ש אבל שאלה היתה?

ת. כן ג' שאל אותו אם הוא נתן את הדירה לא', אמר לו לא חתמתי ולא כלום זה הכל".

(פרוטוקול עמ' 57 שורות 14-22)

1. הבת ה' מחזיקה כנטען ביפוי כח כללי רחב מאת החסוי המאפשר לה בין היתר לערוך עסקאות במקומו. בעדותה הסבירה ה' כי סירבה לחתום על מסמך שמעגן את קניית הדירה על ידי האחות ו' תמורת תשלום עתידי של החלקים היחסיים של כל אחד מהאחים אחר אריכות ימים ושנים של האב. לדבריה סיבת סירובה הייתה עיתוי התשלום:

"היתה פגישה אני לא הסכמתי ולא חתמתי, מי קונה בית עתידי. אמרתי לה אם לא תיתני כסף לא תקני , אני לא הסכמתי וזה מה שהיה , עתידי".

(פרוטוקול עמ' 61 שורות 2-3)

גם בעלה ת' הסביר את ההתנגדות באותה סיבה ממש (ואף באותם מילים):

"לא, מי קונה בית בעתידי? ".

(פרוטוקול עמ' 63 שורה 24).

אלא שהמסמך האמור נכתב בחודש יולי 2012 (נספח ד' לתצהיר האח ג'), אחר שהייתה העדה נוכחת במעמד חתימת ההעברה לנתבע כחודש קודם. מקובלת עליי מסקנת התובע בסיכומיו לפיה האחות ה' עצמה לא ייחסה כל משמעות משפטית מעשית לכך שהזכויות של התובע הועברו לנתבע.

1. בסיכומי התובע ייוחס לו "תחביב" לחתום על מסמכים (כלשון בה נקט האח ד' בחקירתו). גם אם הלצה זו נשמעת אולי קיצונית, דברי התובע בסעיף 56 לסיכומיו מתארים אל נכון את מה שמתגלה מחומר הראיות: "דומה כי יותר מדויק יהיה לקבוע כי החסוי מחבב את ילדיו, ועל כל פנים, אינו מעוניין להתנגד להם, ולפיכך נענה מעת לעת לנסיונות ולפעולות שנועדו לקנות בעלות על הדירה בחייו".

1. גרסת הנתבע נחלשה עוד אחר שדבריו סתרו את דבריה של אחותו ה'. לשיטתו הרעיון להעביר את הדירה על שמו היה של החסוי. בסעיף 22 לתצהירו הוא טוען במפורש כי האב מעוניין היה להעביר אליו את הדירה כיוון שהוא היחיד בו הוא בוטח. האחות ה' לעומת זאת הודתה במפורש:

"ש זה היה הרעיון שלך לשכנע את אבא שא' יהיה לו מקום לגור?

ת.  רעיון שלי? כן".

(פרוטוקול עמ' 59 שורות 20-12).

1. נראה כי הסיבה העיקרית להעברת הדירה נעוצה בסכסוך בינאישי וכלכלי שבין האחים (וראה לעניין זה התסקיר המעודכן מיום 03.04.14 תחת הכותרת: תיאור ביקור  בית). הנתבע לא הצליח לנטרל בעדותו את 'החשבונות הפתוחים' שיש לו עם האח ג' ועם האחות ב'. בעדותו טען שהציל את הדירה אחר שהאח ג' לקח 3 דירות לעצמו (פרוטוקול עמ' 44 שורות 4-7) והזכיר כמה פעמים כי אחותו ב' יחד עם אחרים "מנסים בכל דרך להעיף אותי מהבית" (פרוטוקול עמ' 44 שורה 12). למעשה הודה הנתבע בחקירתו כי הפעולות נעשו על ידו ומיוזמתו  "עד שהם לא עשו לי את הפינוי לא עשיתי דבר הייתי רדום ולא עשיתי כלום" (פרוטוקול עמ' 44 ה 19).

1. האחות ב' הגישה בקשה לצו הגנה כאמור ביום 21.5.12 והאח ג' הגיש תלונה במשטרה ביום 25.05.12 (מוצג ת/3 שהוגש במהלך הדיון). כמו כן ביום 31.5.15 נרשם משכון ברשם המשכונות בהתאם להסכם בין החסוי ובין הבת ו' (נספח ג' לתצהירו של הבן ג'). אירועים אלו הצרו את צעדי הנתבע והעברת הדירה על שמו הייתה 'נצחון בנוק- אאוט' על מהלכים אלה. בחירתו להודיע לאחים על העברת הדירה במועד שנקבע לפינויו ממנה (לדבריו) מעיד על מניעיו שלו ועל העדר מניעיו של החסוי:

"ברגע שהם באו לפנות אותי שוב פעם , פעם שנייה אחרי משטרות והכל כל פעם אני מרכיב מזגן מביאים לי משטרה , אני מרכיב סורגים מביאים לי משטרה בפעם השנייה אמרתי זהו חברה המשטרות יכולים ללכת הבית הם לא יכולים לבוא ולתת לי צו הרחקה לא לשום מקום שהם טוענים שאני מאיים עליהם זה הבית שלי וזה בטאבו ואתם לא יכולים לגרש אותי אתם רוצים תגרשו אותם ואז מאותו יום נהיה שקט בבית, גם אם אני בא לבקר את אבא שלי אי אפשר להגיד לי תשמע ולהזמין לי משטרה, כל פעם שהייתי מגיע לוקחים את אבא שלי לגינה ומזמינים משטרה ואומרים לי שאני רוצה לחטוף אותו".

(פרוטוקול עמ' 49 שורות 2-8).

1. יוער כי האחות ה' תיארה אחרת את עיתוי גילוי האחים את דבר העברת הזכויות לידי הנתבע. לשיטתה האחים הלכו למשרדי חב' "פרץ בונה הנגב" בהם רשומה הדירה, ומדברי פקיד שם הבינו כי קיימת עסקה שמונעת מהם רישום עסקה אחרת.

1. עוד ילקח בחשבון כי מעבר לכך שהסתירו הנתבע ואחותו את ההעברה מאחיהם, הסתיר זאת הנתבע גם מהעובדת הסוציאלית שנתבקשה לערוך תסקיר בעניינו של אביו. הנתבע ציין לפניה כי אחיו חותרים להשתלט על זכויות החסוי בדירה, ולא סיפר לה כי בסמוך לאותו מועד כבר חתם החסוי על העברת הזכויות לידיו. ייתכן כי ההבנה שיהיה מי שיטפל בכספיו של החסוי שאינו מבני המשפחה התווספה לשיקוליו למהר ולהשיג נתח משמעותי מן הרכוש.

יוער גם בתסקיר צוין במפורש כי נודע לעו"ס עורכת התסקיר כי עובר להגשתו לבית המשפט הועברו הזכויות בבית על שם הנתבע. ביום 22.8.12 בחר הנתבע להגיש תגובה לתסקיר, בתצהיר האוחז 33 סעיפים משיג הנתבע על ממצאים כאלה ואחרים של העו"ס, אך אינו מתייחס או מזכיר, אף לא ברמז, את העברת הזכויות לידיו.

1. יתרה מכך, הנתבע העביר את הדירה על שמו שעה שתלוי היה ועומד הליך למינוי אפוטרופוס על אביו (!). מסתמן כי דרך ההסתרה הייתה לו לדפוס; בראשית חקירתו העיד כי סיפר לב"כ אודות קיום ההליך בנדון וזה אף ייעץ לו מפורשות כי אין מניעה בעסקה: "כן הראיתי לעורך הדין את החלטת השופט לפני העסקה הוא אמר שאפשר להעביר דברים כי ביהמ"ש לא החליט, שופט לא מנע מאבא שלי להעביר דברים כל עוד שאין כלום ואחים שלי מתכוננים להעיף אותי מהבית אז זה זכותי ולקחתי את אבא שלי ברוח טובה וכמו שהסברתי לו ואחותי הסבירה לו גם כן שאחים שלי מנסים להעיף אותי מהבית העברתי את הבית כמו שצריך בקריטריונים הכי חמורים שיכולים להיות". (עמ' 45 שורות 19-23 לפרוטוקול).

אך בא כוחו ביקש להבהיר את הנקודה בחקירה חוזרת (אולי משום חומרתה ואולי לא), או אז שינה הנתבע את גרסתו והעיד לפתע בניגוד גמור לעדותו המפורטת קודם, כי לא חלק מידע זה עם ב"כ (עמ' 54 שורות 13-18 לפרוטוקול). מכל מקום, הדבר מלמד על העדר תום לב ומחזק שוב את ההתנהלות הפסולה הכרוכה בהעברה הנדונה.

1. הנתבע ביקש בסיכומיו להתלות בדבריו המפורשים של החסוי בדיון בו העיד . כשנשאל אז החסוי אם נכון כי הוא מצולם בסרטון חותם על מנת להעביר את הבית על שמו של א' ענה "כן בית שלו" והוסיף על כך את המלים "עד המוות" (פרוטוקול עמ' 6 שורות 10-14 וסעיף 11 לסיכומי הנתבע).  כיוון שהזכרנו קודם כי קשה היה עד מאד להבין את דברי החסוי בדיון, אודה כי לא בהכרח הם היו נכנסים לחישוב, שיקול ואיזון הדברים. אולם כיוון שעשה בהם הנתבע שימוש, מצאתי להזכיר כי יחס הביטויים שנאמרו על ידי החסוי המחזקים את גרסת הנתבע אינו עומד ביחס פרופורציונלי לדבריו המקעקעים אותם. החסוי חזר לא פחות מחמש עשרה פעם על כך ש"א' לא טוב". כשנשאל אם נתן את הדירה לנתבע השיב בשלילה (פרוטוקול עמ' 3 שורות 7-11). כנשאל אם היה אצל עוה"ד וחתם על העברת דירה לא' ענה "סתם קשקשתי בעט אמר לי תקשקש" (שם שורות 31-32). אחר נתבקש לענות אם רצה להעביר את הדירה לא' והשיב שלא (פרוטקול עמ' 4 שורות 7-8).

1. הנתבע טען כי האחים ב' וג' הכינו את החסוי לדיון ושמו דברים בפיו, אולם לא הצליח לענות על הקושיה שהעלה תובע בסיכומיו והנוגעת לקלות ההשפעה על האב החסוי, לאמור; אם הצליחו אותם אחים לשכנע את האב לומר דברים מסוימים בבית המשפט, כיצד זה לא ילקח בחשבון כי גם הוא שכנע את האב בהקשר אחר לחתום על מסמכים?

1. לאור כל האמור הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל הראייתי הכבד וסתר את החזקה כי החתימה מלמדת על כוונתו והסכמתו. דומני כי נכון יהא להשוות את חתימת התובע על מסמכי ההעברה בנסיבות האמורות לבין חתימה מזויפת, שכן בשני המקרים התבצעה החתימה שלא מתוך כוונה או רצון של החותם לעשות זאת.

כן עלה בידי התובע להרים את הנטל הכבד ולהוכיח כי רצונו החופשי נשלל לחלוטין.

1. באשר ליסוד השני הנדרש להוכחת טענת 'לא נעשה דבר', העדר רשלנות מצדו של הנתבע. לכאורה עצם החתימה על מסמך מהווה מידה מסוימת של רשלנות, ואולם הדבר תלוי בנסיבות ובענין זה יש להתחשב בנתוניו האישיים של החותם (פרידמן וכהן, בעמ' 688). גם בענין זה עמד התובע בנטל ההוכחה הנדרש, משהראה כי החסוי נהג לחתום על מסמכים שונים, גם באותו ענין, על פי בקשה של מי מילדיו, מבלי היכולת להבין משמעות הדבר ולנפקות חתימתו, ועל כן יצא ידי חובתו.
2. הנה כי כן, התקיימו שני היסודות הנדרשים בטענת "לא נעשה דבר".

1. נסיבות המקרה תומכות אף הן בביטול החוזה. כפי שכבר הוזכר קשה לדבר על הנתבע כצד תמים וחסר אשמה. עקרון תום הלב בעל משמעות בענייננו שכן הנתבע ידע על מצבו של התובע ועל קיום הליך בעניין האפוטרופסות. ניצול חולשת התובע בחלון הזדמנויות אחרון זה טרם ימונה לו אפוטרופוס מהווה התנהגות המנוגדת לדרישת סעיף 12 לחוק החוזים.

בהעדר תום לב אין להעדיף את אינטרס ההסתמכות שלו בקיום החוזה. בהקשר זה יש ליתן את הדעת גם לסמיכות הזמנים הקרובה שבין מועד כריתת החוזה ועד התביעה דכאן לביטולו.

1. העיקר הוא ג.ד. שלא נכרת חוזה: "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול... הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה" (סעיפים 1 ו-5 לחוק החוזים). התובע לא הבין על מה הוא חותם ולא היתה לו גמירות דעת לכריתת הסכם. בלעדי גמירות דעת לא נכרת הסכם ולפיכך סבורני כי אין מנוס אלא מלהכריז על בטלות ההסכם.

1. הכרזה על בטלות ההסכם מייתרת את הצורך לדון ביתר טענות התובע: עילת העושק והיות הנתבע אפוטרופוס למעשה.

1. אשר על כן אני מכריזה כי העברת הזכויות שבין התובע לבין הנתבע ללא תמורה בטלה מעיקרה.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של 7,500 ₪ בתוך 15 יום.

פסה"ד ניתן לפרסום ללא שמות ופרטים מזהים.

ניתן היום,  כ' סיוון תשע"ה, 07 יוני 2015, בהעדר הצדדים.